אלפה- פרק 3

*תקראו את "רציתי להוסיף אחרי שגמרתם לקרוא. תהנו."

פתאום הרגשתי יד לופתת אותי ומושכת אותי רחוק מהבר.
מושכת אותי החוצה, ומשליכה אותי על הרצפה. היה כל כך חשוך, לא יכולתי לראות מי זה.
אני רק הרגשתי נשימות על הצאוור שלי, וריח חריף של אלכוהול מדיף מהפה שלו.
הוא לפת את ידי, לא יכולתי לזוז, כל כך התאמצתי. ראיתי אותו, זה היה יוני.
הוא ראה אותי.
ראיתי בעיניים שלו את הפראיות שלו.
הצלחתי לשחרר את היד שלי, ופשוט נתתי לו אגרוף בכל הכוח. הוא עף ממני, הוא היה שכוב על הרצפה, ירד לו דם. נבהלתי, וברחתי משם! הגעתי הביתה ונעלתי את הדלת.
החשיך בחוץ. ונרדמתי.
הפלאשבק של מה שקרה, רץ מול עיני שוב ושוב. לא יכולתי לעצור.
כשהתעוררתי הייתי על שטיח האדום בחדרי.
השעה הייתה עשרה לשמונה, ברגש שקלטתי מה השעה, פשוט רצתי להתארגן.
תוך חמש דקות הייתי בדרך לתיכון שלי.
כבר שמונה בבוקר. "אני כל כך מאחרת!" אמרתי לעצמי.
הלכתי ללוקר, הוצאתי את בגדי הספורט, הלכתי למלתחות והחלפתי.
"עוד פעם מאחרת?!" ניגשה אלי מיקה, המורה לספורט.
" לא, לא אני פשוט.. אתמול היה מסיבה ו.." גמגמתי.
"די עם התירוצים שלך! בואי לחדר, אני צריכה לדבר איתך."
"אוי, ליאור שוב הסתבכה?" שמעתי קולות מאחורי.
התשבתי בכיסא שהיה מונח ליד השולחן.
ומיקה באה וזרקה לי סוכריה.
" תקשיבי, לא ראיתי ילדות כמוך כבר כמה עשורים! את מהירה וחזקה ברמה בלתי רגילה. ואני גאה בך! החלטתי להציע לך מלגת ספורט לשנה שלמה!"
ירקתי את הסוכריה מהפה שלי. "מה?!!?!?" הייתי בהלם.
"טוב, עם את לא רו…"
"רוצה רוצה!" קטעתי אותה באמצע.
"יופי! אבל זה לא בא כל כך מהר. קודם כל תוכיחי את עצמך. כל אימון את רצה יותר מהבנות האחרות, את יוצאת לסיבוב מסביב לתיכון- חמישה קילומטרים"
"טוב…" אמרתי ויצאתי מתרגשת מהחדר שלה.
התקשרתי לליאן, שהיום משתחררת מבית החולים.
"את לא מאמינה מהקרה לי עכשיו!"
"יש לך חבר סוף סוף?" היא התלוצצה.
"הציעו לי מלגת ספורט לשנה שלמה!" עניתי מחויכת.
"וואי, אלופה שלי!" היא צעקה בטלפון.
"הרסת לי את האוזן!" עניתי.
"עכשיו את באה לבית החולים לחגוג!"
"וואו, יופי של מקום בלוי." גיחכתי.
"פשוט בואי!"
והיא ניתקה.
המשכתי ללמוד, שיגרה נורמאלית.
סוף סוף הגיע הצילצול הביתה! כבר נישבר לי מתיכון סטאר הזה.
בדרך הביתה ראיתי את יוני בא אלי.
ניסיתי לברוח משם, אבל הוא השיג אותי.
"חכי רגע דארלינג!" הוא צעק עלי.
"עזוב אותי!"
~ נקודת המבט של יוני~
אוף שתעצור כבר זאתי.
"מה אתה רוצה?!" היא ענתה.
"אני.. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר." אמרתי.
"איתך?! מה יש לי לדבר איתך?!" היא ענתה. היא יפה שהיא כועסת.
"אוי רק תשתקי ותקשיבי! בואי אלי, היום!" הייתי ניסער, לא היה לי כוח למשחקים שלה.
"טוב, רק תירגע!" היא ענתה.
"יופי." חייכתי אליה
היא הסתובבה והלכה.
~נקודת המבט שלי- ליאור~
אוי מה יש לו. ניראה לו באמת שאני יבוא אליו אחרי אתמול!?
כבר הגיע השעה חמש אחר הצהריים.
כבר הספקתי לקבל ממנו איזה עשרים הודעות של "איפה את בובי?"
בובי אחותו!
פתאום שמעתי דפיקה חזקה על הדלת.