-פריקה-
לא משנה לאן הלכתי ואת מי פגשתי, תמיד אמרו לי שאני מוזרה.
פעם לקחתי את זה כדבר טוב, כי תמיד כולם רוצים להיות המוזר,השונה והמיוחד בחבורה.
אבל אז הבנתי שהמוזרות שלי היא לא כזאת, אני מאלה שתמיד מתרחקים מהם, אני מאלה שנמאס להם ממני אחרי חמש דקות. אבל האמתי היא,שאני לא מבינה מה כל כך מוזר בי . זה כאילו שזה רפלקס של אנשים,ישר אחרי שהם רואים אותי הם אומרים לי ״את יודעת? את מוזרה״ זה קשה לחיות ככ, כ שיש לך רק שתי חברות שמקבלות אותך כמו שאת .. השאר משחקות אותה חברות שלך אבל הן רק מתות שתסיימי איתן את השיחה. למה? אני משעממת?אני רצינית? אני עוקצנית? מה רע ביי אני רק רוצה שמישהו יבוא מולי ויגיד לי מה כל כך רע ומוזר בי. רק פעם אחד, כדי שאני יבין.
תגובות (4)
סיפור יפה (:
אני מזדהה עם החלק האחרון.
את יודעת מה אני אומרת?
מוזר זה הנורמלי החדש.
ולפעמים, אני מעדיפה את החברים הוירטואלים.
כי הם לא יודעים איך אני נראית – אז הם לא שופטים.
הם לא יודעים איך אני מתנהגת – לא שופטים.
הם לא יודעים מה האופי האמיתי שלי – אז הם לא ישפטו.
הם יודעים רק את איך שאני כותבת.
וזה כיף, כי חבר וירטואלי לא שופט. ולא נוטש.
תנסי את זה.
אני אנסה, רק חבל שאני לא יודעת איך משיגים חברים וירטואליים
אני מזדהה איתך לא שאמרו לי שאני מוזרה אבל כולם משחקות אותה ״חברות״ שלךאבל הם צבועות ועם הזמן למדתי שלא אני מוזרה אלה הם ושלא צריך להתייחס אליהם בכלל גם לי היו שתי חברות רק רבתי עם אחת וששאר הבנות מנסות לרדת עליי או משהו אני פשוט עוקצת אותם כך שהם מוותרות מההתחלה