הזאב המוזהב (פרק שלוש עשרה- וויכוח פנימי )

"ארבעים ושלוש, ארבעים וארבע, ארבעים וחמש, ארבעים ושש…" מאיה נשמה בכבדות אחרי חמישים שכיבות סמיכה נשכבת על הקרקע, שומעת איך ליבה פועם מהר יותר. מה אני צריכה לעשות? תהתה בליבה, היא הרגישה שקצות אצבעותיה מאבדות את תחושת הקור מהרצפה והתרוממה לעוד חמישים שכיבות שמיכה. אחרי שהבינה שהיא לא יכולה עוד היא פתחה את המים במקלחת ונכנסה להתקלח. מאיה ניסתה להירגע, אך אפילו צליל המים הרועשים הפחיד אותה. רובין מנסה לצוד אותה, היא ניסתה להתרגל לזה, כמה שניסתה, זה לא עזר לה. עוד פחות מחודש מתחילה חופשת הקיץ, היא כנראה גם לא תראה יותר את איתן, סימן לזה שהיא לא תדע מה אתו, היא סגרה את ידיה לאגרופים חזקים והביטה על דמותה במראה. היא נראתה מטושטשת בגלל אדי החום ממקלחת, היא שנאה את ההשתקפות הזאת. היא לחצה את ידיה חזק יותר, מרביצה למראה שהתנפצה אפילו לפני שמאיה נגעה בה. "לעזאזל!" קיללה והרגישה איך דמעות זלגו על פניה, לעזאזל, חשבה שוב ושובה, מקללת מתחת לשפתיה.

היא יצאה מהמקלחת, לבושה בדבר הראשון שיכלה לחטוף לפני זה מהארון. "שמעתי שנשבר משהו," ג'קסון נכנס לחדרה של מאיה והבחין באגרופיה המדממים. "מה את עושה?" שאל מהר, לוקח את ידיה ומביט ברסיסים הקטנים של המראה בעורה. "אני בסדר, לך מכאן." לחשה מאיה וניסתה לדחוף אותו מעליה. "לך לא הפריע כשאמרתי לך ללכת לי מהבית." הזכיר לה, מאיה התיישבה על המיטה, חסרת כוחות. ג'קסון לקח את ידיה מוריד את רסיסי המראה מידיה. "אני ממש שונאת אותך," לחשה מאיה לעברו, כשהוא כיסה את ידיה בתחבושת בהירה. "את סתם משקרת." מלמל ונעלם. "לא, אני באמת שונאת אותך." המשיכה מאיה, אפילו שידע שהוא לא שם.
***
כמה שעות מאיה שכבה במיטה שלה, מרגישה איך עורה מתחדש במקום שהיו בו הרסיסים ואיך בטנה מקרקרת. היא רצתה לשכב שם לנצח, לא לקום, לא ללכת להכין אוכל, להירקב שם. מאיה לא רצתה להבין שכול מה שהיה בחייה היה שקר, ואף אחד אפילו לא ידעה, אם היה לה את מי להאשים, היא הייתה רגועה עם עצמה. אבל אף אחד לא היה אשם. מאיה התרוממה על קצות אצבעותיה בולעת את רוקה. עוצמת את עיניה ונופלת אחורנית. שום דבר, שום כאב, שם רגש לא עברה בה. היא לא פחדה. מה אני? לחשה לעצמה, מביטה באיך שידיה מתרפות מהר. שקט. מי יציל אותה מהדממה שרודפת אותה?

שלושה נקישות הורידו את מנוחתה, היא רצתה להתעלם מהן, אבל אז היא שמע קול שרצתה לשמוע יותר מכל קול אפשר. "מאיה!" זה היה איתן, מאיה פתחה את החלון חדרה לא חושבה אפילו לשנייה וקפצה מהחלון בקומה השנייה ורצה לחבק את איתן. "אלוהים! מאיה!" צחק איתן כמאיה רצה לעברו וחיבקה אותו כל כך חזק, שבקושי יכלה להרגיש שהוא באה כדי לצעוק עליה, כדי להתלונן, הוא סובבה את ידיה סיבבו מנסה להגיע לגובה עיניו. "את בסדר?" לחש באוזנה, היא רצתה כל כך לשמוע קול מוכר, לשמוע קול אהוב היא המשיכה לחבק אותו, מבינה שמבלי להרגיש התחילה לבכות. מאיה התחילה לבכות על השקט שהורד מכתפייה, על השקט הזה שכל כך הטריד את מנוחתה והוסר בצליל קולו של איתן.
עברו כמה דקות שמאיה ואיתן פשוט צחקו על הרגע הזה, מאיה התחילה להצטער על הכול, על כל מה שאמרה על זה שהתעלמה ממנו בחודשיים האחרונים. "אני כל כך מצטערת איתן," לחשה שוב מאיה, כשאיתן כבר התחיל לאבד את הסבלנות שלו. "הבנתי מהפעם הראשונה שאת מצטערת," לחש לעברה איתן בכעס. מאיה חיבקה אותו שוב והיא הרגישה במבוכה שהציפה אותו. "מאיה, אני חייב להגיד שהייתי חייב את ההפסקה הזאת ממך," מאיה התנתקה ממנו, מרגישה מעט טעם מתחתי בפיה. "מה?" לחשה מאיה, מביטה בו במבט מלא כאב. "את לא מבינה, את פשוט לא רואה איך אני מרגיש כלפייך בערך שבע שנים שאנחנו חברים אבל את אף פעם לא ראית איך אני מרגיש כלפייך." מאיה התנתקה ממנו, מרגישה כאילו בלעה כמות מיותרת של מים. "מה אתה מנסה להגיד לי?" מאיה הרגישה שהיא עומדת להקיא, והיא הרגישה כעס שלא יכלה לשלוט בו יותר.
"את באמת עיוורת? אני מאוהב בך, בערך שבע שנים מאיה. אני הייתי אתך תמיד, עזרתי לך בדברים מטורפים וכשלא היית לידי הבנתי כמה אני באמת מאוהב בך וזה פשוט הטריף אותי מאיה, את הטרפת אותי בצורה כזאת שהתעלמת ממני והלכת עם ג'קסון. זה שיגע אותי והבנתי שעכשיו אני חייב פשוט להגיד לך הכול." איתן התקרב אליה, ומאיה הרגישה שעיניה שורפות. שיתרחק, שילך ממני. איתן חיבק את מאיה והיא הרגישה איך האכזבה מילאה אותה. היא איבדה את החבר האחרון שלה, היחיד שבטחה בו במאה אחוז. במה את בטוחה עכשיו? לחשה לעצמה. מרגישה איך איתן מתנתק ממנה. "איתן אני-" איתן הפסיק את דיבוריה מהר ונישק אותה. מאיה לא הייתה רגילה לראות את פניו קרוב כל כך, עיניו הירוקות היו עצומות וקרובות לפניה ושפתיו ריחפו בעדינות על שפתיה. היא דחפה אותו ממנה. "איתן, אני לא מרגישה אלייך את אותו דבר. אני מצטערת." מאיה הסתובבה מהר והלכה, לא רצתה אפילו לראות את פניו. היא רצה מהר כל כך והרגישה כל כך רע עם עצמה. מה עשיתי? חשבה בכעס, מרגישה שכל פניה מתחילות להתמלא בסומק. התנשקתי עם איתן! איתן החבר הכי טוב שלי! איתן הילד שבכיתה ט' שמתי לו לק שחור ועיפרון בעיניים סתם כדי לצחוק עליו. איתן! מאיה התחילה לחשוב עד כמה פעמים שפשוט לא הבינה, לא ראתה כלום והיא הרגישה נורא, היא רצתה לבכות אבל לא עשתה את זה היא רק רצה קדימה. "מאיה!" ג'קסון רץ לפניה, הוא כנראה הרגיש בנוכחות שלה ועצר כדי שירוצו ביחד, אבל מאיה המשיכה, היא לא רצתה לשמוע את ההרצאות שלו. אבל כשעברה לידו ג'קסון הוא עצר אותה. "קראתי לך!" אמר בכעס. מאיה הסיטה את מבטה, מרגישה איך כעס מציף את כל גופה. "תשתלטי על עצמך!" המשיך ג'קסון ומאיה צחקה עליו. "ג'קסון, אתה לא מכיר אותי, אתה לא יודע עליי כלום, אז בבקשה עוף לי מהחיים!" צעקה מאיה ודחפה אותו ממנה, ממשיכה לרוץ קדימה ולשכוח הכול.
***
מאיה התעוררה אחרי כמעט שלוש שעות, היא הייתה במרכז היער וגופה היה מכוסה בסמיכה עבה. "כדי שתתלבשי," מאיה הביטה סביבה וראתה את ג'קסון, הוא לבש רק ג'ינס כהה וליד מאיה הייתה חולצה גדולה בצבע לבן. היא בלעה את רוקה והעבירה מבט מהיר בג'קסון. "מסתובב, ותירגעי לא הצצתי לך, כששמתי עלייך את השמיכה היית עדיין זאבה." מאיה קיללה מתחת לשפתיה וג'קסון צחק. "אני מביך אותך?" לחש ומאיה העבירה בו מבט. "כן," לחשה מהר והרגישה יותר מידי חשופה. "אם היית מקשיבה לי לא היית מגיעה למצב הזה." הזכיר לה ג'קסון ומאיה גלגלה את עיניה. היא הרגישה טוב יותר, הרבה יותר טוב. "טוב, עכשיו את זוכרת איפה שמת את התיק בגדים שלך?" מאיה הביטה סביבה נזכרת שדחפה את התיק במעגל של הירח המלא. "איפה שאור הירח הכי חזק," אמרה מאיה, והביטה בירח החצי מלא. "בואי," אמר לה מהר ג'קסון והחל לגרור אותה אחריו.
"אני יכולה ללכת לבד לקחת את הבגדים שלי." התעקשה מאיה וג'קסון, אשר החזיק את ידיה נשם בכבדות . "תקשיבי פעם אחת לעצמך! " מאיה התרחקה מעט כשראתה את עיניו האדומות של ג'קסון. "אני מקשיבה לעצמי תמיד." התעקשה מאיה וג'קסון צחק צחוק מעט משועשע ומעט כועס. "באמת? את באמת מקשיבה לעצמך? אז למה את רוצה להתעקש ללכת לבד כשמכשפה מנסה להרוג אותך?!" מאיה בלעה את רוקה, כשהבחינה שג'קסון היה מספר סנטימטרים ממנה, הוא נשען לאחור נשם בכבדות מכעס. "בואי נלך פשוט ביחד." ביקש, הוא נראה כועס, אבל ניסה לשלוט בעצמו. "אני מצטערת," לחשה חרישית, כשהבחינה כמה ג'קסון מנסה לעזור לה.
***
אחרי שמאיה מצאה את התיק עם הבגדים שלה היא לבשה מכנס צמוד כהה וגופייה קצרה. מתלבטת בליבה האם להחזיר לג'קסון את החולצה. הוא נראה טוב גם בלעדיה, חשבה ולרגע היא שמעה את ג'קסון צוחק מאחורי העץ. "מה מצחיק?" שאלה מאיה מתחילה לבלוע את רוקה מלחץ. "שום דבר," אמר ג'קסון אחרי צחוק נוסף שנפלט מפיו. היא נתנה לו את החולצה שלו כשהתחילו לצעוד הביתה.
עברו כמה ימים שמאיה ניסתה לדבר עם איתן אבל הוא התחמק ממנה, בכל רגע שהיא נכנסה לכיתה שלו הוא נעלם באופן מסתורי ובכלל כשכן ראתה אותו הוא הריץ לעברה תרוץ כי המנהלת רוצה לראות אותו, תרוץ שלא היה עובד עבורו, כי אימא שלו הייתה המנהלת. היא נשמה בייאוש, לא מבינה כמה היא בודדה בבית הספר. "יש סיכוי שתשבי איתי ללמוד היסטוריה? " ג'וני התיישב לצידה והעביר לה את המבחן האחרון שלו. "שישים ושלוש?" שאלה בייאוש כשראתה את הציון. "אני למדתי הרבה, אבל זה מה שיכולתי להשיג, המורה הסכימה למבחן חוזר." הוא חייך במין מילת עידוד כזאת ומאיה החלה ללמד את ג'וני את רוב החומר שזכרה מכיתה י'.

"הבנתי! אז את בעצם אומרת לי שבזה טעיתי?" מאיה לא הבינה למה הורידו לו יותר מחצי מהניקוד. היא לקחה דף מהמחברת תזכורות שלה וכתבה מכתב למורה הבוחנת. "תביא לה את זה, שתתקן את הציון לשבעים ושמונה, חוץ מזה בפעם הבאה תלמד איתי ולא תתחיל לחשוב אפילו על להתחמק." ג'וני חייך קלות והתרומם בריצה לכיוון חדר המורים.
"אה, תקשיבי, יש סיכוי שתעשי לי עוד טובה?" מאיה נשמה מעט אבל כשהביטה בעיניו המתחננות של ג'וני לא יכלה לסרב. "נו?" לחשה קלות כשג'וני החל לאליל את שמה. "זה, פשוט להביא את זה לג'קסון, או לאבא שלו… אני נשבע שאת האלפא הכי טובה בעולם!" ג'וני רץ ממנה מהר שוב מאליל את שמה ונתן לה מכתב מבית הספר.
***
מאיה דפקה קלות על דלת הבית. "רגע!" זה היה קול של אביו של ג'קסון, הוא פתח את הדלת מופתע לראות את מאיה וזז מעט הצידה כדי לתת לה להיכנס. "כמה לנעים לראות אותך, גרי הקטנה." מאיה בלעה את רוקה מהכינוי המעצבן שאביו של ג'קסון מצא עבורה. "רוצה תה? או אולי משהו יותר חזק?" אביו חייך חיוך רומז ומאיה הביטה בו במבט רציני. "לא תודה, אני רק-" אביו של ג'קסון נחר בבוז. "ב-ד-י-ו-ק כמו אבא שלך! כזאת לא זורמת." אמר אביו של ג'קסון, ומאיה הרגישה שמבוכה הציפה את פניה. "אם את לג'ק, תחכי דקה בחדר שלו…" מבלי להגיד מילה הוא יצא מהחדר ומאיה נשארה לבדה בתוך החדר של ג'קסון.
החדר של ג'קסון נראה אחרת לחלוטין מאיך שמאיה דמינה אותו, לא היו פוסטרים של כוכבות פורנו, לא היה בלגן היסטרי רק מיטה לא מסודרת וכמה ספרים מבולגנים על שולחן כתיבה. החדר היה צבוע בצבע אפור קר ומיטה גדולה במרכז החדר. מאיה הניחה את המכתב על השולחן מביטה במחברת כחולה שהייתה מונחת לה שם. אז הוא כן לומד! אמרה לעצמה בסוג של גאווה לוקחת את המחברת לידיה ומעיינת בה קצת.
'אני לא מבין, לעזאזל, היא לא הטעם שלי. ילדה טובה מידי, מעצבנת אפילו. אבל יש בה משהו אחר וזה מטריף אותי.' מאיה הפסיקה לקרוא, בולעת את רוקה ותוהה מה היא קוראת. זה יומן אישי?! חשבה לעצמה והמשיכה אחרי כמה דפים. ' טוב, מודה, היא בכלל לא הטעם שלי ונראה לי שהיא שונאת אותי. כלומר שאין סיכוי שהיה בנינו משהו, חוץ מאיזה נשיקה, כן? תאמת יש לה גוף טוב לא שמדדתי כן, פשוט רואים את זה עלייה, טוב מודה, אבל אני לא רוצה שמשהו יתחיל לשפוט אותי בזה. ' מאיה הניחה את המחברת בכעס. אז הוא כן ראה אותי עירומה! חשבה בכעס רואה איך פניה מתמלאות בסומק. אני חייבת לקרוא מה הוא עוד רשם עלי שם. תהתה פותחת בדף האחרון שהיה כתוב. ' אני לא יודע מה אתה, היא התנשקה עם החנון הזה וגם בכלל למה אני מקנא לעזאזל?! אני פשוט מרגיש כאילו אני הולך למות בכל פעם שהיא מדברת עם האחרים זה מטריף אותי. אני חושב שיש לי רגשות אליה אבל זה מרגיז אותי, מה יש לי?'
צליל הליכות נשמע מהמסדרון, מאיה סידרה הכול והתיישבה על המיטה מסדרת מספר תלתלים שעפו על ראשה. "אה, מה את עושה כאן?" ג'קסון הוריד את התיק מכתפו והביט לעבר מאיה באדישות. "אה, כ-כלום…" גמגמה מאיה כשראתה שג'קסון מביט לעברה. אין סיכוי שהוא דיבר עלייך, את סתם מתחרפנת. חשבה והתרוממה, נותנת לו את המכתב. "ג'וני נתן לך את המכתב הזה…" לחשה מאיה ויצאה מהחדר. "חכי רגע!" צעק לעברה במסדרון. מאיה הרגישה שהלב שלה נפל תוך שנייה. "כן?" לחשה מאיה וג'קסון שרץ לעברה נראה לרגע מול פניה. "אה, תודה." לחש. מאיה הרגישה את נשימותיה על פניה, היא הלכה צעד אחורנית והחלה ללכת לביתה. "אין על מה…"
***
מספר ימים עברו בשתיקה, היא הלכה לבית הספר ראתה את ג'וני השמח קופץ מאושר שהמורה שלו העלתה את הציון ליותר משמונים! והוא רקד מאושר כל השבוע. "את מבינה? אפילו יותר משבעים ושמונה!" ג'וני החל את ריקוד הניצחון בתוך ליבו. "כן, זה ממש טוב." אמרה מאיה בייאוש. "משהו לא בסדר, את עם הפרצוף הזה כבר כמה ימים… מה ג'קסון עשה?" מאיה הביטה לעברו במבט מבולבל. "למה שג'קסון יעשה משהו?" לחשה מאיה בקול מובך, מרגישה שוב רע עם עצמה על זה שקראה את המחברת הזאת, שלפי דעתה הייתה יומן סודי. "כי זה כל כך ברור שאתם יוצאים… "מאיה הרגישה שתוך שנייה פנייה נהיו אדומות. היא? יוצאת עם ג'קסון? ממש. "למה את חושב שאנחנו יוצאים?!" ג'וני צחק מפניה האדומות של מאיה מתחיל לתת כינוים מוזרים . "כי לא מזמן התמזמזתם כל היום, ואני מכיר את ג'קסון מערך חמש שנים. הוא אף פעם לא נשאר לבד לפחות כמה ימים, נו לא חברה, את מבינה? חברה ללילה אחד. " מאיה בלעה את רוקה ממבוכה, ראו אותם מתנשקים? "הוא אמר לי בברור שאני ממש לא הטעם שלו, אבל המצב רוח שלי לא בגללו. אפשר לשנת נושא?" פניה של מאיה האדימו אף יותר וג'וני החל שוב לצחוק.
"הוא תמיד כך, כשיש משהי שמוצאת חן בעיניו הוא ישר מוצא תירוצים להיפתר ממנה." כמה נחמד. תהתה מאיה בליבה ולרגע היא ראתה את ג'קסון מתחיל ללכת לכרתם. "אני חושבת ששכחתי כמה דברים…" שיקרה מהר מאיה, מנסה להתחמק מג'קסון. מאיה רצה כל כך מהר לקצה בית הספר שהתחילה להתנשם בכבדות, אני שונאת את זה. חשבה כשדופק ליבה לא הפסיק לפעום בגלל כל המבוכה שגרמה לעצמה. "ידעתי שאת מתחמקת ממני," לחש קול ומאיה הסתובבה, רואה שג'קסון מביט בה בכעס. "אני לא, פשוט הייתי צריכה לקחת משהו…" שיקרה שוב מאיה אבל היא ידעה שזה לא יקנה אותו. "מאיה את שקרנית נוראית, מה הקטע?" ג'קסון התקרב לעברה והיא לא יכלה להישאר קרוב אליו. "כלום." ענתה בפשטות אבל ג'קסון התקרב לעברה. "אל תתקרב אלי," לחשה בקול וג'קסון ניראה פגוע. "אה, אני מצטער אם פגעתי בך, לא רצית…" מאיה העבירה את אצבעותיה בשערה האדום, נושמת מהר ומבלי לחשוב אפילו החזקה את ידו של ג'קסון, עומדת על קצות אצבעותיה ומנשקת את שפתיו קלות. מנתקת את מה שמוחה אומר לה. חיוך קל הופיע על שפתיו של ג'קסון. "ובשביל מה זה?" לחש והביט בעיניה. "פשוט סתום." לחשה בחזרה כשהוא מחזיק את פניה כעת ונישק אותה עוד פעם, רק הפעם נישק אותה נשיקה ארוכה יותר.