היי, אני ערפד (חלק ו')

'אני בטוחה שאני הייתי בתמונה שבבית של סטאז!' חשבתי לעצמי בזמן שנסעתי במכונית עם סטאז. 'אבל למה אני כלכך בטוחה שזאת אני? כאילו אולי זאת מישהי שממש ממש דומה לי…' מרוב המחשבות לא משתי לב שהוא בוחן אותי. " יש לי משהו על הפנים?" שאלתי אותו ברגע ששמתי לב. " לא " הוא אמר " רק חשבתי לעצמי שאני ראיתי אותך מתיישהו"
"לא יודעת.. אולי.." הסתכלתי מחוץ לחלון ובלי ששמתי לב התחלתי לזמזם את השיר ששרתי בכיתה.
"למה את בוכה?" שאל סטאז וניגב את הדמעה שזלגה על לחיי. " אני בוכה?"
"כן, כשאת שרה את השיר הזה יש לך מין מבט מרוחק בעיניים.. כאילו שאת לא נמצאת כאן." הרגשתי דמעה נוספת. " לא יודעת הן כאילו זולגות מעצמן.. למה שאני אבכה.." עניתי ומחיתי את הדמעה.
ראיתי את אח שלי , סתיו, חוזר מהבית ספר." תעצור כאן הנה אח שלי " ביקשתי מהנהג. הוא עצר, פתחתי את הדלת ויצאתי "תודה על הטרמפ." אמרתי בחיוך. " אין על מה, ניפגש מחר בבית הספר" הוא אמר בחיוך.
"אוקיי, ביי" אמרתי וסגרתי את הדלת. "סתיווווווווו" צעקתי לאחי. הוא הסתובב, מיהרתי אליו.
"למה את צועקת" שאל סתיו. " כדי שתשמע " עניתי. המכונית צפרה, הסתובבתי וראיתי את סטאז מנופף לשלום, נופפתי חזרה. " מי זה?" שאל סתיו והסתכל על סטאז שמתרחק במכונית.
" ילד מהכיתה " עניתי קצרות. " טוב, בואי הבייתה אני רעב מת" הוא אמר ומיהר להכנס לביניין. " אתה יודע שסבתא באה נכון?" שאלתי אותו בהיסוס. " סבתא באה?! " עיניו התרחבו באושר " יייששששש היא תביא לי מלא משחקים חשדייםם" הוא קפץ בהתרגשות ובשמחה גדולה.
עלינו במעלית ונכנסנו הבייתה. " נו, איך היה היום הראשון שלכם?" קראה אמא מהמטבח.
"קסוום" אמרתי. סתיו מיהר לאמא לספר לו על חוויותיו בזמן שאני מיהרתי ועליתי לחדר. נעלתי אחריי את הדלת , לא רציתי שמישהו יפריע לי. המחתי את התיק על המיטה והתיישבי על הכיסא. ' אני לא מאמינה שבכיתי' חשבתי לעצמי. ' טוב לא ממש בכיתי אבל עדיין.. ועוד מולו!' הנחתי את ראשי בין ידיי בייאוש. ' ועוד סבתא באה! אוף אני שוב אצתרך ללבוש שמלה?' הרמתי את הראש ונזכרתי בנשף האחרון שסבתא שלי ערכה. (שנוכחתי בו כמובן)
זה היה כלכך מעצבן ללבוש את השמלה הורודה הזאת!
צמרמורת עברה בגבי.
"אקווה!" שמעתי את אמא קוראת לי. " מה אמא?" החזרתי בקריאה. "בואי תעזרי לי לארגן חדר לסבתך!" היא ענתה.
נאנחתי. קמתי מהכיסא וצעדתי לעבר הדלת. " טוב אני באה!" אמרתי בעודי פותחת את הדלת…