שער אל המוות 2 – נקמת הסוגרים – פרק 26

– סטיבן –

מצאנו מלון נחמד עם נוף יפה על ימת מישיגן. שם התכוונו לנוח בסוף שבוע. בזמן שעמדנו בתור להזמנת חדר אנבל סרקה בעינייה את האנשים במבואה.
"תגידו אם אתם מזהים סוגרי שערים," היא אמרה בשקט, כמעט מבלי לפתוח את הפה.
"ואיך בדיוק אני מזהה סוגר שערים?" שאלה אמבר בדיוק כמוה, עם פה כמעט סגור. "מה, לבוא לכל אחד ולשאול 'הי, גבר, במקרה יש לך צלקת על מפרק יד שמאל?'"
צחקתי. אנבל אמרה: "בדרך כלל יש להם שמות ארוכים ויפים, והם גם יפים בעצמם: בדרך כלל יש להם שיער שחור ועיניים כחולות, אבל לא תמיד."
"כן," שמענו קול אישה עמוק ואדיש. "שלום. אתם רוצים להזמין חדר?"
התברר שהגיע תורינו. האישה שדיברה אלינו נראתה כאילו היא מהלידה מחכה לפנסיה.
"אה, כן," אמר קולין. "ארבע מיטות."
"משפחתי?"
הוא הסתובב אלינו. משכתי בכתפיי.
"אה… שיהיה," אמר קולין לבסוף. "העיקר ארבע מיטות."
"שמות?"
אמרנו לפי הסדר:
"סטיבן רוברטס."
"אמבר רוברטס."
"קולין אנדרסון."
"אנבל."
האישה נעצה בה מבט מוזר.
"אנבל מה?"
המסכנה לא הבינה מה רוצים ממנה. "אנבל," אמרה.
אופסי דופסי. לסוגרי שערים אין שמות משפחה. פאדיחה. החלטתי להציל אותה מהסיטואציה המביכה הזאת.
"לא אנבל," אמרתי. "אנה-בל. בל. שם משפחה."
היא הסתכלה עליי במבט אסיר תודה. קרצתי לה.
קיבלנו חדר נחמד, הלכנו לטייל וחזרנו בערב. קיוויתי שהדאגות יכולות להפסיק.
כן, ממש.
באותו לילה חלמתי חלום, חתיכת חלום מוזר.
בחלום ראיתי את המערה המוכרת, איפה שפעם היה המפתח. היא נראתה בדיוק כמו שראיתי אותה בפעם האחרונה. מוארת בעמודי אור כחול, על הקירות נבואות חרוטות באבן וזוגות-זוגות שמות של תאומים כתובים בדם – אלה שהגיעו במשך מצאות השנים לקחת את המפתח ונרצחו בדם קר בידי הסוגרים.
בפינת המערה עמדו עכשיו שני סוגרים ודיברו. הקשבתי.
"…ארבעה פצועים ושני הרוגים," אמר האחד.
"לא אכפת," ענה השני."העיקר שאנחנו מתחזקים."
"נוספו חדשים?"
"עוד לא לגמרי, אבל כמעט בטוח. יצטרפו בקרוב."
"מעולה. ניתן להם לחשוב שאנחנו חלשים, כשבעצם אנחנו חזקים כמו שלא היינו אף פעם. כמה טוב שיש לנו את הסוד הקטן והאפל שלנו."
"החדשים יודעים על הסוד?"
"אף אחד לא יודע חוץ ממני וממך. כרגע זה עוד לא הזמן לספר."
"נמשיך ככה. התוכנית והסוד יישארו רק ביני ובינך. חה, תאר לעצמך את הפרצוף של האויבים שלנו כשהם יגלו את הסוד!"
צחוקם הדהד במערה הקטנה. עדיין שמעתי אותו באוזניי כשהתעוררתי שטוף זיעה, כשמישהו רצה כנראה לעשות לי מקלחת ושפך עליי כוס מים קפואים.