החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 37

נקודת מבט פריאל
ההפסקה נגמרה, ועדיין לא דיברתי עם מתן עליי ועל דניאל, אני חייבת לעשות את זה כמה שיותר מהר, אני יודעת שיש סיכוי שמתן לא ירשה לנו להיות ביחד והוא יכעס עליי, אבל פאר צודקת אסור לי לוותר עליי ועל דניאל אנחנו אוהבים אחד את השניה ועם הזמן מתן ילמד להשלים עם זה.
דניאל ואני ניפרדנו בנשיקה וכל אחד הלך לכיתה שלו.
בדרך לכיתה המשכתי לחשוב עליי ועל דניאל, הוא מדהים, גם אם היה לי ספק ואיזשהו פחד קטן שהוא יפגע בי אז עכשיו אני בטוחה שהוא לא יפגע בי.
התהלכתי במסדרון של שכבת י' וראיתי את המורה שלי, אז רצתי הכיתה מהר שאני יכולה להספיק להגיע לפנייה לכיתה.ועם המזל שלי הצלחתי.
נכנסתי לכיתה מתנשפת מהריצה שרצתי לאורך המסדרון ,והתיישבתי במקומי ליד פאר שכבר הייתה בכיתה כמה מפתיע.
"יואו את לא מבינה איזה מזל היה לי עכשיו, רצתי אלפיים" אמרתי לפאר.
הבטתי בפאר שראשה היה מונח על השולחן.
"פרי?" שאלתי, וליטפתי את ראשה.
היא לא ענתה,ומכאן כבר הבנתי שמשהו קרה.זה ממש לא מתאים לפאר.
"פרי מה קרה?" שאלתי בדאגה.
לא ענתה הקשבתי לנשימות שלה.וגבה עלה וירד.
"פרי אני דואגת לך,מה קרה?" שאלתי והדאגה שלי רק הלכה וגדלה.
ואז ראיתי שפאר מתחילה להרים את ראשה לאט,לאט ומביטה בי. עינייה היו אדומות,אדומות שנראה כאילו היא בכתה.
"לא קרה כלום,הכל בסדר" היא אמרה בשקט.
אבל ידעתי שהיא משקרת,בכל זאת עינייה היו אדומות מאוד.
"שלום לכולם,הגעתי השיעור התחיל" ואז המורה נכנסה באיחור קל.
"נדבר אחר כך?" שאלתי את פאר.
פאר הנהנתי בראשה,וחזרה להניח את ראשה על השולחן.
ואז השיעור התחיל…

נקודת מבט פאר
אחרי מה שהיה עם מתן,ברחתי משם אפילו בלי לחכות לתשובה ממנו, אני כל כך מטומטמת שוויתרתי עליו ככה, אבל לינור כבר חברה טובה שלי עשר שנים אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע בה, במיוחד לא אחרי שפגעו בה כל כך הרבה פעמים.
ידעתי שלא משנה מה בסיפור הזה תמיד יהיה מישהו שיפגע, ובחרתי בעצמי.
נכנסתי לכיתה, למזלי הכיתה הייתה ריקה,התיישבתי במקומי והנחתי את ראשי על השולחן ונתתי לדמעות לרדת מעיניי.
הוא שונא אותי, אני בטוחה בזה,כל כך כואב לי עד שיש מישהו שאני כל כך אוהבת אני לא יכולה להיות איתו.
אבל עשיתי את הדבר הנכון, כי גם ממילא ליאור לא היה מסכים לנו להיות ביחד, וגם הייתי מאבדת את לינור, וחוץ מזה בטוח הייתי נפגעת ממנו.
ניסיתי לעודד את עצמי אבל ללא הצלחה הדמעות רק התחזקו יותר ויותר.
ואז הפעמון צילצל והכיתה החלה להתמלא לאט,לאט.
פריאל נכנסה לכיתה והתיישבה לידי.
"פרי מה קרה?" היא שאלה בדאגה.
לא עניתי, אני לא חושבת שכדאי לספר לה,הרי למרות הכל הוא אח שלה,ויש גם צרות משלה.
ואז נשמע רעש של עקבים,וכבר יכולתי לנחש שהמורה נכנסה לכיתה.
"שלום לכולם,הגעתי השיעור התחיל" אמרה המורה.
"נדבר אחר כך?" שאלה פריאל בלחש וליטפה את ראשי, לא עניתי רק הנהנתי בראשי.
השיעור התחיל, לארוך כל השיעור לא הרמתי את ראשי מהשולחן.
"פאר תרימי את הראש בבקשה" אמרה המורה,כבר בפעם השלישית לשיעור הזה.
לא התייחסתי,המשכתי להניח את ראשי על השולחן.
הפעמון צילצל והשיעור נגמר.
"פרי?" שאלה פריאל בקולה העדין וליטפה את שערי.
סוף סוף הרגשתי מוכנה והרמתי את ראשי מהשולחן.
"את בכית.פאר מה קרה?" שאלה פריאל ברצינות והביטה בי.
נשמתי כמה נשימות ארוכות,ולגמתי כמה לגימות מבקבוק המים שלי.
"בסדר אני אספר לך" אמרתי בשקט.
"תספרי לי מה?" שאלה פריאל.
"היי אתן באות לקפיטריה?" שאלה קים. והיא ולינור התיישבה לידינו.
"כן,אני לא יודעת מה איתכן אבל אני רעבה" אמרה לינור.
"נדבר אחר כך" לחשתי לפריאל,פריאל הנהנה בראשי להסכמה.
וארבעתנו מהכיתה ופסענו לכיון הקפיטריה.

נקודת מבט מתן
הפעמון צילצל,והחצר החלה לאט,לאט להתרוקן מילדים.
"היה טוב,וטוב שהיה" אמרתי להיא שהייתה איתי.
"היה מדהים" היא אמרה בהתלהבות.
"כן,מה שתגידי" אמרתי בגיחוך, והתחלתי להתרחק ממנה ופסעתי לכיון הכיתה.
"מה לאן?" היא שאלה.
"יש לי שיעור מתמטיקה,חייב ללכת" אמרתי.
וואו אני לא מאמין עליי שאמרתי את זה,ממתי אני נכנס לשיעורים אני?!
טוב נו האמת שלא יזיקו לי כמה שעות שינה על הדרך.
ניכנסתי לשיעור ולהפתעתי ראיתי שם גם את ליאור(?)
"או אני רואה שהצד אלקיים את מרציאנו החליטו להפגין נוכחות" אמרה המורה. ליאור ואני הבטנו אחד בשני בפרצופים המומים.
"טוב מתן אתה יכול לשבת שם" אמרה המורה והצביעה על השולחן הכי קרוב לדלת.
הנחתי את התיק שלי על השולחן, והתיישבתי שם,מניח את ראשי על התיק, והתחלתי לשקוע במחשבות.
אני לא מבין אותי המון בנות רוצות אותי ואני דווקא הייתי צריך להיתקע על אחת שלא שמה עליי?, למרות שבנשיקה שלנו דווקא הרגשתי שהיא כן בעניין,אם היא לא בעניין אז למה היא נישקה אותי חזרה?
וככה עבר לו כל השיעור.
הפעמון צילצל והשיעור נגמר הכיתה החלה להתרוקן לאט,לאט.
"אז מה אחי אתה בא לקפיטריה? אני רעב מת" שאל ליאור.
"כן יאללה דווקא מתאים לי" אמרתי.ניסיתי להתנהג כרגיל כאילו כלום לא קרה.
הלכנו לקפיטריה וראיתי את פריאל ופאר עם יושבות עם החברות שלהן,כולן אכלו חוץ בפאר.
"טוב מה נעמדת במקום" אמר ליאור בגיחוך.
ואז חיפשנו איפה לשבת הבטתי שוב בפריאל ובפאר,פריאל נופפה לי עם ידה.
ליאור ואני התחלנו להתקדם לכיוונן, הבטתי בפאר וראיתי שעינייה אדומות, היא בכתה,בגללי.. באותו רגע הרגשתי צביטה קטנה בלב,כשהבטתי בה.
"מתן,אני צריכה לדבר איתך" אמרה פריאל.
"דברי" אמרתי בפשטות.
"לבד" היא אמרה.
"בואי" אמרתי ויצאנו החוצה.
יצאנו החוצה והתיישבנו על הדשא.הבטתי בפריאל וראיתי על פנייה שהיא קצת לחוצה.
"פרילי מה קורה?" שאלתי בדאגה.
"אני,אני צריכה לספר לך משהו" היא אמרה.
"אז תספרי" אמרתי.
הבטתי בה שוב וראיתי שהייא נעשית לחוצה יותר.
"פרילי את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל" אמרתי וקירבתי אותה אליי לחיבוק מנסה להרגיע אותה.
"סוף טוב הכל טוב, אני רואה שהוא בסוף קיבל את זה שאת ואח שלי ביחד" אמרה קים.
מה ביחד? לפריאל יש חבר? דניאל ופריאל?
ואז התנתקתי מפריאל והבטתי בה מבולבל.
ראיתי את פריאל נעשית נבוכה,היא השפילה את מבטה לרצפה.
"פריאל זה נכון,יש לך חבר?, את חברה של דניאל?" שאלתי בהלם.