ילדי שמנת-פרק 8 (העלאה שנייה בבקשה תגיבו)

לאחר כחמש שעות מתישות, הסתיים יום הלימודים.
כישצאתי ממבנה בית הספר סגרתי את עיניי במהירות, וכשפתחתי אותן שמתי את ידיי על עיניי כהגנה מפני השמש הקופחת.
ראיתי את הנרי(הנהג) מחכה לי במקומו הקבוע.
מיהרתי אל המכונית,אבל כשבאתי לעשות אפילו צעד אחד למכונית הרגשתי יד על כתפי.
ניערתי את היד ממני אני לא סובלת שנוגעים בי,פשוט לא סובלת את זה.
הסתובבתי וראיתי שם את ליבי וחבורת בנות צבועות ומזויפות.
"ליאור,"ליבי החלה לומר בקול מתנצל:"אנחנו מצטערות על זה שניסינו לדלות מידע על חייך,זה לא היה בסדר"אמרה בקול "מתנצל":"אני מקווה שתוכלי לסלוח לנו,כי אנחנו למדנו את הלקח ולא ננסה לעשות זאת עוד פעם אנחנו מבטיחות"
נשמתי נשימה עמוקה והוצאתי אותה באנחה גדולה:"אני סולחת לכם אבל אני מקווה שזאת פעם אחרונה נמאס לי כל פעם להסביר את חיי בפניכם"אמרתי להם
הם הינהנו וניגשו כולם אליי לחיבוק קבוצתי,מאלה שאני לא סובלת במיוחד שזה איתם.
כשהתנתקנו מהחיבוק הקבוצתי,חייכתי אליהן חיוך גדול ואמרתי:"טוב אני חייבת ללכת הביתה אז נדבר כבר מחר"והסתובבתי בחזרה לכיוון המכונית ושמעתי את המלמולים שלהם:"כן בטח ליאור נדבר",אוו" נתראה מחר",אוו "אוהבות אותך".אני לא סובלת שהם אומרות את זה בגלל שאני יודת שהם לא מתכוונות לזה ברצינות.
פתחתי את דלת המכונית ותקף אותי הקור המגיע מן המזגן ונאנחתי אנחה קטנה היום היה ממש חם.
"היי הנרי"אמרתי כשנכנסתי למכונית כברכת שלום.
"היי ליאור,איך היה היום?"שאל כשכבר התחיל לנסוע.
"אתה יודע,כרגיל מורה חופרת,בנות קרציות שמקנאות בי בגלל הכסף שלי והמעמד החברתי שלי. לריב איתם ואחרי זה בסוף היום להשלים איתם,אז בקיצור יום שגרתי"
הנרי צחק צחוק קצר ואמר:"נשמע שהיה לך ממש כיף היום"
"כן שיגעון"אמרתי בציניות
"עכשיו לנושא אחר שאני רוצה לדבר איתך עליו"אמר הנרי
"מהו הנרי?"שאלתי אותו
הוא כיחכח בגרונו ואמר:"הורייך צלצלו ואמרו שהם מקדימים את חזרתם."
מיצמצתי בהפתעה ואמרתי:"מתי הם חוזרים?"
"הם צפויים להגיע היום בערב"אמר
"והיום הזה רק ממשיך ומשתפר"רטנתי
אני יודעת שאני אומרת שאני לא סובלת את זה שהוריי בחוץ לארץ בלעדיי אבל אני גם לא סובלת את זה שהם בבית איתי בארץ,כי גם מתי שהם איתי הם לא ממש איתי,כל היום יש להם פגישות עסקים וארוחות עם לקוחות.
הגענו לבית סוף סוף והנרי החנה את המכונית.
הכנסתי את המפתח לדלת הבית ופתחתי אותה.
הבית היה רותח לא יכולתי לנשום הדלקתי את המזגן סגרתי את הדלת,ועליתי לחדרי.
החלטתי להיכנס לבריכה.
הרי למה יש לנו בריכה גדולה כל כך עם אנחנו לא משתמשים בא.
שמתי במהירות ביקיני בצבע כחול,לקחתי את האייפון שלי משקפי שמש ואוזניי וירדתי למטה.
לקחתי לי טילון מהמקפיא ויצאתי החוצה אל החצר שבו הבריכה.
החצר הייתה ענקית,היה לנו שם ספות שולחנות ומיטות שיזוף עמדת די גיי' ובר קטן,ובריכה ענקית.
נשכבתי על המיטת שיזוף הגדולה שמתי אוזניות על אוזניי, ומשקפיי שמש ואכלתי את הטילון אשר הפשיר לי במקצת את היום החם הזה.
כשסיימתי את הטילון החלטתי להיכנס לבריכה, הפסקתי את השירים והורדתי את משקפיי השמש מעיניי ועשיתי קפיצת ראש לבריכה.
כשהוצאתי את ראשי מן המים שמעתי שריקה ומחיאות כפיים.
ניסיתי לאתר את מקור הרעש בביתי עד שבעצם הבנתי שזה לא מכאן אלה מהבית השכן.
הרמתי את ראשי הצדה אל הבית של השכנים שלי וראיתי את אלירן עומד במרפסת וצופה בי.
"פוסטר?"שאלתי בציניות.
"אממ לא אני חושב שאני יוותר"אמר
והמשיך להסתכל עליי.
"מה אתה רוצה אלירן?"שאלתי אותו לבסוף
הוא נראה כאילו התנער מחלום ואמר:"כלום"
"אז למה אתה מסתכל עליי לכל הרוחות?"שאלתי אותו בעצבים
"כי רק עכשיו הבנתי כמה את יפה"אמר בפשטות
מצמצתי בהפתעה זה היה הדבר האחרון שצפיתי שהוא יגיד אבל אני לא מאמינה לו הוא סתם מנסה להקניט אותי.
"תתבגר אלירן"אמרתי לו
"אני רציני ליאור"אמר
"וואו אלירן מונוטוגמרי רציני,זה משונה,תגיד אלירן אתה מרגיש טוב?"שאלתי אותו.
"יותר מאי פעם"
וואי אלירן אין לי כוח אלייך אתה בדיוק כמו כולם"אמרתי לו באשמה
"איך בדיוק כמו כולם?"שאל
"חנפן"הטחתי בו באשמה.
"אני ממש לא כמו כולם,ואני ממש לא מתחנף,אני פשוט אומר את מה שאני רואה."
ברגשתי את הדם עולה ללחיי.
"אין לי כוח לשטויות שלך"אמרתי בכעס מזויף,ויצאתי מן הבריכה.
התנגבתי במהירות לקחתי את דבריי ועליתי לחדרי.
משאירה את אלירן שם עם חיוך מטופש על פניו