החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 36

נקודת מבט מתן
כבר הקפתי חצי בית ספר ועדיין לא ראיתי את פריאל או את פאר.המשכתי להסתובב בחצר, ואז ראיתי מישהי שוכבת הדשא, מישהי שהייתה נראית לי מוכרת.
התקדמתי לכיון הדשא,המשכתי להתקרב כדי לראות בבירור מי זאת, זאת הייתה פאר!
זו ההזדמנות שלי לדבר איתה,סוף סוף אני אוכל לדעת מה היא מרגישה כלפיי.
היא שכבה על הדשא,כשעינייה עצומות,נעמדתי מולה בשקט, הייתי יכול להסתכל עליה שעות.
ואז היא פקחה את עינייה כשהבחינה בי.
"היי" אמרתי בחיוך.
"היי" היא החזירה לי וחייכה.
הסתכלנו אחד על השניה ושתקנו לכמה דקות.
"אתה צריך משהו?" היא שאלה בקולה העדין והמתוק.
"אממ..לדבר" אמרתי בקול שקט והשפלתי מבט.
"אוקיי,אז על מה אתה רוצה לדבר?" היא שאלה.
באותו רגע קפאתי במקום,אני באמת רוצה לדבר עלינו,אני באמת רוצה שהיא תדע מה אני מרגיש כלפייה,ואם..ואם היא לא מרגישה אליי כלום ואני אעשה צחוק מעצמי.
"מתן?" היא שאלה והעירה אותי ממחשבות.
"כן?" שאלתי.
"אז על מה אתה רוצה לדבר?, קרה משהו?" היא שאלה בדאגה.
"לא,לא קרה כלום" אמרתי,ניסיתי להתחמק מהשאלה השניה ששאלה.
"אז על מה רציתי לדבר?" היא שאלה שאלה וחייכה אליי חיוך קטן.
קדימה מתן אסור לך להיות פחדן אתה עושה את זה לא משנה מה, אתה מדבר איתה!
(תשמעו על שקט)

"עלינו" אמרתי בקול שקט והשפלתי מבט, ואז ראיתי שהחיוך שלה ירד.
"עלינו?" היא שאלה,והביטה בי מבולבלת.
"את ואני" אמרתי.
"מה איתנו?" היא שאלה.
"תקשיבי,אני בתקופה האחרונה מתחיל להרגיש אליך דברים,זה בחיים לא קרה לי אם אף אחת,אני יודע שאנחנו רק ידידים,אבל..אבל בכל זאת רציתי שתדעי.אני לא בדיוק יודע מה אני מרגיש כלפייך אבל אני בטוח שאני מרגיש משהו" אמרתי הכל בנשימה אחת ובמהירות.
"מתן,אני.." היא אמרה בקול רועד. ואז באותו רגע אני לא יודע מה קרה לי אבל הרגשתי שאני חייב, ושרק ככה אני באמת אדע אם שאני מרגיש כלפייה זה אמיתי, אז אחזתי בפנייה בשתי ידיי ונישקתי אותה, והיא נישקה אותי חזרה.
וואו הרגשתי שונה בנשיקה הזאת, הרגשתי איך לאט לאט אני מתחיל להתמכר לשפתייה הרכות,לטעם המתוק שלה.
זו הייתה נשיקה מדהימה אף אחת מנשיקות שהייתה לי לא מתקרבת לנשיקה הזו.אומנם זו הייתה נשיקה עדינה אבל נשיקה כזאת עוד לא הייתה לי,רציתי שהיא תימשך לנצח.

נקודת מבט פאר
מתן אמר שיש לו רגשות כלפיי, ובאותו רגע אני לא יכולה לתאר את מה שהרגשתי שהוא אמר את זה, לא היה לי מה לומר,ואז בלי התראה מוקדמת הוא אחז בפניי עם שתי ידיו ונישק אותי.
ואז נסחפנו לנשיקה ארוכה ועדינה,כבר יכולתי להרגיש את הפרפרים בבטן שלי מתחילים להתעופף להם,את הלב שלי שפעם כל כך בחוזקה שעוד שנייה הוא יוצא מהמקום.זה כאילו לא היה אף אחד אחר חוץ מאיתנו,רק אני והוא.
ואז ניזכרתי בלינור,שרק היום בבוקר היא אמרה שהיא אוהבת אותו, והרגע אני והוא מתנשקים,אני כזאת חברה גרועה, באותו רגע הרגשתי בוגדת,ורמאית הבטחתי לה שאדבר איתו עליה ובמקום זה אני והוא מתנשקים. ואז פשוט התנתקתי ממנו ולקחתי צעד אחורה.
הוא רק הביט בי וחייך.
"אני, אני מצטערת זה לא היה צריך לקרות" אמרתי והשפלתי מבט.
"למה לא?, שנינו רצינו את זה" הוא אמר,והניח את ידו על הלחי שלי, ועברה צמרמורת נעימה בכל הגוף מהמגע שלו.
"לא,לא מתן אנחנו ידידים" אמרתי והנדתי בראשי.
"זה יכול להשתנות אם נרצה" הוא אמר וחייך אליי.
אוף אני פשוט לא יכולה לעמוד בחיוך שלו.
"אבל אני לא רוצה שזה ישתנה!" אמרתי בצעקה.
"אבל פאר,אני חשבתי…" הוא אמר בקול שקט.
"חשבת שמה? אז התנשקנו זה קרה בטעות אז בוא נשכח מזה ונמשיך הלאה" אמרתי בצעקה.
"טעות? זה מה שזה היה בשבילך?, רק טעות?" הוא שאל בעצב.
אני כל כך שונאת את עצמי שאני עושה את זה,אבל לינור הרבה יותר חשובה.
"כן טעות!" אמרתי בחצי צעקה, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים.
"תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שלא הרגשת כלום" הוא ביקש.
אני פשוט לא הייתי מסוגלת,כי ברגע שאני אביט בעיניו אז אתחיל לבכות.
"תסתכלי לי בעיניים!" הוא חזר על הבקשה שלו.
"אני לא מרגישה אליך כלום" אמרתי בפשטות.
אפילו לא חיכיתי לשמוע מה יש לו להגיד, לקחתי את הדברים שלי וברחתי משם בריצה, כבר התחלתי להרגיש את הדמעות שמתחילות להציף את עיניי.
אני כל כך שונאת עצמי על מה שעשיתי, ובטוח שעכשיו הוא שונא אותי,זהו..איבדתי אותו.

נקודת מבט מתן
"אני לא מרגישה אליך כלום" היא אמרה. ואז היא פשוט ברחה משם.
אוף אני מטומטם,פשוט מטומטם! הרסתי הכל, לא הייתי צריך לדבר איתה.
אספתי את הדברים שלי והלכתי למחששה.
"היי אחי" אמר מור,והייתה איתו עוד אחת.
"היי" החזרתי ביובש
הדלקתי סיגריה ועישנתי
"אני לא מרגישה אליך כלום" המילים האלו מהדהדות בראשי,אני לא מצליח לשכוח אותן.
"מה קורה אחי למה אתה מעוך?" שאל מור.
"לא מעוך" אמרתי בהתגוננות.
"היי חתיך" ואז הגיעה מישהי והתיישבה עליי והתחילה לשחק לי בשיער.
"היי" עניתי ביובש.
"למה אתה עצוב?" היא שאלה.
"אני? עצוב? ממש לא" אמרתי.
"אולי יש משהו שאני יכולה לעשות להרים לך את המצב רוח?" היא שאלה.
"מה את מציעה?" שאלתי.
"את זה" היא אמרה, ונשיקה אותי, ואני זרמתי דווקא מתאים לי עכשיו.
הנשיקה הייתה טובה אבל לא משתווה לנשיקה שלי עם פאר. אוף למה אני כל הזמן חושב עליה.
אני חייב להפסיק לחשוב עליה ולהמשיך הלאה.