“אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך” – סיפורי ערסים – הקדמה

הקדמה
נועם אבוטבול – היי קוראים לי נועם. אני גרה בנתניה. אני בת 16, כיתה י' ואני רזה ויחסית נמוכה. יש לי שיער שחור ארוך חלק עד אמצע הגב עם קצוות בצבע סגול שצבעתי. עיניים בצבע תכלת כמו קרח, מוזר. יש לי אח גדול שקוראים לו אביתר (אביה) הוא כיתה י"א. עברתי ילדות קשה הייתי חולה בסרטן בגיל 10 ובגיל 12 זה עבר אחרי טיפולים קשים. לפני זה אבא שלי היה מרביץ לי אבל אחרי כמה שנים כשאמא שלי גילתה את זה הם התגרשו, אני ואביה גרים עם אמא שלי. כיף לנו ככה יותר טוב.. יש לי חברה טובה שקוראים לה אבישג. היא תמיד הייתה לצידי גם כשחליתי בסרטן, גם כשאבא שלי היה מרביץ לי ואפילו עכשיו כשאני רבה לפעמים עם אמא שלי או עם אביתר.
אביתר אבוטבול – היי אני אביתר. אביה בקיצור. אני גר בנתניה עם שתי הנשים הכי חשובות בחיי, אמא שלי ואחותי. אחותי.. הדבר הכי חשוב לי, הדבר שאני יעשה בשבילו הכל. אני בן 17 כיתה י"א יש לי שיער שחור ועיניים ירוקות וכחולות מעורבב משהו נדיר. אני גבוה תפסתי גובה מאבא שלי ואחותי לא ממש תפסה אותו לקחה מאמא רגליים, שתי נמוכות. החבר הכי טוב שיש אושר אלפסי. הוא כמו אח שלי. פעם הייתה ילדה שהתאהבתי בה הוא עזר לי אחרי שהיא שברה לי את הלב.. מאז סטוציונר שותה מעשן וזורק. אלה החיים ואיתם סובלים
אבישג אטיאס – היי אני אבישג. אני גרה בנתניה. בת 16 כיתה י'. יש לי שיער בצבע חום עם קצוות בלונד עיניים בצבע כחול וחום ביחד. אין אחים למזלי אבל אח של נועם שומר עליי כמו אח גדול הדבר שהכי חשוב לי נועם. היא הבן אדם שהכי יקר לי בעולם הזה. תמיד הייתי לצידה והיא תמיד הייתה לצידי
אושר אלפסי – היי אני אושר אלפסי. כן אני יודע אני הבן של.. הבן של העבריין הכי גדול בנתניה. נמאס כבר להיות הבן של.. זה מעצבן. קיצור אני כיתה י"א בן 17. יש לי שיער חום ולמעלה בלונד, עיניים בצבע טורקיז כן זה מוזר. סטוציונר שותה ומעשן.התגעגעתי לנועם 4 שנים לא דיברתי פאקינג ארבע שנים האישה של חיי – אמא אין מישהי או מישהו שיותר חשוב לי ממנה. אבא שלי – חולה עליו בכל זאת עבריין אבל בכללי נשבע שהוא בן אדם טוב. נגיד ויום יבוא ואני יביא איתי בחורה שהיא תהיה החברה שלי.. אבל רצינית לא כמו כולן הוא יתייחס אלייה הכי יפה שיש. נשבע.