כשהכוכבים נושקים לירח

שנינו ידענו אהבות נכזבות ובכל זאת מצאנו נחמה בין כל הלילות.
הייתי נאספת לתוך החיבוק שלך, בעודך מזמר לי אלטורים שבאותו הרגע היו נשמעים כמו מנגינה לה חיכיתי כל חיי.

הייתי סופרת את נקודות החן על גופך ומקנאה, קנאה עזה כמה זה לא פייר שהן יזכו להשאר איתך, אחרי שאני כבר אלך.

הייתי מביטה בעייניך עם רצון מגוחך לפרוץ בבכי כמה אתה יפה, ובסופו של דבר תמיד יפה גם בשביל מישהי אחרת.

בדירה הכל כך קטנה הזו נשענו זה על גבי זו בשביל לפרוח, לברוח מעט.
כל לילה לצידך הייתי צופה בכוכבים מפתח החלון הסמוך למיטה השלווה הזו, בה אנחנו שוכבים.

ראיתי את הירח כדמותך, עוטה את הזוהר שלך, יכולתי לראות את הכוכבים לובשים את דמותי. צפים בחלל השחור הגדול במטרה להשאר קרובים לירח האהוב.

באור היום הם נעלמים בתוך השמיים האינסופיים האלו ותמיד מפתיעים בלילות.
מזל שהם כמונו או ליתר דיוק- כמוני.

אתה יודע שלא משנה כמה אעלם ממך ביום, אהובי,
כל עוד הכוכבים נושקים לך בלילות, ירח שלי,
אהיה איתך, אהיה שלך.