אלאור & אביגיל – סיפורי ערסים – פרק שני (אסון )

הבטתי בפניו, אין ספק, הוא היה נאה למדי.
"אתה יכול ללכת לשק אגרוף אחר." אמרתי וקמתי מהמזרון, ממשיכה להכות בשק אגרוף.
"גם את יכולה ללכת לאחר." כעס, הפנתי את מבטי אליו בתדהמה.
אני הייתי כאן לפניו.
"לך לעזעזאל…" מלמלתי, לקחתי את בקבוק המים שלי,והלכתי לשק אגרוף אחר.
מי הוא חושב שהוא?!
בעל המכון?
"הייתי שם, לא משהו ." הוא צעק לעברי וגלגלתי את עיניי, מתעלמת מדבריו.
חמור גס רוח.
~
יצאתי מחדר הכושר, הישר אל תחנת האוטובוס.
תחבתי את האוזניות הישנות והטובות שלי לתוך אוזניי והקשבתי למוסיקה שהן הפיקו.
המוסיקה הרגילה, הישנה, והטובה שלי. לפתע הרגשתי שמישהו תולש אוזניה אחת מאוזני.
הרמתי את מבטי ונאנחתי.
"שוב אתה?" שאלתי והוצאתי גם את האוזניה השניה מאוזני.
"רק רציתי לשרול אם עבר כבר האוטובוס , ואני מתחרט על כך, כנראה שמישהי כאן במחזור." מלמל.
גלגלתי את עיניי.
"אם אני כאן." אמרתי לאט, אולי ככה הוא יבין.
"אז האוטובוס היה כאן או לא?" שאלתי באיטיות.
"וואלה שאלה מכשילה." הוא כיווץ את גבותיו.
"אז תחשוב על זה כמה דקות, וכשתגיע תתשובה תגיד לי." אמרתי ותחבתי שוב את האוזניות לתוך אוזניי.
איזה דביל.
הוא תלש שוב , הפעם את שתי האוזניות מאוזניי.
"מה עכשיו?!" התעצבנתי.
"הגעתי לתשובה." הוא המהם.
לא, הוא משחק אותה מפגר או שזה בטבעי?
ואז בדיוק הגיע האוטובוס ועלינו עליו.
"האוטובוס לא עבר." צעק לעברי.
אנחת ייאוש נפלטה מפי.
"כל הכבוד."