חצי רגל באדמה – פרק 17

אז לוקאס? לא היה לי ספק שאנחנו אחים. הוא היה כל כך מגניב. הוא סיפר לי סיפורים מגניבים, תיאר לי את הרפתקאותיו ועוד.
מסתבר שהוא דובר גרמנית, אז התחלנו לדבר בגרמנית, ואני הייתי מאושר, כי בכל שפה אחרת הייתי מזעזע.
ששאלתי אותו על האישה שראיתי אתמול, הוא אישר שזאת אתנה.
הוא סיפר לי שאני בר מזל שבכלל אתנה התגלתה בפניי, כיוון שהיא לא התגלתה בפניו, עד שהתעלף פעם אחת אחרי פציעה קשה.
באיזה שהוא שלב אמה הגיעה, עם פנים חמוצות ועם הבעת כעס גלויה.
"אוקיי אלכס, אני עושה לך עכשיו סיור, אז תזהר מלעצבן אותי, כי אני מיומנת בחרב" אמרה אמה.
"השם שלי הוא תומאס, ולמה את כל כך שונאת אותי? אין לך שום סיבה הגיונית."
"אולי הייתי סולחת לך, אם לא היית כזה מתחכם. אני שונאת שבני אתנה מרגישים צורך לנתח הכל לגורמים, ולמצוא סיבות לוגיות."
לוקאס כחכח בגרונו.
"אתה יודע שזה נכון?" שאלה אמה בעצבנות את לוקאס.
לוקאס השפיל מבט.
"זה בסדר, אח" אמרתי והנחתי את ידי על כתפו.
לוקאס חייך אלי.
"בכל מקרה, בוא תראה הכל" היא אמרה ותפסה לי ביד.
"אני כבר מכיר את המקומות" אמרתי "מהספרים."
"וראית אותם במו עינייך?" היא שאלה בעצבנות וגררה אותי הרחק מלוקאס, שסימן באגודל שלו את הסימן של 'אתה מת', וסימן לי עם השפתיים 'תנחומיי'.
כל הדרך הבטתי בנוף של המחנה כאדם שמחכה לשתות מים כבר מתחילת הבוקר של היום החם ביותר בקיץ. גומע כל פריט. זיהיתי את חדר האוכל המדובר, עם המפות הלבנות שבשוליהן פסים סגולים. הביתנים, רחבת הלחימה בחרב, האמפיתיאטרון…
לבסוף היא גררה אותי לשטח ריק,בין העצים בתחילת היער.
"אתה באמת רוצה לדעת למה אני כועסת עליך?" שאלה.
"כן" אמרתי.
"תפסיק להתנהג כאילו אתה הכי חכם, אתה המצאת לעצמך סיפור יפה, אבל הכל שקרים במה שסיפרת. ברוך הבא לעולם החצויים האמיתי. אם רק תעז לשקר, אני אראה לך בדיוק למה אני מסוגלת."
"את כועסת כי אני שיקרתי במשהו שאת התאמצת בשבילו הרבה, והקרבת?"
היא רק בהתה בי.
"אני אפסיק עם זה" אמרתי "אני פשוט לא שולט בזה. אני תמיד מנתח מצבים."
"אני אתרגל לזה בסוף, אחרי הכל, התרגלתי לזה שלוקאס פתאום פולט שורות בשפות אחרות. הוא לא שולט בזה, אתה יודע."
"את כועסת עלי גם בגלל שאת מתגעגעת לתומאס ההוא?" שאלתי.
היא הביטה בי עם עיניים שבורות, והתיישבה על האבן לידי.
בעיניים שלה ראיתי דמעות עומדות לה בעיניים.
"זה בסדר" אמרתי.
היא הביטה בי ופרצה בבכי, מחזיקה את הראש שלה בידיים, ואני העזתי לשים יד על השכם שלה, בחצי חיבוק.