אהבה זו לא אגדה פרק 14

אני ממש רציתי להודות לכל אחד ואחד מכם שמגיב ומדרג את הסיפורים שלי, אתם גורמים לי לחיוך ענק על הפנים :) אני מבטיחה לכם שאת סוף הפרק תאהבו, אני בטוחה בזה (רמז רמז)

המוזיקה היתה יוצאת מן הכלל, הצפיפות: הרבה יותר מזה. כל הבית הספר נדחס לקומה אחת, כולם נדחפים, צפוף, ריח האלכוהול חונק אותך והמוזיקה עוד שנייה תהרוס לך את האוזניים. בקיצור, היה כיף. אפשר להגיד שאני חיית מסיבות, ואני פשוט חייבת לרקוד. המוזיקה ממש זורמת לי בדם.
אחרי כל כך הרבה ריקודים שכבר הפסקתי לספור, הלכתי לחצר האחורית בשביל להירגע קצת. בחצר לא גיליתי אחר מאשר סאם שהתבודד לו.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי.
"נו, את יודעת שלרקוד זה לא הקטע שלי. וגם…" הוא השתתק.
"מה?" חקרתי.
"וגם… מור…" הוא גירד בראשו.
"היא מה?"
"נו… את יודעת…"
"אני לא."
"היא, די… נחמדה, והכל…"
"נדלקת עליה, נכון?" התחלתי לחייך.
"מה פתאום!" הוא אמר מהר מדי.
"ידעתי! נדלקת עליה, ידעתי!" קפצתי משמחה.
סאם נהפך להיות אדום.
"אל תהיה מובך, זה קורה לכולם." צחקתי על חשבונו.
"כמו שקרה לך עם אלכס?" הוא חייך.
עכשיו היה התור שלי להיות אדומה. "לא." עניתי לבסוף.
"נו, אל תעלבי לי עכשיו." הוא חיבק אותי מהצד. "ואם זה גורם לך להרגיש יותר טוב, אני חושב שכן נדלקתי קצת על מור."
"ידעתי שאתה דלוק עליה." השענתי את ראשי על כתפו.
"תחמנית אחת." הוא צחק.
פשוט עמדנו ככה, אני וסאם מחובקים. סאם תמיד היה בשבילי כמו אח טוב שאף פעם לא היה לי. אני תמיד אהבתי לחבק אותו, זה גרם לי להרגיש יותר בטוחה בעצמי. הוא החבר הכי טוב שאי פעם היה לי.
"הי." אמרתי לאמה וירון יצאו לחצר. "למה אתם לא רוקדים?"
"זה מעייף לרקוד, צריך גם להירגע קצת, לא?" ירון אמר ונישק את ראשה של אמה. "אם לא הייתי יודע שאתם בני דודים, היתי חושב שאתם זוג שאתם מחובקים ככה."
"לא, זה חיבוק אחים. נכון סאם?" שאלתי את סאם.
"לא." הוא ענה.
העפתי בו מבט.
"זה חיבוק בני דודים."
הנדתי בראשי וצחקתי. "ילד מטומטם."
"הנה אתם! לאיפה נעלמתם?" מור גם יצאה לחצר.
"באנו להירגע קצת." אמה ענתה לה.
"… יופי, כן… ביי." אלכס יצא לחצר בהליכה אחורנית, מנסה להתחמק מנערה שנדבקה אליו.
"נו, רק דרינק קטן!" היא יצאה גם היא לחצר. הלבוש המינימלי שהיא לבשה הגדיר אותה כאחת הזונות של בית הספר. "אני מבטיחה שלא תתחרט." היא צחקה ונדבקה אליו יותר.
התנתקתי מהחיבוק של סאם והתקדמתי אל עבר אלכס.
"תקשיבי, אני באמת שלא-" אלכס ניסה לנפנף אותה, אבל נכנסתי באמצע.
"מותק? איפה היית? חיפשתי אותך!" קראתי אל עבר אלכס וליטפתי את זרועו.
"אה, מי זאת?" היא שאלה והביטה בי במבט רצחני.
"זאת-"
"החברה שלו." השלמתי אותו. "ומי את?"
"אני… לא משנה." היא הסתובבה והלכה משם.
"אז," אלכס שם את זרועו סביבי. "אנחנו יוצאים ולא אמרת לי?"
"לא," הוזזתי את זרועו ממני. "אנחנו לא יוצאים."
"טוב, רק ניסיתי." הוא משך בכתפיו.
"הי, תראו." אמה הראתה לנו בקבוק ריק שמצאה על הדשא.
"וזה…" מור לא הבינה.
"הלו? בקבוק ריק, הרבה אנשים? מי בא לאמת או חובה?"
"אמת או חובה? מה אנחנו, בכיתה ו'?" אלכס צחק.
"למה לא? זה נשמע כמו כיף." סאם אמר.
"כל מי שבעד אמת או חובה, שירים את היד." אמה עשתה הצבעה.
כולנו הרמנו את היד.
"אוקי, אז משחקים!"

"אוקי, חוקים." ירון הניח יד על הבקבוק. כולנו התיישבנו מסביב לשולחן בחצר והתכוננו למשחק. "אמה, הדלת נעולה?"
"כן." אישרה אמה והתיישבה לידו.
"יופי. אז זה רק בשביל כיף. לא מערבים רגשות, וכל מה שנעשה כאן לא יוצא מאף אחד מאיתנו. מובן?" הוא סקר כל אחד ואחד מאיתנו.
"מובן." אמרנו כפה אחד.
"אפשר להתחיל." ירון סובב את הבקבוק. "אוקי, אז אמה… שואלת את מור."
"אז מור… אמת או חובה?" אמה שאלה.
"אמת." מור ענתה.
"אמת… אמת שבגיל 13 התאמנת להתנשק עם בנים עם הכדורגל של אח שלך?" אמה גיחככה.
"אמה!" מור צעקה עליה, מסמיקה.
כולנו ניסינו לא לצחוק ולהביך אותה עוד יותר.
"תעני כבר!" אמה צעקה עליה.
"כן, עשיתי את זה, בסדר?!" מור התעצבנה. לא יכולנו להתאפק וצחקנו.
"אני שמחה שזה מצחיק אותכם. עכשיו נמשיך!" היא ישר לקחה את הבקבוק וסובבה אותו. "אוקי אז זה ירון, שואל את סאם."
"אמת או חובה?" ירון שילב אצבעות.
"אמת, אני יסתכן בחובה אתכם?" הוא צחק.
"ידעת שקוראים לך סמי הכבאי בטלפון של אן?"
"איך קראת לי?" סאם פנה אלי.
"אה… סאם?" צחקתי צחוק מתוח.
"אני לא קראתי לך ברבי וזוג התחתונים, ואת לא קוראת לי סמי הכבאי, עשינו הסכם, נכון?" הוא שאל.
"סאם!" צרחתי עליו והבאתי לו מכה. "הבטחנו לא להזכיר את השמות חיבה, נכון?"
כולם התפוצצו מצחוק חוץ מאלכס שהביט בי במבט קר. המשכתי להרביץ לסאם עד שהוא התחנן שאני יפסיק עם דמעות של צחוק בעניו.
"טוב, די, די!" הוא צחק.
הפסקתי להכות אותו.
"תודה." הוא נשם עמוק.
הבאתי לו מכה חזקה בכתף. "זהו."
סאם סובב את הבקבוק. "אני, שואל את… מור."
"מור, מה קורה לך?" אמרתי מופתעת. או, זה הולך להיות טוב.
"מור, אמת או חובה?" סאם שאל עם ניצוץ בעניו.
"חובה." היא אמרה בחיוך שובב.
"אוו, מור בחרה חובה? זה הולך להיות מעניין." ירון צחק.
אמה השתיקה אותו במכה קלה על כתפו.
"חובה… חובה עלייך לצאת איתי לדייט." סאם אמר באטיות.
"הולך על כל הקופה, הא?" מור צחקה. "כן, אני יצא איתך לדייט." היא קרצה לו, וכולנו התחלנו עם השריקות והקריאות 'או' ו'אה'.
"הבנו, הבנו!״ מור וסאם ניסו להשתיק אותנו.
״בואו נחזור למשחק.״ מור סובבה את הבקבוק.
מור סובבה את הבקבוק. "אלכס… שואל את אן."
או-או.
"אן, אמת או חובה?" הוא שאל.
"אמת, איתך אני לא מסתכנת בחובה."
"אוקי, אמת, אני יכול לחיות עם זה. אמת… אמת שהאחים שלך נוגעים לך בהלבשה התחתונה?"
האודם עלה ללחיי. "אה… אמת?" אמרתי בקול שקט, ויותר שאלתי מאשר אמרתי. זה לא כאילו שאני מאשרת להם את זה, הם פשוט נכנסים לחדר בלי שאני ידע.
"איך אתה יודע את זה?" מור שאלה וניסתה להבליע את הצחוק.
"אתמול הייתי אצלה ושני השיבוטים הקטנים לקחו לה את אחת החזיות וברחו. אני הייתי שם מנעול במקומה, אבל מה שבא לה."
"רגע, רגע, רגע. תחזור אחורה." אמה התבלבלה.
"הייתי שם מנעול בארון?" הוא שאל, מבולבל גם הוא מהבקשה של אמה.
"לא, לפני זה."
"אתמול הייתי אצלה-"
"כן! הוא היה אצלך אתמול?" אמה שאלה. כל המבטים הופנו אלי.
"למה באנו לכאן, לשחק או לחקור את החיים אחד של השני?" צחקתי צחוק מתוח.
"שניהם." סאם ענה.
"אתה לא עוזר."
"אז בואו נמשיך לשחק!" אמרתי וסובבתי את הבקבוק.
המשחק נמשך ונמשך אל תוך הלילה. אלכס קפץ לבריכה (עם הבגדים), אמה וסאם התנשקו בקטנה, אני ושאר הבנות רקדנו בצורה ממש מגוחכת מול הבנים, אני גרמתי לסאם ומור לדפוק נשיקה צרפתית, ואמה וירון גרמו לאלכס לנשק את הרצפה. לא היה נעים. בסופו של דבר אני סובבתי את הבקבוק. ״סאם…״ חייכתי אליו. ״שואל את… אלכס.״ אוי ואבוי.
״אלכס, אמת או חובה?״ סאם שאל.
״חובה.״ הוא אמר בחצי חיוך.
״אלכס? חובה? זה הולך להיות מעניין.״ ירון שרק.
״חובה… חובה עליך לנשק את אן.״