אמצע שום מקום – פרק 4

-אמה-
בהלה תקפה אותי. לא הבנתי מה אני צריכה לעשות, טוב האמת היא כן ידעתי מה אני צריכה לעשות אבל הייתי מבוהלת. לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.
איך הוא היה יכול לעשות זאת?
עקבתי אחי האור של הדלת, הזזתי את וילון המשי האדום ונכנסתי בדלת. אור לבן האיר את עיני והרגשתי שאני הולכת במדבר. עד שלפתע ראיתי שמיים כחולים. הייתי בקרחת יער קטנה ומסביבי היו עצים ירוקים. בעיק ברושים. מולי עמד ג'ורג' שהיה לבוש כמו ליצן. חולצתו הלבנה הארוכה הייתה עשויה מקלפים. כולם קלפים של נסיך אדום לב. משקפיו נעלמו ומתקן ליישור שיניים שלו הפך שחור. על ראשו היה כובע ליצן עם פעמונים. הכובע היה בצבעים אדום. לבן ושחור. מכנסיו היו אדומים רופפים ונעליו היו מחודדות עם שפיץ עשויות עור שחור עם שפיץ.
לידו עמד האטר. שערו הפך אדום כדובדבן והוא היה פרוע על ראשו עדין היתה אותה מגבעת והוא לבש חולצה חומה קצרה, מכנסיים בלוים חומים ונעלי עור חומות. הייתה עליו גלימה אדומה שכיסתה כמעט את כולו. השרביט היה מונח על הדשא הרך לידו. שיניו היו חדות כניבים ואוזניו היו מחודדות כמו של אלף. עורו היה צחור כשלג למעט לחיו שהיו ורדרדות.
לידם ישב על אבן ארנב לבן קטן בגובה מטר בערך. על ראשו היתה מגבעת עגולה קטנה שחורה. היו לו משקפיים ורודות עגולות שהבליטו את עיניו האדומות. הוא היה לבוש בחליפת עסקים שחוה עם עניבה שחורה ונעליים כבדות שחורות.
"אמה תסתכלי עליך, גם את קיבלת תלבושת חדשה." אמר האטר בקול הרגיל שלו. בקולו נשמעה קצת התלהבות מאולצת, ציניות, ושמחה.
הסתכלתי על עצמי. על ראשי היתה קשת שחורה, לבשתי שמלה אדומה שמגיעה עד לברך, ג'ינס ששחור שעובר את הברך בקצת ומגפיים שחורים מעור.
חייכתי. אני לא יודעת למה אבל חייכתי.
"טוב, אז איפה המלכה שאני אחסל אותה?" שאלתי בציניות.
"זה לא עד כדי כך פשוט," אומר בציניות האטר,"קודם את צריכה להתאמן על כישוף." אומר האטר. "אנחנו צריכים מקום מנוחה." אומר ג'ורג'.
"אפשר אצלי." אומר ראביט, וזאת היתה הפעם הראשונה שפצה את פיו מאז הגענו.
"המאהל המגילט שלך קטן מדי, אפשר אצלי." אמר האטר.
'מאהל מגילט?' חשבתי
"רעיון מצוין!" אמרתי בהתלהבות. התחלנו להתקדם דרך העצים.
קראק!
קול של שבירת ענף עץ נשמע.
"שששששש…" השתקתי את כולם. "שמעתם את זה?" אני שואלת.
קראק!
"הנה זה שוב." שני שומרים של המלכה לבושים תלבושת של גלימה משני הצדדים הופיעו מימין ומשמאל. שהגלימות של שניהם מעוצבות באותו ציור. האות איי כתובה בשחור והגלימה חצויה לשניים בשני צבעים. אדום ולבן. לראשם קסדות בד כסופות וחניתות לידיהם.
השומרים התקדמו אל עבר ג'ורג', הם תפסו אותו ולקחו אותו איתם. אף אחד לא התנגד, אף אחד לא זז.
"למה לא עשיתם משהו?!" שאלתי בעצבנות.
"כשהשומרים מגיעים אף אחד לא יכול לעצור אותם. הוא יחזור, אני בטוח." אומר ראביט.

כעבו שעות ארוכות של הליכה השמים כבר שחורים וכולנו עייפים ומותשים. אנחנו הולכים בשביל של מרצפות שיש אל עבר בית שאני עוד לא רואה.
הבזק כתום, צהוב ואדום הופיע. נראה שהוא תמיד היה שם.
"אוי לא!" אמר האטר והתחיל לרוץ אל עבר המדורה הגדולה שעוטפת ת מה שכנראה היה ביתו. ראביט כמעט נפל מכובעו של האטר. רצתי אחריהם אבל האטר אמר לי לא להיכנס ונעלם בתוך סבך הלהבות.

-האטר-

רצתי אל עבר ביתי הבוער כשבידי החזקתי את ראביט כדי שלא יפול מכובעי. גלימתי עלתה באש אבל לא התייחסתי לזה.
"אוווווו." הגעתי אל דלת ביתי שחצי ממנה עלה באש. עליה היה דף חום צהבהב.
"לא, לא לא!!!" צעקתי בתסכול.
אמה הופיעה לידי באורח פלא. "הכל בסדר?" שאלה למרות שידעה את התשובה. הושטתי לה את הדף היא בחנה אותו וקראה בכל רם:
"מבוקשים! כל המוצא את האטר וראביט הגרים בחלק העשיר של הממלכה יקבל פרס של חמישה עשר אלף מטבעות זהב. כל המדווח על מקום הימצאם יקבל פרס של חמת אלפים מטבעות נחושת."
"אוי לא!" הסכימה איתי אמה.