מכתבים לדניאל.
רציתי תמיד לשלוח מכתבי יומן. כמובן שהכוונה בלשלוח, היא כלום.
לשלוח לכלום. אפילו לא לשלוח, סתם ליבב אל תוכנת הוורד הסגידה.
אז אני יושבת וחושבת לי, אל מי אשלח מכתבים?
ואני עונה לעצמי: לדניאל. לא רק בגלל שהוא אח שלך. בגלל שאת אוהבת את השם הזה, את בעצמך בחרת אותו גברת צעירה!
וכך אני מתחילה.
אני מקשיבה לגרין דיי, כי לא ראיתי שום פואנטה לשמוע אותו אלבום של אותה להקה שוב.
שמעתי קודם גרין דיי מעט, ועכשיו החלטתי שאני אקשיב להם יותר.
השיר הראשון באלבום, או מה שזה לא יהיה (שעה של שירים והוו), והראשון הוא עשרים ואחת אקדחים. זה כזה איטי ונחמד ושקט. והוא מדבר על אקדחים, ועל עוד דברים שלא טרחתי להקשיב אליהם.
נחמד.
השירים ממשיכים, אבל לשאר אין לי מושג איך קוראים. טוב חוץ מאחד שאני מכירה.
מוקדם יותר, הגעתי למסקנה דניאל. שנועדתי כדי לרצות אנשים. אבל לא בגלל שאני עושה את זה, אלא בגלל שאני צריכה.
דפדפתי קצת בשירים בשעה, ויש שיר שנקרא 'פצצת מכתב' (ואו איזה תרגום כושל).
אוקיי, אז איפה הייתי? כן.
אני לא עושה את זה, ואני צריכה. כי אני מרגישה שאני פוגעת באנשים ואני מרגישה נורא, על זה שאני כה נוראה (חחחחחחחח).
אבל אני אנסה. אני מבטיחה.
ועכשיו די נמאס לי מגרין דיי, או שזה רק השיר השמח מידי הזה?
לא חשוב. בכל מקרה, אין לי יותר מידי פואנטה במה שאני כותבת לך.
אני די מייחלת ללכת לישון עכשיו. השעה היא 2:51 וכמות שניות לא ידועות.
רציתי ללכת לישון מזמן, אבל לא הייתי עייפה מידי, אז קראתי. נהניתי לקרוא יותר מידי סדרה שנורא אהבתי כשהייתי יותר קטנה, והגעתי כמעט אל סוף הספר הראשון. אני צריכה ללכת לקחת מחר את השני, כי לא היה אותו בספריה שהייתי בה (אלך לאחרת). מאוחר יותר הפסקתי לקרוא, כי רציתי שיישאר לי קצת למחר. אבל מסתבר שהמחר הוא היום. אולי אמשיך לקרוא?
בטח לא יהיה את השני בספריה, עם המזל שלי. אבל נשרוד.
למעשה, לא מבינה למה חרבשתי עמוד וורד שלם על חיי.
כעיקרון הם רק: קריאה, כתיבה, צפייה, חשיבה, ויציאה מפעם לפעם.
הארבעה הראשונים נחשבים כדי כלום לדעתי, והאחרון בה לעיתים יחסית רחוקות.
אני מרגישה בודדה דניאל. אולי תארח לי לחברה? אשמח לחכות לתשובה שלא תגיע.
בידידות (ובשמחה),
דיאנה.
(בסוף החלטתי להמשיך לקרוא בו, אני חייבת לדעת מה יקרה בהמשך!)
תגובות (0)