מה זה לאהוב ? פרק 30.

תודה רבה לפירפיר המדהימה על ההערות, מבטיחה לנסות ליישם❤️
״חני…״ חייכתי אליה המצב שלה מידרדר והיא מרגישה את זה, לא פעם אמרה לי שהיא שוקלת להפסיק עם הטיפולים ולוותר.
״יפים שלי, מה נשמע?״ אמר בקול חלוש, מנסה להיראות חזקה ליד זוהר שמתחיל גם הוא לאבד תקווה, הוא לא אמר את זה, אבל אני רואה את זה עליו. בזמן האחרון הוא ממעט לבקר אותה, הוא לא רוצה לראות אותה חלשה ושברירית, שונה לחלוטין מאמא שלו שהייתה אישה חזקה ובטוחה בעצמה.
״מאמא…״ אמר זוהר והתרפק בחיבוקה, ״התגעגעתי אלייך.״ אמר ונישק את ידיה. הבנתי שזהו הסימן שלי לעזוב ולהשאיר אותם ביחד, לבד. הזמנתי מונית ונסעתי למעיין.
–
״יפה שלי״ אמרתי למעיין כשפתחה לי את דלת ביתה, הבטן שלה כל כך החמיאה לגופה, היא הייתה נראה מהמם ואני לא אומרת את זה בגלל שהיא גיסתי לעתיד.
-״אהובתי״ נשקה לי מאחר ולא יכלה לחבק אותי.
״אתמול אני וזוהר שכבנו בפעם הראשונה, והשנייה.״ צחקתי, הייתי חייבת לשתף אותה, אפילו שהיא לא סיפרה לי הפעם הראשונה שלה עם אביהו.
-״יפה שלי!״ התרגשה, ״איך היה? נזהרתם? כאב לך? ספרי הכל!!!״ היא צעקה, הודיתי לאלוקים שאביהו לא בבית.
״זה בא ממני, אמרתי לו שאני מוכנה והוא אמר שאין לו בעיה לחכות לי, הוא היה מדהים, לא יכלתי לבקש יותר טוב ממנו, הוא מדהים מעיין, אני מאוהבת בבן אדם הזה.״ סיפרתי לה והתרגשתי כל כך, אני פשוט אוהבת אותו, אני לא יכולה להסביר מה אני אוהבת בו או למה אני אוהבת אותו, אני פשוט אוהבת אותו.
-״מאמי שלי אני כל כך שמחה בשבילך, נזהרתם?״ שאלה, מי כמוה יודעת למה מובילה חוסר הזהירות הזאת. הנהנתי. החיים שלי פשוט טובים, יש לי חבר שאוהב אותי, גיסה ואח שמבינים אותי, וחברים כל כך טובים שאני פשוט לא יכולה לבקש משהו טוב יותר מהם, כי אין.
״מה איתך? איך את מסתדרת?״ שאלתי, מאז האולטרסאונד שלה לא דיברנו על ההריון,
-״לא הספקתי להגיד לך תודה על הערב המדהים של אתמול, גם הם התחילו לבעוט, כל הלילה הם שיחקו כדורגל בבטן שלי התחמנים האלה״ חייכה, ״ואני חייבת לבקש ממך טובה, אני רוצה שתבואי איתי לעצב את החדר של הילדה, אני הולכת לעשות הפתעה לאביהו ולעצב אותו בעצמי, אני מתארגנת וניסע?״ שאלה אותי, אני כל כך מתרגשת להיות חלק מכל התהליך הזה של ההריון.
״את יודעת שכן, תתארגני אני מזמינה מונית.״ אמרתי וחייגתי לחברת המוניות שהייתה ברשימת אנשי הקשר שלי.
–
-״מה דעתך על זה?״ שאלה אותי והציגה בפניי חדר בצבע לבן, כולו עדין ומותאם לבנות, הרהיטים היו צחורים ושום דבר לא שבר את הלובן של החדר, בדרך כלל החדר הזה היה נראה לי משעמם, אבל החדר הזה מלאכי, על גבול האלוהי.
״הוא מדהים…״ חייכתי, אני מסוגלת לראות את אחיינית שלי ישנה שם. ״מאיפה הכסף?״ שאלתי.
-״מה שמקדונלס יכול לעשות…״ צחקה וביקשה מאחד מהעובדים את החדר הזה שיגיע בהזמנה לביתם.
״בר!״ שמעתי קול מאחוריי כשהתישבנו לאכול אני ומעיין. ״בר!״ שמעתי אותו קורא לי בשנית. ״בר!״ קרא שוב,
״נו מה?״ צעקתי וראיתי שם את דוד ואת אחד מחבריו. קפאתי.
״תתקשרי לזוהר…״ לחשתי למעיין מאחר והם היו קרובים אלינו ולא רציתי שישמעו. ״מה אתה רוצה?״ שאלתי בקרירות, לא רוצה ליצור איתו יותר מידי מגע.
-״למה ככה?״ אמר בארסיות.
״דוד תתרחק ממני לפני שאני צורחת.״ אמרתי כשהניח את ידו על ירכי.
-״שלחת את חבר שלך עליי הא?״ שאל אותי והרחתי ריח חריף של סיגריות מהבל פיו.
״דוד די.״ אמרתי ובאתי לקום.
-״שבי שבי, לפני שמישהו פה יסבול.״ איים, תפס את ידי וריתק אותי לכיסא.
״באמת? תפגעו במישהי בהריון?״ התפרצה מעיין.
-״תמיד יש פעם ראשונה…״ אמר דוד בגיחוך והמשיך להתעסק בשיערי.
״בר..״ לחשה מעיין. הסתכלתי עליה,
-״מה את לוחשת?״ שאל דוד והרים את קולו.
״ירדו לי המים.״ אמרה וראיתי שכל שמלתה רטובה. איך זה הגיוני? דוד נראה אבוד לרגע,
-״מה זה אומר?״ שאל, הוא אידיוט או שהוא עושה את עצמו?
״שאני עוד רגע יולדת, דביל.״ אמרה מעיין, איך זה הגיוני?????
-״זה לא נגמר.״ אמר לי דוד וקם מהשולחן ביחד עם חברו.
״מה קרה פה עכשיו?״ שאלתי אבודה, לא יודעת מה קרה פה הרגע.
-״שפכתי על עצמי את המים, תירגעי.״ הילדה הזאת היא גאון מבוזבז. ״זוהר מתקשר בעוד 3,2,1…״ אמרה וזוהר התקשר, ״תסבירי לו את מה קרה עכשיו.״ צחקה והחלה לאכול.
״לא יקרה כלום אם נסנן אותו פעם אחת…״ צחקתי והתחלתי לאכול גם אני.