לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 26

היממה האחרונה השפיעה עליי יותר מידי. אני לא יכולתי לוותר על העבודה ביום אחרי שעמרי הלך. אחרי אותו ערב ואחרי שהוא הלך אני התפרקתי למיטה כי גם הייתי עייפה וגם השיחה שניהלנו הייתה קשה. אין אדם בעולם שאני יצאתי ואמרתי לו מה אני מרגישה, אין מישהו שהשתמשתי במילים "אני אוהבת אותך" בישירות כזו, כדי לחשוף וכדי לשחרר מעצמי, וכשאמרתי לו את זה הרגשתי כל כך נכון, יותר נכון מכל פעם שאמרתי את זה לערן. שלחתי לו סמס שאני רוצה לראות אותו למחרת בערב, והוא אמר לי שזה מצוין כי הוא לא עובד. הוא לא ישער שמשהו כזה קרה, הוא לא יידע מאיפה אני מביאה את זה, אבל הפרידה הזו חייבת לקרות.
וכך זה קרה, באומץ שאני לא יודעת מאיפה הגיע, ואמרתי לו את מה שאני מרגישה. לא יכולתי להגיד לו על הנשיקה עם עמרי, כי זה תקשורת, ואני לא יכולה להפיץ את זה, כי כולם יתחילו להתעסק סביב הסיפור הזה, אמרתי לו שאני פשוט מרגישה שזה לא הולך, ושאני מצטערת לקחת אותו שובל ואני רוצה שנסיים את זה לפחות יפה. אמרתי לו שהוא כן בנאדם מדהים, ושהיה לי כיך ענק ושהיה נורא כיף גם לראות אותו אחרי סיום התיכון, אבל אני מרגישה שאני קורסת תחת הקריירה ולא יכולה לשלב שוב זוגיות.
"אני מבין אותך" הוא אמר לי בסוף, "גם לי קשה אבל כל כך כבר נכנסתי לזה, והתרגלתי אלייך והיה לי כיף, אבל אם את קורסת תחת הלחץ אז זה באמת מה שצריך לעשות. לפחות נוכל להמשיך לדבר? גם נתראה בהשקות וכאלה? שלא נפרדנו רע פשוט כל אחד בעולם שלו וקשה לשלב זוגיות?".
"אני אשמח לזה" חייכתי אליו, "תודה שאתה כל כך מבין אותי".
"אנחנו חיים את אותו עולם" הוא אמר בחיוך והסתכל למקום אחר, גופו נשען על שתי ידיו שנשענו על הברכיים, "אז אני חייב להבין ואני גם רוצה להבין, כי את באמת חשובה לי. את מרימה פה אירועים, ועושה דברים מדהימים, והקריירה שלך כל כך מוצלחת, ואני רוצה להיות חלק ממי שתבואי ותשמחי איתו, ואני לא באמת רוצה לאבד את הדיבור איתך. אמנם זה לא יהיה קשר רומנטי, אבל אז אנחנו הרבה פחות תלויים ברגשות האשם של 'אנחנו עסוקים ולא נפגשנו, מה נעשה, ומה יקרה', אנחנו נתונים לעבודתינו וניפגש כשנוכל". המילים שלו הרגיעו אותי כמו שהרבה זמן לא, והפרידה הזו הייתה הפרידה הכי קלה שהייתה לי. הרגשתי אמנם רע שאני לא מספרת לו על החלק החשוב ביותר שהשפיע על הפרידה הזו, אבל כשהוא שם לפניי את העניין של העומס בעבודה וחוסר היכולת לשלב עם זוגיות, ושהוא באמת הבין אותי ואמר לי כמה הוא לא רוצה לאבד אותי, הרגשתי מדהים. הבנאדם הזה באמת מבין אותי, והוא נחמד אליי וטוב אליי. ככה זה צריך לקרות, ואני לא אנתק ממנו את הקשר.
"בר אני צריך שתלכי היום לקניון הזהב, יש שם דוכן שצריך להכין מתנות למפורסמים שיבואו להשקה שם של חנות, ואין לי את מי לשלוח לשם ואני רוצה שהעבודה תהיה מסודרת. את תיפגשי שם את ניר אמסלם, הוא מיוצג של החברה". ידעתי על מי הוא מדבר, אחד הדוגמנים היותר עסוקים בתעשייה שלנו, שיש לו עור שחום מהמם, משהו שכמעט ולא רואים בארץ הזו. אני אישית לא סובלת את הבחור הזה. "הוא יהיה שם כי הוא הפנים של החברה, ובאים לראיין אותו מוקדם יותר, ככה הבנתי מהסוכנת, והוא יישב שם בזמן שאת תסדרי את העניינים".
"אנחנו צריכים לדבר?" שאלתי.
"רק אם הוא ייפתח שיחה, אני צריך שתתרכזי בזה שהמקום ייראה טוב, כי זה דוכן באמצע, לפחות האירוע, שמקביל לחנות, וזה צריך להיראות יוקרתי". הנהנתי אליו. זו בטח עוד חנות בגדים לא מעניינת לבנים ובנות כאחד.
כשהגעתי למתחם ראיתי מיד אותו מסומן עם בלונים בצבע שחור, ושלטים שעומדים ומחכים. התנועה של הקניון הייתה כהרגלה אבל היה מאבטח ששמר על המקום שאני צריכה לסדר. קיבלתי הוראות מדויקות מג'ו, מה אני צריכה לעשות ומה אני צריכה לבדוק שהגיע, איפה נמצאות השקיות ומה צריך להכניס לכל שקית. אלה עבודות שנשמעות מייגעות אבל הן מרגיעות אותי כי אני לא מדברת בהן או לא עושה בהן יותר מידי. דווקא להיום זה עשה לי טוב כי זה נתן לי זמן לחשוב.
אחרי שנתתי את השם למאבטח ונכנסתי למתחם, קלטתי בזווית העין את ניר יושב עם צוות צילום ומעביר ראיון, אסור היה לי להיכנס באמצע אז המתנתי בחוץ וחיכיתי שהראיון הסתיים. התחלתי לבדוק לפי הרשימה מה אני צריכה לעשות, הוצאתי את השקיות המקופלות והכנסתי אחד אחרי השני את הדברים שהייתי צריכה, הכל בשקט, מסודר. לא היה דבר אחר שהייתי רוצה לעשות. באמצע ההכנות קיבלתי סמס מעמרי, ופחדתי קצת לפתוח את ההודעה אבל אז נזכרתי שהוא אמר שיש יום הולדת למישהי מהקאסט שלו.
'אני לא בטוחה כמה אוכל להגיע. יש אירוע פתיחה של חנות בגדים בקניון הזהב, ואני צריכה להיות פה'.
'אוכל אולי לאסוף אותך אחרי זה?' הוא שאל. לא רציתי להתחמק ממנו, ומה שאמרתי לו גם היה נכון, אבל יותר מאוחר בערב אין לי שמץ של מושג איך אני אהיה וזה בדיוק מה שכתבתי לו. הוא אמר שהוא אולי יקפוץ לקרות מה המצב, להתרשם גם מהחנות כי ג'ו כן שלח לו סמס שאפשר שהוא יגיע כדי להראות נוכחות, ואז הוא יראה מה מצבי. שלחתי לו שזה נשמע מצוין והשחה הקצרה הסתיימה.
"את יודעת, את עושה את זה ממש לאט" פנה אליי ניר כשהייתי באמצע מיון השקיות. הרמתי את מבטי אליו והסתכלתי עליו מופתעת. הרבה חוצפה יש לו.
"אתה יודע שאתה יכול לעזור לי כדי לסיים עם זה מהר יותר" אמרתי לו בעקיצה, הוא כבר לא בא לי בטוב.
"בתור מישהי אחראית ממשרד יחסי הציבור של ג'ו לנר, אני מציע לך לדבר בקצת יותר כבוד" הוא אמר. חוצפן, לא חשבתי שג'ו מעסיק אנשים כאלה.
"צודק" אמרתי, כי אסור לי להתווכח איתם, ולא להדליק אותם על דברים מעצבנים, ובכל מקרה אני בוגרת ממנו לפחות מנטלית, עדיף לסיים את הויכוח הטיפשי הזה עכשיו ולא לגרור אותו למלחמת צעקות, עדיף להשתיק אותו עכשיו ושהוא ייתן לי להמשיך את העבודה בשקט. הוא הנהן וחזר להתיישב בכיסא שהיה ברחבה, ואני המשכתי בענייני. אני לא צריכה ליצור איתו תקשורת מיותרת, הרי אין לי טעם בזה והוא ממש לא מעניין אותי. לא דיברתי איתו מעולם ומהדקה הזו אני גם לא רוצה, ואני לא מבינה איך ג'ו מסוגל לייצג פוץ כמו זה. אבל בינינו, הוא נכס כל כך חשוב למשרד יחסי הציבור שלנו, שגם אם הוא פוץ מהלך חייבים לסגוד לאדמה עליה הוא חי.