ירח אדום פרק-14: הקרב האחרון

ירדתי חזרה לחדר פותחת את החלון לאוורר אותו מעט, רק כדי שלא אחנק מהחום בתוכו בגללנו. אוז עדיין ישם ושיערו החום פרוע ומזדקר לכל הכיוונים כשפניו נחו על הכרית הרכה, נשכבתי חזרה לידו מנסה שלא להעיר אותו ומקווה שאני לא אחלום עוד הלילה.
******************************************************************************
באור ראשון יצאתי מהמיטה, לא מחכה שאוז יתעורר וגם מקווה לזה. הוא רק ינסה לשכנע אותי לא לעשות את זה, אבל אני חייבת לנסות. נכנסתי לחדר שלי לוקחת חולצה רחבה ומכנסי התעמלות שחורים, נעלתי נעליי ספורט ויצאתי מהבית בשקט כדי לא להעיר אף אחד. התחמקתי מדוריאן ששמר עכשיו והיה בצידו השני של הבית והלכתי לתוך היער, עוצרת ליד הנחל איפה שאנה קבורה.
"אני מתגעגעת אלייך אנה, למה לא רצית לחזור אלינו?" אמרתי מחניקה את הדמעות בגרוני מלטפת את האדמה וקמה ממקומי.
"מלבב, פשוט נוגע ללב איך שהתחברת אליה." אמר ג'ייקוב והסתובבתי אליו, הוא היה חיוור ורזה יותר מתמיד.
"מה אתה רוצה ג'ייקוב? נמאס לי מההלוך ושוב הזה שאתה עושה." אמרתי לו מרימה את ידיי ומתקדמת אליו. עיניו נצצו מדמעות שנקוו בפינותיהן, הוא כיחכך בגורנו והתקדם אליי גם כן.
"אין משהו מיוחד לונה, אני פשוט איש שרוצה מקום להשתייך אליו." אמר והכניס את ידיו לכיסיו, קולו בגד בו בסוף המשפט וראיתי את הכאב בעיניו. נזכרתי במה שאיימי אמרה לי, העיפו אותו מכל מקום שהלך אליו. אין לו משפחה, אין לו חברים ואין לו מקום להשתייך אליו. הוא כמו פושע נמלט בלי מקום מפלט, אין לו איפה להיות והוא בא למה שהוא מכיר.
,אני מצטערת בשבילך ג'ייקוב, אני מבינה מה זה להרגיש לא שייך. אני יודעת איך זה להיות איפה שהוא ולדעת, פשוט לדעת שאתה לא אמור להיות שם. וגם כשמגרשים אותך בלא עוול בכפך, אין אדם בעולם שלא יבין אותך יותר ממני. אבל תאמין לי שכאן, איתנו, אין לך מקום. אתה חזק ואתה חכם, צא חפש לך מקום להשתייך אליו." אמרתי מרימה את ידיי ועל לחיו התגלגלה דמעה.
"אין לך זכות לונה, את חדשה כאן ולקחת את מקומי!" אמר וקפץ עליי הופך לזאב באוויר ופרוותו השחורה חסמה כל קרן אור מהשמיים הכתומים של הבוקר. ניסיתי לדחוף אותו מעלי ללא הצלחה מרובה, הבל פיו שנשף על פניי הריח כמו בשר טרי ודם. ידיי זהרו וסינוורתי את עיני והדפתי אותו אחורה הופכת לזאב, שאגתי לעברו וחשפתי את שיניי הלבנות.
'די לונה, וותרי! את לא יכולה לנצח אותי!' אמר לי נוהם לעברי.
'אתה לא יודע למה אני יכולה ג'ייקוב! אני לפחות אנסה!' אמרתי וקפצתי עליו מצמידה אותו לרצפה ושורטת אותו עם ציפורניי החדות ונושכת אותו. התגלגלנו כך ביער לזמן לא נתפס ואז לתוך הנחל. התנערתי מהמים כשסוף סוף העפתי אותו מעליי ואז שמעתי יללות רחוקות, הלהקה שמעה אותנו או אולי ראתה או שפשוט לוק קרא את מחשבותיי כי ניסיתי שלא לדבר עם אוז.
'קוראת לעזרה לונה? הבנת שאין לך סיכוי?' שאל ג'ייקוב כשעמד על רגליו ודם טיפטף מרגלו הימנית.
'לא, אבל היא לא תזיק לי כשנצטרך להוציא את הגופה המבותרת שלך מהנהר כדי שלא יזדהם!' אמרתי נובחת אליו מנסה להתעלם מהכאב הנוראי בכתפי, ראיתי ניצוץ קטן משם ואנרגיה לבנה כיסתה את הפצע. כמו האנרגיה שזורחת בידיי, הפצע נרפא לאט וג'ייקוב בהה בי בחוסר אמונה.
'רמאות!' נבח אליי וקצף אבל זזתי מדרכו והוא נחת במים.
'נראה איך אתה מתמודד עם הכוח שלי ג'ייקוב, הרבה אנשים חושקים בו.' אמרתי ועם הייתי בצורתי האנושית הייתי מחייכת חיוך שטני לעברו, ראיתי הבזקים של פרווה ביער ונשמתי עמוקות.
'לונה אל תעשי את זה!' שמעתי את אוסקר בראשי אבל זה מה שאני חייבת לעשות. ברגע שבאתי לזנק עליו איימי הפרידה בנינו נוחתת באמצע ומונעת ממני לעשות משהו וגם מג'ייקוב.
'די!' שאגה בקול 'מספיק עם זה! יש דרכים הרבה יותר טובות לפתור את זה מלהילחם!' אמרה והביטה בג'ייקוב הולכת אליו והוא הלך אחורה מוריד את זנבו בין רגליו בפחד כשהלכה אליו, היא הייתה גדולה ממנו בהרבה וכנראה גם חזקה יותר.
'אתה יודע יותר טוב מזה ג'ייקוב, לימדתי אותך טוב יותר מזה וגם אביך וסבך!' אמרה לו בקול סמכותי והוא התכופף מתחת לקו הראש שלה כשנעמדה מולו.
'ואת! עכשיו הסתובבה אליי 'מה חשבת לעצמך להתמודד נגדו לבד? הוא חזק ומנוסה בהרבה ממך! יכלת להיהרג, מה אוסקר היה עושה?? חשבת על זה? או שפשוט לא חשבת?' שאלה אותי ואני ניסיתי לשמור על היציבה שלי כנגדה גם כשחשפה את שיניה ונהמה לעברי.
'אני עשיתי מה שחשבתי לנכון בשביל שלומי ושלום הלהקה!' אמרתי לה בתוקף ועיניה חדרו עמוק לתוכי במבט רציני ונוקב.
'איתך אני אסתדר אחר כך לונה.' אמרה והסתובבה שוב לג'ייקוב שנראה צנום וקטן לידה.
'אתה מגורש מכאן, אם אראה אותך מתקרב ללהקה הזאת שוב תיסע בתוצאות.' אמרה בתוקף והוא החל לברוח. כולם חזרו לצורתם האנושית ודמעות חרצו קווים על פניה של איימי אבל מבטה נשאר קפוא כמו הבעת פניה.