לא סיפור אגדה

השעה הייתה מאוחרת אבל לא דאגתי שייתפסו אותי, מארלי בניגוד אלי רעדה כמו מטורפת ומלמלה מילים בשפה לא מובנת. המשימה שלנו היום הייתה פשוטה, לגנוב שלושה מסמכים חתומים מהמשרד של הרופא "על המסמכים להיות ריקים לגמרי חוץ מהחתימה של הרופא" נזכרתי בדבריה של זקנת השבט "בגלל שזהו רופא חדש אני לא יודעת איפה הוא שומר את המסמכים אבל עליך לגלות ולדווח לנו בהקדם. ותזכרי מי שניתפס ניתפס לבד!".
אם הם רק היו שולחים אותי לבד! ולא עם החדשה הזאת! היא אפילו לא גמדה!
"תהיי בשקט או שיתפסו אותנו!" אמרתי לה בלחישה זועמת, היא השתתקה לכמה שניות ואחרי זה התחילה עוד פעם לדבר. "מארלי אני נשבעת!" הרמתי את אגרופי באוויר בתנועה דרמתית אבל מארלי ידעה שאני לא אעשה לה כלום ולכן המשיכה למלמל, התנשפתי בכעס והתחלתי לפרוץ את החלון הגדול שפנה למשרדו של הרופא סובבתי את חוט המתכת שלי ימינה ושמאלה עד ששמעתי צליל נקישה "קלי קלות" אמרתי בתרועת ניצחון שקטה ונכנסתי למשרד. עזרתי למארלי להיכנס והתחלתי לחטט במגרות של הרופא "נו קדימה אל תעמדי שם כמו עץ!" אמרתי למארלי והיא התחילה לחפש בצייתנות אבל פתאום הדלת החלה להיפתח ולתוך החדר ניכנס בנו של הרופא "מי אתן ומה אתן…" התחיל הנער להגיד אבל כשראה את מארלי הבעת תדהמה עלתה על פנוי "הנסיכה מארלינה" הוא אמר והשתחווה.
באותו רגע הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לבהות במארלי המחייכת בפה פעור בעודה מדברת לראשונה מאז פגשתי אותה "ארנולד אני שמחה לראות אותך שוב, אבל איך זיהית אותי?" היא צחקה מעט. "איך לא אדע שזאת את הוד מעלתך, אנחנו מכירים מאז שהייתי קטן את חברתי הטובה ביותר" פתאום פניו הרצינו "אבל מה את עושה פה?" מארלי הרצינה גם היא "אני בורחת מהנסיכים בממלכתי ומאבי.." היא התחילה להסביר ואני אמרתי "אוי נו באמת את רצינית? תקעו אותי עם סיפור אגדה. באמת שאין לי כוח לדברים האלה תעשי לי טובה ותמצאי גמדה אחרת" הנסיכה חייכה "מצטערת זה לא תלוי בי" היא אמרה ואני התנשפתי בכעס "אוף עוד סיפור נסיכות מעצבן"