זה לא דבר רע ~ פרולוג

לילה ירד והכוכבים נצצו בשמיים בחדווה והעניקו מראה קסום לכפר. ילדה קטנה עומדת ליד מפעל הפיס שבתחילת הכפר, ילדה קטנה וחבולה בכל גופה, כשהדמעות שוטפות את לחייה והעיניים שלה אדומות ונפוחות.
״אמא,״ הילדה לוחשת כשהיא מתנשפת נשימות איטיות ומהירות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. היא משתעלת ובוחנת את שמלתה הקרועה, היא לבשה אותה רק לפני שלוש שעות, וכעת היא עומדת על מפתן הדלת חבולה ומיוזעת; בוכה וחונקת את הדמעות שעוברות את המחסום הקטן שניסתה ליצור בין שטף הדמעות לעצירה. היא צועקת, ״אמא!״
האם לא נמצאת בתוך הבניין של מפעל הפיס בתחילת הכפר, שבו הילדה מתבוססת בדמעות זיעה ודם, כולם שלה, מלבד טיפת דם אחת שטפטפה עליה בעת המאבק הקצר עם החוטפים, שבו הספיקה לשרוט אחד ואז בשניות לעוף אל קיר בטון שהיה צמוד לסמטה החשוכה ולצרוח כשהיא יודעת שכלום לא יעזור.
האם כבר לא הייתה שם, כולם הלכו במרדף אחריה ואחרי עקבות נעלי השבת הקטנטנות שנעלה.
היא יושבת והדמעות שוב שוטפות את לחייה, היא מושכת באפה ומביטה לאופק.
בשלב מסויים היא מרגישה חולשה. ״אני מצטערת.״ היא קוראת וקולותיה מהדהדים במסך העשן. היא גונחת וצונחת על הקרקע כשצליל ההתרסקות נשמע למרחקים.