מלחמות עולם- פרק 24 ספיישל העבר של סאקורה

"סאקורה, תוכלי לכתוב רק אחרי הארוחה" אמר אביה של סאקורה בזמן שסאקורה צופה באורז שלה במבט מצוברח.
"סיימתי, תודה" אמרה סאקורה לאחר כשבע דקות והלכה לעבר הכיור לשטוף את הצלחת.
סאקורה חשבה על פרק לסיפורה ששם הגיבור פוגש באחותו שחשב שהיא מתה אבל נשמע צלצול בדלת.
סאקורה נכנסה לחדר אבל לא יכלה שלא להציץ לעבר הדלת.
עיניה של סאקורה נפערו ודמעות נפלו מעיניה כאשר ראתה את הדמות תוקעת סכין בלבו של אביה.
"סאקורה תברחי" צעקה לעברה אימה ותקפה את הדמות בסכין.
"המ, סאקורה?" שאל הדמות ונעצה סכין בלבה של אימה של סאקורה.
לאחר הרצח הדמות התקרבה אל סאקורה באטיות.
"המ" הדמות בדקה את הילדה.
"קוראים לי ריצ'ירו" אמרה הדמות וליטפה את שיערה של סאקורה.
"אל תיגע בי, אתה רצחת את אימי ואבי" ניערה סאקורה את הראש ודמעות רבות ירדו מעיניה.
"כן, הם היוו בעיה" אמר ריצ'ירו והרים את סאקורה.
"תעזוב אותי!" צעקה סאקורה וניערה את רגליה.
*********************
"אה!" צרחה סאקורה ואז ריצ'ירו הוריד אותה, הם היו מול ארמון ושם המון דמויות מילדים עד קשישים.
"מ…מה אתה רוצה ממני?" שאלה סאקורה ודמעות נפלו מעיניה.
"עבד" אמר ריצ'ירו.
"אה!" צרחה סאקורה ובעטה ברגלו של ריצ'ירו.
"אל תצעקי, את עושה בושות" אמר ריצ'ירו ברוגע.
סאקורה הפסיקה נפלה על ברכיה ופרצה בבכי.
ילד בעל שיער רגיל, לא ארוך ולא קצר, בצבע תכלת צפה מרחוק בסאקורה ואז בריצ'ירו.
************************
סאקורה התקרבה לעבר ריצ'ירו שישב בכיסא מלכותי, "תודה" אמר ריצ'ירו ולקח כמה ענבים מצלחת שהייתה בידה.
"חם לי!" צעק ריצ'ירו ואותו ילד שצפה בסאקורה התקרב.
"תודה" אמר ריצ'ירו וליטף את שיערו התכלת של הילד.
כשהילד הלך להביא כוס מים לריצ'ירו הוא שם בכיס מכנסה של סאקורה פתק.
************************
הא, מזה?" חשבה סאקורה כשהכניסה יד לכיס מכנסה, בשביל לרוקן אותו לפני השינה.
"תפגשי אותי בשעה עשר וחצי בספריית הארמון, תזהי אותי לפי שיער תכלת" היה כתוב בפתק.
סאקורה נעלה במהירות את נעליה וירדה לעבר הספרייה.
"שלום" אמר לה אותו ילד ששם לה את הפתק.
"זה אתה שנתת לריצ'ירו מים" אמרה סאקורה בקול חלוש.
"כן, ראיתי אותך היום בבוקר, ולא מגיע לך כל זה" אמר הילד ותפס בידה.
"מה אתה עושה?" שאלה סאקורה.
"אנחנו בורחים" ענה לה הילד.
"זה לא תכסיס של ריצ'ירו?" שאלה סאקורה בקול מפוחד.
"לא" ענה הילד בקול שגרם לסאקורה להאמין לו.
"דרך אגב, שמי הוא שורין ושלך?" שאל הילד.
"ס…סאקורה" ענתה סאקורה.
"שם יפה" אמר הילד והוליך את סאקורה לעבר צד לא מאובטח של הגדר.
"איך נעבור?" שאלה סאקורה.
"כבר חמישה שנים אני הכנתי את דרך המילוט הזאת" ענה שורין והזיז פלטת עץ.
"וואו" חשבה סאקורה צופה בבור העובר מתחת לגדר.
"חכי" אמר שורין.
"למה?" שאלה סאקורה.
"תזהרי מהגדר נגיעה אחת ואת מתחשמלת" אמר שורין.
"טוב, ותודה" אמרה סאקורה בזמן ששניהם עוברים את הגדר.
"היי אתם!" נשמע קולו של ריצ'ירו.
"תרוצי, מהר!" צעק שורין ושניהם התחילו ריצה מהירה.
המרדף לקח כעשרים דקות ואז, "קהא" שורין ירק דם מפיו כאשר נורה בבטנו.
"שורין!" צעקה סאקורה והתחילה לדמוע.
"לא קרה כלום, ז…זאת רק ירייה אחת בבטן" אמר שורין ומשך את סאקורה בזמן שהוא רץ.
"יופי הוא איבד אותנו" אמר שורין לאחר כעשר דקות.
"אתה מדמם" בכתה מעליו סאקורה "ו…ואין לי לאן ללכת, הורי מתו" סאקורה פרצה בבכי רב יותר.
"אני אהיה איתך" אמר שורין וחיבק את סאקורה.
***************
"שורין מה קרה?" רצה אליו סאקורה וראתה שריטה עמוקה בגרונו.
"כלום, איזה אחד לא הצליח לקבל את מותה של השותפה שלך.
"א…אינו?" שאלה סאקורה.
"כן" ענה לה שורין.
"רגע אז… אז זה סוטסו?" שאלה.
"כן זה סוטסו" אמר שורין ואז נשמעו דפיקות דלת.
"מי זה?" שאלה סאקורה.
"משטרה" נשמע קולם.
"שורין מ…מה עשית?" שאלה סאקורה בזמן שהשוטרים פרצו את הדלת.
"הגנתי על עצמי מסוטסו" אמר שורין והשוטרים אחזו בו.
"לא, שורין!" צעקה סאקורה ודמעות נפלו מעיניה.
"ס…סאקורה-צ'אן" אמר שורין "בבקשה תבטיחי לי" שורין אמר ונראה חיוור בגלל החתך בגרונו.
"מה?" שאלה סאקורה בבכי.
"תפסיקי לבכות, תחייכי, תמיד תחייכי, את כל הזמן עצובה" אמר שורין בפשטות והוכנס לניידת המשטרה.
"אני מבטיחה!" צעקה אליו סאקורה וניסתה בכל כוחה להעלים את הדמעות.