אבן החן של הונמשי – פרק ראשון : העידן המקורי חלק ד'

סטפני רדפה אחרי המים השחורים, שלפני דקות אחדות היו פנינה שחורה ואחידה, כשנשימתה מתחילה להיות מהירה וכבדה. מחשבותיה היו עסוקות רובן ברדיפה אחרי הפנינה, והתחמקות מהאישה המבעיתה שרדפה אחריה. מידי פעם סטפני מעדה, ופחדה להסיט את מבטה אחורנית, מתוך פחד שזה יעכב אותה, ואז האישה תתפוס אותה. כשלבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח של ריצה בתוך יער סבוך, הפנינה נעצרה מול אגם בעל מים בהירים, וחזרה אל צורתה המקורית, חזרה להיות פנינה. כשסטפני הביטה אל תוך האגם, היא לא ראתה כלום חוץ מהעשב השוטה שהיה בתוכו.
"מה עכשיו?!" צעקה סטפני על הפנינה, אך זאת לא השיבה תשובה. גופה הסתובב לאחור, על מנת לראות היכן האישה, אך כסטפני הסתובבה, היא לא ראתה כלום, רק צמחיה ועצים.
"היא..היא איבדה אותי?" שאלה סטפני את עצמה, זה היה מוזר. הרי כל הדרך סטפני הייתה בטוחה שהאישה צעד אחד מאחוריה.
לא יקח זמן עד שהיא תמצא אותי..חשבה סטפני. הרי הדם מידה מפוזר לאורך כל הדרך.
"נו! איפה האדיוט הזה?!" צעקה סטפני על הפנינה
"פנינה חסרת ערך.." לחשה וזרקה את הפנינה בעצבנות על האגם.
"מה אני הולכת לעשות..מה אני הולכת לעשות.." לחשה לעצמה, סובבת סביב עצמה בעצבנות
מבטה הופנה בחדות כששמעה קול שטף מים, ומבטה נפער. היא לא האמינה למראה עיניה.
כל מי האגם החלו להתגבש את תוך דמות אחת, שהייתה שכובה על הקרקע ולאחר שהדמות גובשה, המים נעלמו כאילו לא היו, ובמקומם עמד בחור. הוא היה נאה לדעתה של סטפני, שיערו היה לבן וקצר, ואוזניו היו מחודדות כמו של שדון, על הלחיים שלו היו שני פסים סגולים, שנראו כאילו מישהו צבע אותן על פניו בטוש והבעתו הייתה שלווה.
"ניקולס ?" היא שאלה אבל הוא לא זז. היה נראה שכאילו פיסלו אותו בצורה זאת.
"הוא בכלל נושם?" שאלה סטפני, כאילו את עצמה, והתקרבה אליו בזהירות.
הוא בהחלט היה יפה תואר. היא לא העזה להתקרב אליו יותר מידי. משהו בחזותו נראה טיפה מלחיץ. ואז סטפני נזכרה בדברייה של בלה, לגבי הצמיד המוזהב, בעל אבן הרובי.
היא הוציאה מכיסה את הצמיד והביטה על זרועה המדממת, בפרק כך היד, היה צמיד זהה, שכנראה נועד לשמור על הקשר בין רצונה לבין מעשיו של בעל הצמיד השני.
"אוקיי. אז אני פשוט צריכה לענוד לו את זה?" שאלה, כאילו את בלה ואיריס, למרות שבכלל לא היו שם. היא ניסתה בכל כוחה לא לגעת בו,אבל כששמה עליו את הצמיד, ידיהם התחככו ההרגשה הייתה מוזרה ונעימה כאחד. עורו היה רך וקפוא כמו של מת, אך סטפני נרתעה והזיזה את ידה במהירות ומבטו של ניקולס נפתח בחדות.
נשימתה של סטפני נעתקה מין המקום לנוכח עיניו של ניקולס.
היא מעולם לא ראתה צבע שכזה..זה היה אפור…עם סגול? תערובת מוזרה וכמעט בלתי אפשרית. מבטו של ניקולס, היה כמו תמיד, שובבי ויהיר, למרות שהיה אפשר להרגיש בחסרון חיוכו השובבי, שתמיד נמתח על שפתיו.
"את." הוא לחש