החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 32

נקודת מבט מתן
"טוב נראה לי שאנחנו נלך" אמרתי והסטתי את מבטי לפריאל.
פריאל הביטה בי והנהנה בראשה להסכמה.
"אתם תהיו בסדר נכון?" לחשתי לליאור. ליאור הנהנן בראשו ושלח אליי חיוך.ליאור ואני לחצנו ידיים והתחבקנו חיבוק של גברים.
פריאל ופאר התחבקו, ואני ופאר החלפנו מבטים בנינו ושלחנו חיוכים אחד לשניה.
"טוב אז,לילה טוב" אמרה פריאל.
"מרציאנו חכה רגע" ואז שמעתי את קולו של בן חיים,הוא קם ממקומו והתקדם לעברי.
באותו רגע יכולתי להרגיש את הידיים שלי רועדות,.
"תקשיב,אני לא יודע איך הצלחת לשכנע את פאר שהיא כל כך עקשנית לסלוח לי,אבל אני מודה לך מאוד" הוא אמר והושיט לי את ידו ללחיצת יד,לחצנו ידיים. והבטתי שוב בפאר וחייכתי אליה,היא החזירה לי גם חיוך.
"טוב אז להתראות" אמרתי.
אני שמח שהעיניינים הסתדרו על הצד הטוב ביותר.
פריאל ואני נכנסנו לאוטו שלי ונסענו הביתה.
הנסיעה עברה די בשקט,היינו די עייפים בשביל להוציא מילה נוספת מהפה אחרי היום הזה.
והראש שלי בכלל חשב על משהו אחר,או יותר נכון על מישהי. לומר את האמת אני לא ממש יודע מה אני מרגיש לפאר,או מה היא מרגישה אליי אם היא מרגישה אליי רגש כלשהו, אבל מה שבטוח אני חייב לבדוק את זה.
הגענו הביתה,כל אחד הלך לחדר שלו,השעה כבר הייתה מאוחרת,עשיתי מקלחת קצרה,והלכתי לישון.הייתי כל כך עייף מהיום הזה שפשוט הרשיתי לעצמי להניח את ראשי על הכרית ולתת לעיניי להיעצם לאט,לאט.

הגיע הבוקר,הבוקר הזה היה שונה מכל הבקרים הרגילים,הבוקר הזה קמתי כשעל פניי מרוח חיוך,אחרי שכל העניין עם בן חיים סודר אין לי סיבה לפחד יותר.
נכנסתי לחדר של פריאל,התיישבתי בקצה מיטתה והבטתי בה ישנה,וליטפתי את ראשה.
"קטנה שלי,צריך לקום" לחשתי לה.

נקודת מבט פריאל
מתן ואני הגענו הביתה,כל אחד הלך לחדר שלו,עשיתי מקלחת קצרה,ואז הלכתי לחדר לישון.
ובדיוק כשעיניי החלו להיעצם הפלאפון שלי החל להבהב. הייתי כל כך עייפה שלא היה לי כוח לראות ממי ההודעה, אבל לפני שנתתי לעיניי להיעצם שוב,לא יכולתי עם המתח הזה של מי שלח את ההודעה, פקחתי את עיניי ולקחתי את הפלאפון שלי שהיה מונח על השידה שלי, וקיבלתי הודעה מדניאל.
'קטנה שלי לאן נעלמת?' הוא שלח.
על פניי אוטומטית הופיע חיוך, הוא עוד חושב עליי,ועברו כמה ימים מאז הדייט שלנו.
'הייתי חולה…' שלחתי לו חזרה,שיקרתי לא יכולתי לספר לו את הסיפבה האמיתית שנעלמתי.
'מחכ כבר לראות אותך,לילה טוב נסיכה' הוא שלח,והחיוך שהיה על פניי רק התרחב יותר ויותר.
הנחתי את הפלאפון שלי על השידה,והנחתי את ראשי על הכרית,ונתתי לעיניי להיעצם להן לאט,לאט.
"קטנה שלי צריך לקום" שמעתי את קולו של מתן.
פקחתי את עיניי וחייכתי אליו,הוא חייך אליי חזרה.
לקחתי את הפלפון שהיה מונח על השידה שלי והבטתי שוב בהודעה שדניאל שלח לי אתמול,וחייכתי לעצמי.

נקודת מבט פאר
קמתי בבוקר לצלילי השעון המעורר שלי, זה היה בוקר די מוזר,בוקר קצת שונה.להתעורר בבוקר ללא קולה הצווחני על אמא.
אז אחרי מה שקרה אתמול, אבא שלי החליט לספר לאמא שלי את האמת, אמא שלי לא הגיבה כל כך טוב, היא החליטה שזה יותר מידי בשבילה והחליטה לעזוב.
לומר את האמת כעסתי עליה,כעסתי על ההחלטה שלה לקום וללכת ככה פתאום, אבל גם הבנתי אותה מי כמוני יודעת כמה לא קל זה לסלוח, אני בטוחה שאם לא מתן היה מצליח לשכנע אותי לסלוח לאבא, גם הייתי קמה והולכת עם אמא.
יצאתי מחדרי מתקדמת לכיון המקלחת, אבל לצערי הרב כבר ליאור הקדים אותי.
"ליאור!" צווחתי ברחבי הבית.
"פעם הבאה,תכווני שעון לשעה קצת יותר מוקדמת" אמר בהתגרות.
"אני שונאת אותך" מילמלתי.
והתיישבתי ליד חדר האמבטיה,ונשענתי על הדלת.
ואז לאחר עשר דקות הדלת נפתחה, ואני נפלתי אחורה.
"דביל הבהלת אותי!" צעקתי והנחתי את ידי על הלב.
ליאור רק צחק, וחלף על פניי.
הנדתי בראשי,ונכנסתי לחדר האמבטיה.

נקודת מבט ליאור
התעוררתי בבוקר די מוקדם,מה שממש לא אופייני לי,בלילה התקשיתי קצת להירדם, עבר עלינו די הרבה אתמול, אחרי כל מה שקרה אבא החליט לספר לאמא את האמת, אמא לא הגיבה בצורה כל כך טובה לדברים, היא החליטה לעזוב,כי טענה שזה יותר מידי בשבילה, היא הבטיחה שהיא לא נעלמת אלא רק צריכה קצת זמן.
האמת שדי הבנתי אותה,אבל גם כעסתי עליה.
ניצלתי את זה שקמתי מוקדם והבנתי שלחזור לישון אני כבר לא אוכל, אז התחלתי להתארגן,
פתחתי את ארון הבגדים שלי והוצאתי מכנס ג'ינס, וחולצה כחולה.
ירדתי לכיון המטבח וכבר מהמדרגות היה אפשר להריח את הריח של הפנקייקים של אוסי.
ניצלתי את זה שפאר עוד מתארגנת, זו הייתה הזדמנות טובה לאכול את הפנקייקים.
"מה אוכלים בלעדיי?" שמעתי את קולה של פאר.
"מה פתאום אוחתי" אמרתי,היא הבהילה אותי.
היא הביטה בי וצחקה.
אחרי שסיימנו לאכול,לקחנו את האוכל שאוסי הכינה לנו, ויצאנו דימיטרי כבר חיכה לנו במכונית.
התחלנו לנסוע לכיון בית הספר,הנסיעה עברה די בשקט,כל אחד היה שקוע במחשבות שלו,
"הגענו ילדים!" הכריז דימיטרי לאחר כמה דקות.
"יום טוב" אמרנו אני ופאר. וירדנו מהמכונית והתקדמנו לכיון בית הספר, פאר רצה לחברות שלה,ואני הלכתי למחששה.

נקודת מבט מתן
"פרילי את מוכנה?" צעקתי לפריאל.
"עוד רגע" היא צעקה לי חזרה.
ישבתי במטבח ושיחקתי עם האוכל שהיה לי בצלחת, לא הייתי כל כך רעב.
"אני מוכנה!" אמרה פריאל.
ואז הסטתי את מבטי לפריאל.
"שנצא?" שאלתי.
"נצא" ענתה פריאל.
נכנסנו לאוטו שלי ונסענו לכיון בית הספר.
"אני כל כך שמחה שהכל הסתדר" אמרה פריאל.
"גם אני פרילי" אמרתי וחייכתי אליה והנחתי את ידי על לחייה.
"אז איך בסוף הצלחת לשכנע את פאר לסלוח לאבא שלה" שאלה פריאל בסקרנות.
חייכתי כשמבטי היה לכיון הכביש.
"סיפרתי לה על אבא…" אמרתי בקול שקט, כי ידעתי שזה יעציב את פריאל.
פריאל לא אמרה דבר,רק חייכה אליי.
כל שאר הדרך לבית הספר עברה די בשקט יחסית.
אחרי כמה דקות הגענו לבית הספר, החניתי את האוטו מול שער בית הספר.
"הגענו!" הכרזתי.
פריאל ואני ירדנו מהאוטו והתקדמנו לכיון שער בית הספר.

נקודת מבט פאר
הגענו ילדים!" דימיטרי הכריז כמו בכל בוקר.
"תודה דימיטרי יום טוב" אמרנו אני וליאור.ליאור ואני התקדמנו לכיון שער בית הספר,
"חיים שלי!" צעקה לי קים
"יפה שלי!" צעקתי לה חזרה.
"להקיא עכשיו או אחר כך?" שאל ליאור ועשה פרצוף נגעל.
גילגלתי עיניים ורצתי אליה, וליאור כנראה הלך למחששה.
קים ואני ישבנו על הספסל ודיברנו קצת,
"יפות שלי!" צעקה לינור וחיבקה אותנו.
ואז גם לינור הצטרפה לשיחה,וישבנו שלושתינו על הספסל ודיברנו כמו פעם.
קים התחילה לספר לנו על איזה אחד שהיא פגשה באותו יום במסיבה,אבל לא כך הקשבתי,הראש שלי היה שקוע במשהו אחר, חשבתי על אתמול, כמה שאני שמחה שסלחתי לאבא, אבל כאב לי שאמא עזבה את הבית, אבל היא הבטיחה שלא תנתק קשר, ואז הראש שלי שיחזר את השיחה שלי עם מתן, אתמול גיליתי במתן צדדים אחרים,הוא גרם לשנות את דעתי עליו,הוא ממש לא מה שחשבתי שהוא, אני עדיין לא סגורה על מה שאני מרגישה כלפיו אבל, אבל נזכרתי כמה הרגשתי מוגנת בזרועותיו, על הצמרמורות שהמגע שלו העביר בי.
ואז ראיתי את מתן ופריאל בפתח בית הספר.ראיתי אותם ונופפתי להם לשלום.
פריאל רצה אלינו,ומתן חייך אליי.
"טוב תקשיבו אני רוצה לספר לכן משהו" אמרה לינור.
"נו ספרי אחותי" אמרה קים בסקרנות.
לומר את האמת ממש לא עניין אותי באותו רגע מה שלינור רצתה לספר,אבל עשיתי את עצמי מתעניינת.
"היי" ואז הגיעה פריאל חיבקה אותה והיא התיישבה איתנו בספסל.
"מה קורה?" היא שאלה.
"בדיוק לינור רוצה לספר לנו משהו" אמרה קים.
כולנו הסטנו את מבטינו אליה.
"אני מאוהבת!" היא אמרה.
ואז מיד עיניי נפתחו היא אמרה הרגע שהיא מאוהבת?!
"במי?" שאלתי בסקרנות.
"מוכנות?" היא שאלה.
כולנו הנהנו מביטות בה בסקרנות בעוד כשענינו נוצצות.
"במתן!" היא אמרה.
"דיייי באמת!?" אמרה קים בהתלהבות.
"איזה מתן אח שלי?" שאלה פריאל.
היא הנהנה,ראיתי את הניצוצות בעינייה כשהיא דיברה עליו.
רגע,היא אמרה שהיא מאוהבת ב מ ת ן?!
באותו רגע לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה מרוב ההלם.