silent hill פרק 2

פקחתי את עייני.
"בוקר טוב" שמעתי קול מוכר מדבר
כמובן, שזה היה אבא שלי, מי מלבדו יבוא אלי. אולי איזו מפלצת מחרידה.
התיישבתי על המיטה והתמתחתי, הבטתי בחלון וגשם עדין טפטף על הזכוכית.
"ישבת כאן כל הלילה?" הפנתי את מבטי אל אבי
" רציתי לוודא שהכל בסדר איתך" הוא אמר בקול מודאג ולאחר מכן חייך.
"טוב לפחות היום לא חלמתי על מפלצות מזוויעות ולא נהייתי פריקית גמורה" גיחכתי
לרגע אחד, חשבתי שאני אולי חולמת אז צבטתי את ידי מתחת לשמיכת הפוך הלבנה שלי.
"טוב, קדימה תקומי היום הוא היום הראשון בבית הספר החדש שלך" אמר אבי וחיבק אותי
"למה אני חייבת כל הזמן לעבור בית ספר?" רטנתי "וגם דירה, וגם עיר? אהבתי יותר את הדירה הקודמת שלנו"
"תראי אני יודע שקשה לך, אבל אל תדאגי אני איתך" אמר אבי
"טוב תתארגני מהר הכנתי לך הפתעה" הוא קרץ לי
"טוב" אמרתי והוא יצא מחדרי
לאחר שהוא יצא מהחדר, כשקמתי מן המיטה לעבר הארון החום והגדול שלי הבנתי שזה מה שהוא אמר בחלום שחלמתי אתמול.
נבהלתי והבטתי במהירות מסביב , הקירות לא מתקפלים ואין מפלצת מזוויעה בחדר. נשמתי לרווחה
"מה לא מספיק שאני יוצרת קשר עם עיר של רוחות ומפלצות, עכשיו אני גם רואה את העתיד?" מלמלתי בכעס.
פתחתי את ארוני והבטתי בשלוש החולצות ובחמש המכנסיים שיש לי. אני לא צריכה יותר מזה, משום שאני לא טיפוס של אופנה
לקחתי חולצה ירוקה עם שרוולים ארוכים ומכנס שחור.
לאחר מכן הבטתי במראה הגדולה שעמדה ברשלנות ליד המיטה שלי
לפתע התחלתי לשמוע לחשוש בוקע מן החדר שלי
"בואי אלינו"
"מי זה?" שאלתי בפחד
"בואי ל silent hill"
הבנתי מי מדבר
"תעזבו אותי כבר!" צעקתי
"את חלק מאיתנו"
"תעזבו אותי! תעזבו אותי!" צעקתי ודמעות ירדו מעייני
הקול נחלש לאט לאט והספיק להגיד "לא תוכלי לברוח"
ניגבתי את הדמעות שלי.
יצאתי בריצה מהירה מהחדר שלי אל עבר המסדרון וטרקתי את הדלת.
הגעתי למטבח והתיישבתי בכיסא החום מעץ ליד השולחן. עדיין התנשמתי מהמקרה שקרה בחדרי.
"סוף סוף הגעת" חייך אבי
"מוכנה להפתעה?"
הנהנתי. "תעצמי את עייניך"
שמתי את כפות ידי על עייני ולאחר כמה שניות שמעתי "תפתחי"
הורדתי את כפות ידי מעייני ומולי ראיתי צלחת עם שלושה פנקייקים וסירופ שוקולד, ולידה כוס חלב, האוכל האהוב עלי.
חייכתי לאבי והתחלתי לאכול במהירות ובתיאבון את הפנקייקים ולגמתי מן כוס החלב החם.
לאחר שגמרתי לאכול עד הפירור האחרון קמתי בשביעות רצון מן הכיסא החורק ,ולקחתי את התיק האפור שלי עם ספרי הלימוד והמחברות והתחלתי להתקדם אל עבר הדלת בחוסר רצון
"חכי" אמר אבי והתקרב אלי "כחי את זה" הוא אמר ונתן לי קופסת אוכל ואפודה .חייכתי לעברו וחיבקתי אותו
"בי אבא"
"בי ה'תר"
למען האמת, די פחדתי ללכת לבד בעיר. ועוד כשלא היו אנשים . כל רגע הסתכלתי לצדדים
במטרה לראות עם אף אחד לא עוקב אחרי.
לאחר שהלכתי בערך 10 דקות עם התיק הכבד על כתפיי הגעתי לבית ספרי החדש.
"ברוכים הבאים לחטיבת הייד סקול "(לא מצאתי שם אחר) האותיות הגדולות בצבעים שונים נכתבו על גג החטיבה.
נשמתי לרווחה ונכנסתי דרך השער.
"תירגעי, הכל בסדר, אין לי מה לדאוג, עם יקרה משהו אני יכולה להתקשר לאבא" הרגעתי את עצמי והתחלתי לצעוד בהיסוס לכיוון המדרגות.
כמה ילדים רצו מולי וכמעט הפילו אותי.
עליתי במדרגות ולאחר כמה כיתות כבר ראיתי את שלט הכיתה החדשה שלי.
נשמעתי באיטיות ונכנסתי בהיסוס.
ראיתי שולחנות צמודים אחד לשני עם כיסאות ומקדימה לוח גדול ולבן.
ראיתי שולחן ריק והלכתי לכיוונו בזמן ששמעתי צחקוקים, כולם הפנו את מבטיהם אלי בזמן שהתיישבתי. הוצאתי את ספריי ומחברותי והבטתי בדלת. לאחר כמה דקות נכנסו חבורת בנות שבראשן הלכה ילדה עם שיער חום ועיינים ירוקות, ובגדים יוקרתיים שאינני יודעת מאיפה הם.
לקח לי כמה שניות להבין שחבורת הבנות הזאת באה אלי . לפני שהספקתי להסתלק הן כבר עמדו מולי
"אממ… סליחה אבל את יושבת במקום שלי אולי?!"
"אה סליחה לא ידעתי שזה המקום שלך"
"את מעזה לדבר איתי?!"
"מה?"
"תראי חמודה, כדאי שתסתובבי ושלא תסתכלי עלי"
הבטתי בבנות שמאחוריה , הן צחקקו והצביעו עלי
בלי לחשוב פעמים נעמדתי והלכתי לשולחן אחר
לאחר כמה שניות השיעור התחיל וצלצול חורק אוזניים נשמע בכיתה
לאחר מכן נכנסה מורה עם שיער חום אסוף, שמלה שחורה ומשקפיים לבנות על פנייה
"בוקר טוב תלמידים" אמרה המורה בקול מאיים
"בוקר טוב"
"טוב כפי שאתם יודעים הצטרפו לכיתתינו שני תלמידים חדשים"
היא דיברה עלי ,ועל עוד מישהו בעלתי את רוקי.
"ה'תר?" שאלה המורה
מה שרציתי שלא יקרה
"כ…כן?" גימגמתי
"ברוכה הבאה לכיתה, עכשיו ספרי לנו על עצמך קצת"
אוקי, אני ילדה משוגעת שיוצרת קשר עם עולם של מפלצות ושדה של אופל רודפת אותה
חשבתי בליבי
"ה'תר?"
"אה?"
"ספרי לנו על עצמך"
קמתי מכיסאי ונעמדתי
"טוב, קוראים לי ה'תר כפי שאתם יודעים כבר, אז… אני יודעת שיש פה ילדים שבעיניהם אני נראית מוזרה, העפתי מבט בבנות שישבו והביטו בי בזעם. אני ואבא שלי עוברים המון.
אז אל תטרכו להיות חברים שלי ולדבר איתי. אל תכתבו לי בפייסבוק, ובוואצפ כי לפני שאפילו תחשבו על להיות חברים שלי, אני כבר יעבור לבית ספר חדש".
התיישבתי במקומי
"טוב , בסדר עכשיו אתה טים"
הבטתי בילד שקם. שיערו היה חלק ושחור ועייניו היו חומות וגדולות.
"את חושבת שאני אוכל להתעלות על מה שהיא אמרה?" הוא אמר וכולם צחקו
לאחר כמה ניסיונות של המורה לשכנע את טים לספר משהו על עצמו היא ויתרה ולמדנו היסטוריה בשארית השיעור שנשארה.
כשנשמע צלצול ההפסקה רוב הילדים שעטו אל עבר הדלת ורצו במסדרון החוצה רק אני, טים ועוד כמה בנים נשארו בכיתה.
הוצאתי מתיקי את המחברת האדומה שלי וניסיתי לצייר את אליסה כפי שזכרתי אותה בחלומות הקודמים שלי. היא הייתה ילדה, עם שיער שחור. במקום עיינים היו לה שני חורים חלולים. בזמן שדמיינתי אותה שמעתי קול עליז
"הי"
הבטתי קדימה וראיתי את טים
"קוראים לי טים, טוב את כבר יודעת " אמר וחייך
סגרתי במהירות את המחברת והכנסתי אותה לתיק
"אתה יודע, הנאום שאמרתי בכיתה, הוא לא היה סתם" רטנתי
"אה, פשוט בגלל ששנינו חדשים חשבתי שכדאי שנכיר אחד…"
"אין צורך" קטעתי את דבריו
"פשוט תלך לילדים אחרים ותכיר אותם"
קמתי מן המקום ויצאתי מן הכיתה לעבר המסדרון
הלכתי בצעדים איטיים בהיסוס.
"את איתנו לעד" הקולות לאט לאט התחילו לחזור אלי.
הבטתי מסביב במסדרון הארוך
"אני רוצה אותך איתי"
לפתע האורות כבו במסדרון
התחלתי לרוץ במהירות אף על פי שלא ראיתי כלום
כשנפתחו האורות ראיתי מולי דבר שלא שכחתי..