חיוך מזויף – פרק רביעי

כי המון זמן לא המשכתי :)
קמתי בבוקר,בוקר שישי.
אני תמיד קמה ראשונה,בשביל לראות את הזריחה!
התאפרתי,שמתי עיפרון שחור וליפגלוס כי אודם זה מוגזם.
אני מנסה להיות יפה. בשביל אופק! אני רוצה שהוא יאהב אותי ואני אותו , נהיה חברים עד שנגדל,נתחתן ,נהיה משפחה ,כמו באגדות.
אכלתי חביתה ויצאתי לבית ספר עם איתי,יונתן ונופר.
כמובן שאף אחד מהם לא יתייחס אלי,איתי ויונתן דיברו ונופר הייתה שקועה באייפון.
נופר הרימה לשנייה את הראש מהאייפון.
"אלמוג?" היא שאלה אותי
"מה ?" עניתי בבהלה
"הכל בסדר ? את נראית עצובה "
"הכל טוב" שיקרתי
"תקשיבי,אני הבנתי עכשיו שאת לבד כל הזמן את רוצה אולי להסתובב איתי ועם החברות שלי ?"
זה נראה לי כל כך מוזר,לא ידעתי מה להגיב.
"כן" מילמלתי
אחותי נופר בכיתה ט' , שנה מעליי אבל היא הכי ילדותית שיש. לא הבנתי מאיפה צצה לה המחשבה הזאת.
"יופי" היא אמרה לי
הגענו לבית ספר,חברות של נופר : אביטל וקורל מיד רצו אליה וחיבקו אותה.
כאילו שלא ראו אחת את השניה שנים…
אביטל וקורל כל כך דומות שאפילו לא למדתי איך קוראים לכל אחת.
ההבדל היחיד ביניהן הוא הנמשים לאחת מהן יש ולשנייה אין.
זאת עם הנמשים הסתכלה עלי בזהם "מי זאת הגמדה הזאת ?" היא פלטה
"אחותי אלמוג" נופר הסבירה לה "מעכשיו היא תסתובב איתנו"
שתי החברות של אחותי התלחששו ביניהן,התלחששו והתלחששו דקות שלמות.
לבסוף הן סיימו ואמרו בפה אחד "בסדר " וחייכו
שלושתן הלכו לכיתה ואני נגררתי אחריהן.
"שכחתי לשים את התיק בכיתה" מילמלתי
"לכי תשימי" אמרה נופר אחותי
נכנסתי לכיתה,ראיתי את אופק
אומייגאד הוא כל כך מושלם! , הוא לבש חולצה צמודה וראו לו את הקוביות הוא הסתכל עלי ואמר לי "היי אלמוג"
הייתה לי תחושה טובה לגבי היום,אולי זה יהיה יום המזל שלי.
לא ידעתי מה לענות,הייתי משותקת! זה היה שילוב של אהבה ומבוכה.
מלמלתי "היי"
"אהמ..תגידי אלמוג…יש מצב את מביאה לי את המספר טלפון שלך ? כי יש לי את של כל הבנות" ראיתי שהוא הסמיק
אומייגאד. אני לא מאמינה שהוא הרגע אמר את מה שהוא אמר. שאופק המושלם, ביקש את המספר טלפון שלי,אלמוג השקטה והביישנית.
"ברור" אמרתי והבאתי לו…
"אז נדבר…" הוא אמר וקרץ לי
יש סיכוי שאופק קרץ לי עכשיו ?
המשך יבוא ^^