רדופה-פרק 16(תיקנתי את הפרק וכנראה שגם את הפרקים שאחריו אני יתקן בבקשה תתנו חוות דעת)
התעוררתי לתוך חושך מוחלט.
ראשי היה עדיין מסוחרר מהשוקר חשמלי שליאם הצמיד אל צווארי וגרם לזה שאיבדתי את הכרתי.
הישיבה שישבתי בה לא הייתה נוחה בכלל,והרגשתי לחץ בידיי ורגליי.
הורדתי את ראשי לכיוון ידיי הם היו קשורות לכיסא וכך גם רגליי.
ניסיתי בכל כוחי להשתחרר מן הכיסא שאליו הייתי קשורה אבל לא הצלחתי.
לפתע, חלף בי זיכרון.
היום בבוקר שמתי במגפי את האולר שלי,אבל השאלה איך אני יגיע אליו לכל הרוחות.
מתחתי את ידיי רחוק ככל שאני יכולה וכמעט הגעתי לידית האולר,אבל לא הצלחתי להגיע אליו.
ניסיתי עוד פעם אחת ידעתי שזמני קצוב לפני שליאם אוו מישהו אחר יבוא ויעצור אותי מנסיונותיי לחתוך את החבלים האלה שהפריעו לידיי ולרגליי לנוע בחופשיות.
ניסיתי במאמץ,להגיע אל האולר ידי חלפה ונגע בו ככמה וכמה פעמים,אבל הסכין עוד לא היה בידיי.
ניסיתי עודפעם אחת אחרונה תוך כדי שאני משחררת צווחה מפי.
"יש"מלמלתי.
העלתי את הסכין מעלה כדי להתיר אוו יותר נכון לחתוך את החבלים.
חתכתי במהירות את החבלים שעל ידיי וכך גם שעל רגליי.
קמתי מן הכיסא,ומתחתי את גבי לאחור.
חיפשתי את אקדחי מסביב אבל לא היה לו זכר,זה היה ברור לעומת העניין שהרגע חטפו אותי וברור שהם יציאו את כל כלי הנשק מקרב סביבתי,הם חכמים אבל לא חכמים מאוד בהתחשב למקום שהם שמו אותי בו.
כל המחסן היה מלא בארגזים מלאים ברובים אקדחים וחומרי נפץ.
פתאום שמעתי סורג ובריח נפתחים.
רצתי במהירות בלי כל כך הרבה מחשבה אל הארגז של האקדחים ולקחתי שתיים
אחד טמנתי בחגורתי ואחד בידי,אבל לא לפניי שבדקתי שהם מלאים בכדורים.
לפתע הדלת נפתחה.
וקפצתי אל מאחוריי הארגז.
האיש שנכנס התקדם לעבר הכיסא שהייתי אמורה להיות בו.
לא ראיתי את פניו כל כך טוב רק את החיוך הזדוני שעל שפתיו.
כאשר חלף ליד הארגז שהסתתרתי בו,פי נפער בתהדמה,זה היה ויסנטה.
המנוול הזה ידע שאני כאן מההתחלה,ורצה לסחוט אותי בזה שיביא אותי למקום כזה.
חכה,חכה ויסנטה אתה עוד תצטער על הרגע הזה ששמת אותי במקום הזה,חתיכת בן….,
רגע איך ליאם קשור לכל זה לכל הרוחות?.
הוא עובד בשבילו?
ידעתי ידעתי שמשהו מוזר בו עוד מההתחלה שפגשתי אותו.
וברור שהפגישה הראשונה שלנו שבא הוא הפיל עליי את כל האוכל שלו לא הייתה ממש "טעות".
אני לא מאמינה שהייתי כל כך נאיבית,כל כך תמימה.
איך יכולתי להתאהב בו ככה.
מחשבתי נקטע למשמע פרץ הקללות שיצאו מפיו של ויסנטה.
"ליאם"הוא סינן בצעקה מבין שטף קללותיו.
עוד איש נכנס במהירות אל החדר.
כבר ידעתי מי זה,זה היה ברור. רק מזה שאמר את שמו.
זה היה ליאם.
"מה אבא?"שאל את ויסנטה.
ידעתי הוא עובד עבורו….
רגע אבא?.
"מה עוד לא ידעתי עלייך ליאם?"מילמלתי לעצמי בקול חרישי
"איפה היא?"סינן ויסנטה.
"מה זאת אומרת איפה היא,היא ממש פ…"הוא הפסיק ופער את עיניו כשהסתכל על הכיסא הריק.
"היא ברחה?"שאל ליאם את אבא שלו,ויסנטה.
ויסנטה נד בראשו ואמר:"כפי שאני מכיר את איזבל היא בוודאי פה מחכה להזדמנות הטובה ביותר לירות בי,נכון איזבל?"
לא עניתי לו ידעתי שהוא רק מנסה לפתות אותי לצאת ממחבואי אך אני לא יפול בפח שלו.
"איזבל,איזבל באמת אין לך לאן לברוח הריי כולנו יודעים את זה אז למה של תצאי כבר מהמחבוא העלוב שמצאת לך."אמר ויסנטה
"טוב עם אתה מנסח את זה ככה"אמרתי והתרוממתי ממקומי הלא נוח.
ויסנטה חייך חיוך זחוח ונראה כמי שנמצא קרוב להגשמת חלומו.
"איזבל הרבה זמן עבר."אמר עדיין עם אותו חיוך.
"כן הרבה זמן תודה לאל,שאלוהים גאל אותי מיסוריי ולא הייתי צריכה לסבול את הפרצוף המטונף שלך במשך הרבה זמן"עניתי לו בהתחכמות
"חביבה כמו תמיד"אמר
"טוב, אז אחריי שעברנו את כל הברכות שלום המטומטמות האלה אני יכולה להגיד לך משהו?"שאלתי אותו
"כמובן"אמר
"לא"
"מה לא?."שאל מבולבל
"אני לא ייתן לך אותו בחיים"אמרתי לו
"בטוחה בהחלטתך יקירתי?"שאל
"בטוחה"עניתי באומץ רב מה הוא חושב שאחרי שהוא הרג את ההורים שלי את אחי ואת כל חבריי ואלפיי אנשים תמימים אני ייתן לו אותו.
הוא הרים את האקדח כדי שיהיה בגובה ראשי וחייך חיוך זדוני.
"אז כנראה שאני יצטרך למלא את הבטחתי"אמר.
ולחץ על ההדק……………….
תגובות (3)
קראתי את הפרקים ויש לך קצת בעיות בקטע שאת כותבת המון אמר שאל ולא נותנת תיאורים עמוקים יותר. כתבי משהו יותר כמו "אולי תתחיל לדבר?" ציווה אליה, הוא לקח מספר -המשך- מבינה? להשתמש במילות שונות מאמר עשה וחוץ מזה גווני בלון הדיבור, תעלי רה תני לקורא להרגיש שהוא קוראה משהו בשפה טובה, בשילוב לשוני גבוהה יותר.
חוץ מזה הייתי ממש ממליצה לך לעשות הפרדה בפסקאות, זה נראה ממש בלגני כזה סדרי קצת וכדי שתשכתבי את הסיפורים יש כך כמה שגיאות. הרעיון ממש יפה אני לא רוצה לגרום לך לרדת אלא רק לעלות. מקווה שתתקני ולא תפגעי יש לך דמויות טובות ועלילה סדירה ועוקבת אני ממש ממליצה לך לשכתב, זה פשוט ישפר את הסיפור במרכיב לשוני. את כותבת טוב, מקווה שעם מה שאמרתי תכתבי אפילו יותר טוב :-)
עליה*- בלשון דיבור *
לא נעלבתי תודה על העצה.
תמיד אומרים לי שיש לי כמה דברים שאני צריכה לתקן ואני תמיד מנסה לתקן לפי העצות של הקוראים,אז תודה