כוחות מולדים 1

הסתכלתי על הדלת , שיט שוב ששכחתי את המפתח
מה אני הולכת לעשות ??
לישון כול הלילה בחוץ??
גי'ן תהרוג אותי זו הפעם השלישית שבוע שאני בורחת מהפנימייה .
יוואו איך שחכתי את המפחת הפעם , תיכננתי הכול בצורה מושלמת כדי שלא אתפס ,אוףףףף.
לפתע ..
נישמעו קולות צעדים,שיט לחשתי "זה לא טוב " ניכנתי תחת הכור של הפח שליד הכניסה לפנימייה.
"ליירי ליירי" שמעתי מישהו לוחש " ליירי את פה?" אני לא מדמיינת הגיעה לי הצלה!
"קיי אני פה" לחשתי לעבר הקול …
"אוו ליירי" קיי מצאה אותי ולחשה "תודה לאל, כמה דאגתי. היית אמורה לחזור כבר ליפני שעה וחצי למה את עדיין בחוץ, מה קרה?? שוב שכחת את המפתח??" "כן" לחשתי בחזרה מעט רועדת ..
"תודה שבאת מה הייתי עושה בילעדיך??"

קיי עזרה לי לקום וניכנסו לפנימייה, הכול היה שקט מיסביב ואני השתדלתי שלא שלא להשמיע קול
פסענו בדממה חולפים על פני המיסדרונות הרבים לעבר מגורי הבנות.
כול כך מפחיד בלילה בפנימייה בכול פינה יש מוצג מיתקופה היסורית אחרת , והמוצגים גם מוצגים מאוד "עדינים" למראה כמו , שלדים שיריונות של מלכים עטלפים תולעים מפוחלצות שניכחדו.
איזה מין תחביב מוזר יש לג'ן .
כבר מיזמן חשבתי שהיא פסיכית שאוהבת מוטציות , גם הפנימייה שלה מלאה מוטציות ,
כולנו פו טעיות בילוגיות תוצאה של השפעה של ניסוי שהיה ליפני 100 שנה , שאיזה מדען משוגע החליט שהגיע הזמן ליצור אנשים שלא מתים אף פעם , וכפי שאנחנו יודעים זה לא ממש הצליח לו , הנה אנחנו עדין מתים , אבל זה לא ניגמר בכך ליפני שהעודה על כישלון הניסוי יצאה לציבור , כבר היו כאלה שקנו אותה, ובואו נסכם שהתוצאות לא היו ממש טובות האנשים האלו מתו תוך יום בערך , השיקוי היה מין ארס שחיסל אנשים במהירות מדהימה והאנשים שבואו במגע אים הגופות , חלה עליהם השפעה מאוד מעניית מעט ארס חדר לגופם והשפיעה בשינוי הדי.אן.אי שלהם והם קיבלו סוג של כוחות על , האנשים בעלי הכוחות ילדו ילדים בעלי כוחות וכן הלאה.
אבל האוכלוסיה סירבה לקבל אותם אליה הם היו מנודים וכתוצאה מיכך הם הסבו את עצמם ,במטרה להישתלב בחברה, אבל על הילימוד הבסיסי של הכוחות ההורים לא ויתרו ודאגו לפתיחתה של פנימייה מיוחדת בישבילם , הכול תחת שמות בדויים ובסודיות כול העולם חושב שאני לומדת בקראן התיכון המושלם לישפטים ומישחק , אבל רק מישלומד ומלמד פה יודע את האמת שזו פנימה לילדים עים כוחות מסויימים מאוד חזקים שמיסתתרים מיפני העולם האכזר ששונא אותם

" ליירי את איתי" שמעתי את קיי לוחשת בדממה , "אממ.." הנהנתי "ליירי על מה את חושבת? לפני שנייה כימעט ניתקלת בעכבר מפוחלץ ואפילו לא שמת לב שדחפתי אותך" היא לחשה.
"סתם חשבתי על היסטוריה שלנו" לחשתי כלפייה באומללות.
"סיפור עצוב , אהה….."

"בנות… רוצות לספר לי משהו" נישמע קול קשה כך שמרוב בהלה נפלתי על השירון שהיה מאחורי ונישמע קול קירקוש אדיר, "אההההההה" צרחתי בההלה למראה מסכת הליצן המדממת שניגלתה מולי ."חחחח….. " נישמע צחוק מוכר מאוד .
"היית צריכה ליראות את הפניים שלך" שמעתי שוב את הקול שגרם לי לירעוד מעט והעביר ביצמרמורת.
ניסתי לקום מיתוך הרמת המתכת שהכאיבה לי בישבן ושרטה אותי ברגל.
"חייב לעוף" שמעתי אותו לוחש ונעלם .
מה ?? לעזעזל קרה אכשיוו , "יש לך מיזה היה" לחשתי כלפי קיי
היא החזירה לי מבט חיוור , עקבתי אחרי עינייה וראתי מה שהיא ראתה
החוורתי ממש , הפעם באמת היסתבכתי והכנסתי את קיי איתי לשם איתי ביחד
קיי כזו מושלמת אסור שיורידו לה ציון ביגלל שעזרה לי
אןף….. למה הכול מסובך כול כך….. :(