לא כל המלאכים מושלמים פרק 11

פרק 11: יום ארבע עשרה ללחימה.
למחרת היה יום שבת. אני ודין קבענו שניפגש, אבל כשבאתי אליו התברר שגם ג'וני שם.
די כעסתי עליו שהוא לא הזהיר אותי, אבל ג'וני התברר בתור אדם נחמד בלי כל האגואיסטיות שלו, אז לא כעסתי עליו.
ראינו סרט, הזמנו פיצה, לא אכלתי אפילו חתיכה.
רוב הזמן ג'וני ודין דיברו ביניהם.
לקראת הצהריים החלטתי שאין לי טעם להישאר פה עוד, הבטחתי שאני אחזור עוד מעט ויצאתי לרוץ.
עשיתי ריצה ממש ארוכה, של שעתיים, וכשחזרתי הביתה כמעט התעלפתי.
רבקה הביטה בי בדאגה ממקומה במטבח אחרי שקרסתי על הספה.
"מה קרה?" היא שאלה.
"אהה… רצתי?" שאלתי. היא ניגשה אלי והניחה יד על מצחי.
"את קודחת, ואת לגמרי אדומה. שתית היום משהו?" היא שאלה. ניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה שתיתי משהו…
אתמול בצהריים.
"לא." עניתי.
"נראה לי שהתייבשת." היא אמרה והלכה למטבח, היא הביאה לי כוס מים וציוותה עלי לשתות.
שתיתי את הכל בלגימה ואז חשתי בחילה נוראית. רצתי להקיא.
"תשתי בכמויות קטנות ותנסי לישון קצת." אמרה לי רבקה כשחזרתי והושיטה לי עוד כוס. לגמתי לגימה ממש קטנה ואז נשכבתי וניסיתי להירדם.
לא הצלחתי, ואז הטלפון שלי צלצל.
"היי, איפה את?" שאל אותי דין מעברו השני של הקו.
"אני התייבשתי ואני שוכבת בבית." אמרתי. דין הציע לבוא לבקר.
"חכה שנייה." אמרתי לו והרחקתי את הפלאפון ממני. "אמא, אשלי בבית?" שאלתי את רבקה.
"לא. היא אמרה שהיא תחזור בתשע." אמרה רבקה. חייכתי וחזרתי לדין.
"זה בסדר, אתה יכול לבוא." אמרתי.
"אני מביא איתי את אלכס ואת ג'וני." הוא הודיע. נאנחתי.
"רק אם לא תעשו הרבה רעש." הצבתי תנאי. הוא נאנח מעברו השני של הקו ושתק כמה שניות.
"דרייה, באמת נראה לך שאנחנו מסוגלים להיות בשקט אחרי שעברנו טראומת בוני כל כך קשה." הוא שאל בסוף.
"לא. אבל זה בסדר, אני מבינה אותך, אחרי הכל גם אני נפגעת בוני." אמרתי.
"אוקי, אז עוד ארבעים דקות אצלך." הוא הבטיח.
"יופי." אמרתי וניתקתי.
"מישהו בא אליך?" שאלה אותי רבקה.
"זה בסדר?" שאלתי במהירות. היא הנהנה ברוגע ואני נרגעתי גם וחייכתי.
כן, כמה חברים שלי ושל היילי." אמרתי.
"אני שמחה שאת התחברת לאנשים. ובעיקר שמחה שאת והיילי מסתובבות ביחד. את ילדה כל כך טובה, והיילי… קשה לה, אני בטוחה שכבר ראית." אמרה רבקה במבוכה קלה.
"כן, ראיתי. אני מנסה להכריח אותה מדי פעם לבוא לשיעורים בתמורה לזה שאני ואלכס באות איתה לנבחרת האגרוף." אמרתי.
"זה מעולה. כלומר, היילי גאונה. הממוצע שלה גבוה והיא לא הופיעה כמעט לשום שיעור בשנתיים האחרונות. אם היא הייתה באמת לומדת, היא הייתה מקבלת מאה בלי בעיה." אמרה רבקה.
"אני הבנתי את זה כבר. כשאנחנו עושות ביחד שיעורי בית היא עושה את כל העבודה בשניות." אמרתי.
"אז אני באמת אשמח אם תפתחי אצלה קצת הרגלי למידה." ביקשה רבקה.
"אין בעיה. את תראי שבסוף השנה היא תוציא מאה עגול." אמרתי.
"הלוואי." אמרה רבקה בחיוך, ואז היילי יצאה לסלון.
"היי, אתן מודעות לעובדה שאני יכולה לשמוע הכל מהחדר שלי?" שאלה היילי.
"יש לך בעיה עם כמה דברים שאמרנו?" שאלה רבקה.
"אולי." אמרה היילי בחיוך.
"את רוצה להתעסק איתי?! אני מזהירה אותך, אני אלופת אגרוף! את לא תעליבי אותי ותצאי מזה בלי פגע!" צעקה רבקה בצחוק ועזבה אל עיסוקיה במטבח. היא נעמדה בעמידה קרבית.
"את לא תאיימי עלי, שמעת?!" צעקה היילי גם כן בצחוק ונעמדה בעמידה דומה.
"רוצה מכות?!" צעקה רבקה.
"בואי!"צעקה היילי והן התנפלו אחת על השנייה. קמח עף לכל מקום. רבקה הייתה די טובה.
הבנתי מאיפה היילי קיבלה את הגנים שלה.
בסופו של דבר היילי הצליחה לגרור את רבקה לאמבטיה ואז שמעתי את הברז נפתח. רציתי לקום לראות אבל הראש כאב לי מידי.
אז פשוט חיכיתי.
אחרי כמה דקות הן יצאו החוצה, רטובות לגמרי ומלאות קמח וצוחקות כמו מטורפות.
"את ממש השתפרת, היילי." אמרה רבקה.
"תודה אמא." אמרה היילי וניגשה לעזור לה לנקות את הסלון המלא קמח.
"היילי." צעקתי.
"מה?" שאלה אותי היילי כשחיוך מטופש עדיין מרוח לה על הפנים.
"דין, אלכס וג'וני באים לפה עוד מעט." אמרתי.
"ג'וני?!" צווחה היילי באימה ובדקה את השיער הרטוב שלה ואת הבגדים המלוכלכים שלה.
"למה לא אמרת לי קודם?!" היא צווחה שוב והתחילה להיכנס להיסטריה. רבקה הביטה בה כשהיא מגחכת.
"מישהו שאת אוהבת, או מחבבת, מתוקה?" שאלה רבקה בחיוך.
"כן, וזה לא הזמן אמא!" צעקה היילי.
"אני לא מרשה לך לצאת עם אף אחד, שמעת? שלא תעזי אפילו לצאת עם מישהו. אני מזהירה אותך, את תהיי מרותקת המון זמן!" צעקה רבקה, הפעם ברצינות.
"אמא, זה לא פייר! הוא כזה חתיך, את תראי אותו ותרצי גם לצאת איתו!" אמרה היילי.
"אני לא רציתי לצאת עם מישהו כבר שנים, וילד בן חמש עשרה ממש לא עומד לשנות את דעתי." אמרה רבקה.
"אוף! אמא! אבל הוא כזה מדהים, למה לא?!" צעקה היילי, ובדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת.
"אלה בטוח הם! תראי, עכשיו הוא יראה אותי ככה ואני בכלל לא אצטרך לדאוג ללצאת איתו, הוא לא ירצה אותי לעולם." רטנה היילי.
קמתי וניגשתי ךפתוח את הדלת.
אלה באמת היו הם.
"היי, מלאך קטן. התייבשת?" שאל דין בחיוך.
"כן. קצת. אבל זה עוד מעט יעבור לי." אמרתי. הוא חייך חיוך גדול יותר.
"לא ידעתי שמלאכים יכולים להתייבש. אני יכול להיכנס?" הוא שאל. הנהנתי ופתחתי את הדלת עוד יותר.
הם נכנסו פנימה ואני מיהרתי לסגור את הדלת ולהישכב על הספה. דין התיישב לידי ואני הנחתי את הראש על ברכיו, על אחת הכורסאות התיישבה אלכס, ועל הכורסא השנייה התיישב ג'וני.
יצא שהיילי ישבה על הספה ממש קרוב לג'וני.
"היי, עזרת לאמא במטבח?" שאל אותה ג'וני בחיוך עקום.
"כן, קצת." אמרה היילי בבושה.
"אני מת על איך שאת נראית כשאת מלוכלכת. את נראית כאילו- היי, אני מלאה בקמח ורטובה לחלוטין אבל אני נראית מדהים ואתם רק תסתכלו ותקנאו." אמר ג'וני. היילי הסמיקה עד שורשי השיערות שלה.
"אתה כזה חמוד… וחתיך…" היא מלמלה.
לידי אלכס הזעיפה פנים.
"טוב, אז באתם לעודד את הילדה המיובשת, קדימה. תספרו דברים מצחיקים." אמרתי.
"דברים מצחיקים?" שאלה אלכס ופניה אורו. היא החליפה מבטים עם ג'וני.
היילי מיד הביטה בה במבט עוין.
"משהו קרה בדרך לכאן?" שאלתי.
"טוב, אז ככה. הלכנו שלושתינו ופתאום אנחנו פוגשים, איך לא, את גברת בוני בכבודה ובעצמה." אמרה אלכס.
"זה היה נורא מצחיק, כי היא הלכה עם סבתא שלה, שנראתה לגמרי רוסיה, ועם סבא שלה, שנראה לגמרי יהודי." אמר ג'וני. דין הנהן במרץ.
"כן! הוא לבש את כל הבגדים של היהודים, וסבתא שלה לבשה כזו שמלה של רוסיות וקבקבי עץ והכי מצחיק היה בוני." הוסיף דין, ובשלב הזה הם התפקעו מצחוק.
"היא לבשה שמלה פרחונית כזו של סבתות, ונעלי בובה, והשיער שלה נראה כמו סנאי מת, והיא ניסתה להסתתר. אבל לא הצליח לה כל כך, כי זיהינו אותה ברגע שהיא שאלה את סבתא שלה אם אפשר כבר ללכת." אמרה אלכס.
"ואז סבתא שלה משכה לה באוזן ואמרה לה 'לא בונבוניירה שלי, אנחנו הולכות ביחד לארוחת שבת, את לא יכולה לפספס ארוחת שבת!' במבטא רוסי כבד." אמר ג'וני ואס הוסיף, "ובוני כל כך הסמיקה וניסתה להסתתר עוד יותר. ואז היא שאלה לאן הם הולכים-"
"אנחנו הולכים לארוחת שבת, כבר אמרתי, מה, כל הבגדים הקצרים שלבשת טיגנו לך את המוח?!" צעק דין בקול של סבא זקן.
"כן, סבא שלה צעק את זה עליה." אמרה אלכס.
"ואז הוא הוסיף גם 'שיקסע! אני לא מאמין שגידלתי שיקסע!'" צעק דין.
כולנו התפקענו מצחוק.
"אתם יודעים מה זה דורש?" שאלתי אותם. הם הנידו בראשם והמשיכו לצחוק כמו מטורפים, זה באמת היה מצחיק.
"מה זה דורש?" שאלה בסוף אלכס.
"שביום שני ניתקע בה בכוונה, ואז כשהיא תטפל אלינו נקרא לה בונבוניירה ושיקסע." אמרתי.
"זה גאוני!" צווחה היילי בקול גבוה מאוד. ג'וני הביט בה בחיבה.
"היילי צודקת, זה גאוני. לגמרי נעשה את זה. יום שני, הפסקה שנייה?" שאל ג'וני.
"כן, זה מעולה." אמרה אלכס.
"תמיד ידעתי שאת גאונה." אמר דין ונישק אותי על המצח.
כולם השמיעו מין 'אוווו' ארוך שכזה.
"אתם כל כך מתוקים ביחד. הלוואי שלי היה חבר חמוד ודביקי כמו שלך." אמרה היילי. ג'וני הגניב אליה מבט.
"אל תדאגי, אני אדאג לזה." הוא אמר בחיוך ערמומי והיילי כמעט התעלפה.
"טוב, אז עכשיו אני הולכת לישון כי אני ממש עייפה, אז אתם יכולים ללכת לחדר של היילי ולדבר או משהו." אמרתי.
"לילה טוב." אמר דין וקם.
הם הלכו לחדר של היילי ואני לקחתי עוד כמה לגימות מהמים ואז עצמתי עיניים ונרדמתי.