המסע אל החלום – פרק 1

דיאנה הכניסה לאוטו מזודות אחרונות והסתכלה בפעם האחרונה בבית הגדול והלבן עם שתי הקומות שבו בילתה עד היום את חייה ונזכרה בכל הזכרונות שלה מהילדות שחוותה בבית הזה.
"נו דיאנה די לבהות על הבית תכנסי לאוטו!" צעק לעברה אביה, היא מהר חטפה מבט אחרון והסתובבה לעבר האוטו. היא רצה אליו בכל כוחותייה ופתחה מהר את דלת האוטו והתישבה מאחוריי כיסא הנהג. אביה התניע את האוטו, נסיעה ארוכה של כמה ימים מחכה להם עד שיגעיו למדינת וושינגטון שם קנו את ביתם החדש.דיאנה הסתכלה בחלון ועל הנופים החולפים לפתע הרגישה יד חמימה על בירכה זו הייתה אימה היא אמרה לה בקול הנעים שלה:"אל תדאגי מתוקה את תוהאבי את הבית הזה תמיד חלמנו לגור בו" אבל דיאנה לא רצתה לגור בו היא רצתה את חברייה ואת בית סיפרה הישנים היא לא רוצה שמשהו ישתנה היא רק רצתה את חייה הישנים בחזרה אבל אי אפשר להחזיר את הנעשה. לא נשאר לה חוץ מלשמוח ממה שיש.היא לקחה את האם פי שלוש שלה ושמה את האוזניות והקשיבה להבי מטל שלה על הווליום הכי חזק שיכלה לעשות. היא אפילו לא שמה לב לכך והיא נרדמה כך עברה הנסיעה בשינה הקשבה למוזיקה ואוכל.כשדיאנה יצאה היא התמתחה ולא הרגישה כלל את רגלייה וכלל לא שמה לב איפה היא נמצאת.היא נמצאה ביער בעיירה קטנה ומשעממת.מולה עמד בית ישן ומשעממם כמו אותה עיירה שבה נמצא. הבית היה מאוד ישן היה אפשר לתאר בן מאה שנה לפחות מבחוץ הבית נראה כאילו עשוי עץ לבן אבל מבפנים היה מאבן עם טפט עץ יפייפה שאימה מאוד אהבה,הגג היה אפרפר, מאוד מתאים למזג האוויר ששרץ פה רוב הזמן עם עננים אפורים והשמש הציצה בערך רק פעם בשבוע ורק במקרה הטוב."איזה יופי משאית ההובלות עוד לא הגיעה יש לנו זמן לראות את הבית מבפנים!" אמר אביה של דיאנה "מה בכלל אפשר לראות פה,בסך הכל בית ישן מיושן ומפחיד" רטנה דיאנה "ממש לטעמך" הוסיפה אימה.
אבל בכל זאת דיאנה נכנסה לבית והסתובבה בו,הוא היה ענק חדרים היו ענקים גדולים כמו שבביתים ישנים אמורים להיות.
"בנות הגיע המסעית עם הרהיטים אנחנו כבר הסתכלנו מספיק אתן כבר יודעות לאן אתן רוצות לשים את כל הדברים שלכן?"
ובאמת מהחלון שבחדר של דיאנה היה אפשר לראות את המשאית חונה ליד הבית.
לדיאנה היה כבר שבוע בראש איך היא תסדר בחדר אז היא לא הייתה אמורה לדאוג אבל משום מה ידייה רעדו כאילו הן קופאות מקור.
"דיאנה הנה הדברים שלך תקחי את כל הדברים הקלים את הכבדים אני ואמא נעזור לך"
דיאנה ירדה במדרגות ולקחה את כל הדברים הקטנים לאחר מכן את הבינוניים ואז את ההכי גדולים במסדרון לא נשאר כמעט כלום מהחדר שלה חוץ מהשולחן העבודה הארון והמיטה.
דיאנה עלתה הכי מהר שיכלה לחדר החדש שלה כדי שתוכל לסדר אותו.
ליד החלון הגדול היא רצתה לשים את השולחן מהמדרגות היא שמעה קולות מאמץ של אביה.
הוא סחב עם עוד איש מחברת הובלות את שולחנה של דיאנה היא רצה לעזור אבל היא לא הספיקה והשולחן כבר היה במסדרון הקומה השנייה. הם דחפו את השולחן אל חדרה של דיאנה והיא דחפה אותו את החלון, לאן שהיא רצתה. לאחר מכן הגיע הארון ואז המיטה ובשעה חדרה של דיאנה היה מוכן לשימוש מלא אפשר להגיד.היא ירדה לסלון ועזרה להורייה לסדר אותו ואז את המטבח והמסדרונות ואז את חדר הורייה.לאחר חמישה שעות מאמץ היא נחתה על מיטתתה בעיפות.
"די די בואי לחניה יש לנו הפתעה בשבילך!"צעקו הורייה דיאנה כבר ידעה מה זה אמור להיות זה תמיד בסרטים עכשיו ההורים אמורים לתת לך במתנה אוטו ממש ישן ואז את נוסעת לבית ספר איתו וכולם צוחקים עלייך.
היא ירדה לחניה ופתחה את פיה מרוב הפליאה זה לא היה אוטו מיושן זה היה BMW שחור עם גג נפתח היא הסתכלה על כל האוטו מהקצה אל הקצה "זה היה שלך כשתלמדי לנהוג" אמרה אימה. "יש עוד חודש עד תחילת הלימודים אז נראה לי שיש לך די הרבה זמן להכיר את הסביבה ושנינו מקווים שתכיפי את סוף חופשת הקיץ ותבלי כמה שאת יכולה " הוסיף אביה

המשך יבוא