"ואם הלב שלי עוד מחפש מילים… אתה החצי שאותי משלים…"- פרק 2 :)

קמתי בבוקר עד לפני שהשמש זרחה, טוב זה לא ממש נקרה לקום עם לא ממש ישנתי נכון?
בכל מקרה קמתי ממיטתי לפני שהשמש זרחה ומיהרתי להביט במראה שעל הקיר, כפי שתיארתי לעצמי כל הפנים שלי היו מרכות האיפור שחור ומגעיל, השמלה הכחולה והיפה שלי הייתה מקומטת על גופי מכיוון שלא החלפתי אותה אתמול בלילה והיה לי ריח פשוט נורא.
מיהרתי לכיוון חדר האמבטיה שהיה בקצה השני של המסדרון, בדרך שמתי לב שהבית היה שקט, הבוגדת העלובה הזו בטח ישנה עדיין.
אחרי שקרצפתי את גופי ופני ומרחתי על עצמי קרם גוף בניחוח ורדים יצאתי לחדרי וניגשתי לארון הבגדים שלי.
השעה הייתה עדיין מוקדמת מאוד אבל מזג האוויר היה נעים יחסית לעונה לחן החלטתי לנצל את המצב ולמאת לריצה כדי לנקות את הראש. במרתי מהארון שלי קפוצ'ון סגול ומכנסיים אפורים, נעלתי את נעלי הספורט שלי ויצאתי מהבית בלי לברר אפילו מי נמצע בו.
רצתי לאורח הרחוב בשעה שהשמת התחילה לזרוח והציפורים סביבי התחילו לצייץ, נזכרתי שבגלל הנשף שנמשך עד שעה מאוחרת אתמול, לא יהיו לימודים היום וידעתי בדיוק מה אני מתכוונת לעשות ביום החופשי שלי.
הרוח הייתה נעימה ועדיין לא היו הרבה מכוניות בכבישים, יכולתי ממש להרגיש כאילו אני רצה באיזה יער או על הים, רק ששניהם ממש לא היו בעזור שלי…
לאחר עשרים דקות של ריצה התחלתי לעשות את דרכי חזרה הביתה והתחלתי לנסח את השאלות שאשאל את אמא שלי.
"חומד, זו את?" קולה העליז נשמע מהמטבח. היא כנראה לא שמעה אותי אתמול עם היא כל כך שמחה.
לא אמרתי דבר ופשוט נכנסתי למטבח. היא עמדה ליד השיש מתקתקת כתמיד ועוללה בעיתון ובידה האחרת החזיקה כוס קפה.
"את יודעת, אני שמחה שאת עושה את הריצות האלה בבוקר זה יעזור לך לשמור על אורח חיים בריא," היא לא הרימה את עיניה מהעיתון ולקחה לגימה ארוכה מהקפה שלה.
התיישבתי על הדלפק ועדיין לא אמרתי דבר, פשוט המשכתי לנעוץ בה מבטים עד שהיא תסתכל עלי.
"למה את לא אומרת כלום חומד? מה כבר קראה אתמול בנשף? אולי תספרי לי," רק עכשיו כאילו הרגישה שאני בוהה בה היא הרימה את המבט והבעת פניה השתנו מיד.
"מה קרה לך?" היא שאלה מבוהלת.
"מי היה פה אתמול בלילה?!" שאלתי ישירות, פניה הפכו ממבוהלות לחסרות רגש.
"מתי חזרת אתמול הביתה?" היא ענתה בשאלה.
"אני שאלתי קודם! מי היה כאן בלילה?!" שאלתי בתוקפנות והתחתי את ידי בשולחן.
"הוא חבר טוב שלי, מתי חזרת אתמול?" אימי המשיכה לשאול וככל הנראה חשבה שאני טיפשה גמורה.
"אמא אני ראיתי אותכם מתנשקים! למה את עושה את זה? למה את בוגדת באבא?" שאלתי והרגשתי שדמעות מתחילות לצרוב בעיניי.
"אני ואבא… טוב היחסים שלנו לא בדיוק מצוינים עכשיו ו-וולטר עושר לי לעבור את התקופה הזאת," היא שיחקה אותה מיואשת ונראתה כאילו היא הולכת לבכות.
"למה את חושבת שאני מאמינה לך? עם אני מבינה נכון את המצב את שוכבת עם גבר זר בזמן שאבא לא פה והוא גם לא יודע מזה, אין שם אחר לתאר את זה מלבד בגידה!" רציתי לקבור אותה בחיים, איך היא יכולה לחיות בשקר הזה.
"תראי, אולי זה נכון, אבא באמת לא יודע אבל הוא ידע. היום הוא צריך לחזור מנסיעת העסקים שלו, אני אספר לו." היא נשמעה כמו ילדה קטנה ומפוחדת.
"עם לא תספרי לו עד מחר בצהריים אני אספר לו." אמרתי ובלי להביט לאחור עליתי לחדרי ונכנסתי למקלחת שוב.