חצי רגל באדמה – פרק 16

מילא שהייתי צריכה לגלות שהנער המעצבן ההוא עבד עליי שהוא חצוי, ואז הסתבר שהוא לא עבד עליי, ואז הוא שיקר לי בנוגע לזהות שלו. הייתי יכולה להתמודד עם כל זה.
אבל כשלוקאס נכנס לתמונה התעצבנתי. אנחנו יוצאים כבר כמעט שנה. ועכשיו הרגשתי כאילו הוא מצטרף למחנה האויב. הבחור החדש עיצבן אותי כל כך.
הלכתי בכעס לכיוון כירון כשאני משאירה את לוקאס להכיר את תומאס. אני כבר ידעתי עליו כל מה שאני צריכה.
"היה ברור שזה יקרה" פרסי חייך אליי חיוך עקום ממושבו על אבן, סמוך לחוף
"היי פרסי" אמרתי כשהוא גלש למטה, "טעינו אחרי הכל"
"לא נראה לי" הוא אמר, "הוא לא היה נשמע כמו חצוי לפני שהבאת אותו לפה. אבל משהו השתנה בלילה אתמול. אני כמעט בטוח"
"אוקיי.. אז הוא היה חצוי שלא ידע את זה ואתמול בלילה אמא שלו דיברה איתו?"
פרסי הנהן. "אני רואה שלוקאס מסתדר איתו מצוין" הוא זרק כאילו לחלל האוויר אבל אני ידעתי בדיוק לאן זה מוביל. "הוא בן אתנה?"
"כנראה, כן" אמרתי, "אמרתי לך שהוא מזכיר אותו. אבל תומאס הוא חתיכת קרצייה ולוקאס…"
"הוא החבר שלך?" פרסי שאל בהתגרות ואני תהיתי אם אני יכולה להחטיף לו.
"כן, מה שתגיד" אמרתי והבטתי בשניהם מדברים וצוחקים כאילו הם חברים טובים כבר שנים. "אני פשוט שונאת אותו.. ואני לא מבינה למה"
פרסי משך בכתפיו. "לא יודע"
בדיוק אז כירון דהר לשם והכיר את תומאס בצורה מוצלחת יותר. פניתי לכיוון כירון.
"אמה!" כירון חייך ונתן לי חיבוק ידידותי, "מה שלומך?"
"היה יכול להיות יותר טוב אם היית אומר לי שאני לוקחת את האידיוט הזה" אמרתי והצבעתי על תומאס, "הסיבה היחידה שאני לא הורגת אותו ברגעים אלו זה כי הוא מזכיר לי את תומאס, אתה זוכר אותו"
כירון הנהן. "כן, אני זוכר" הוא אמר, "אמרת שיש לך כמה דברים חשובים לומר לי, בואי נלך לבניין המרכזי. נדבר שם"
כירון דהר לבניין והתכוונתי ללכת איתו עד שלוקאס תפס בידי. הבטתי בו והתלבטתי אם לכעוס.
"מה?" שאלתי ברוגז
"אל תכעסי על תומאס" הוא אמר, "ו.. דרך אגב, אני שמח לראות אותך שוב"
ידעתי שאני מסמיקה ובכל זאת לא הפניתי את המבט שלי. אבל כששמעתי את כירון קורא לי ניתקתי את מבטי מהעיניים של לוקאס והלכתי אל הבניין המרכזי.
התיישבנו במרפסת. מר ד' ישב שם וחיכה לנו כנראה. "אני מקווה שזה חשוב" הוא אמר ונופף בידו. פחית קולה דיאט התגלתה והוא פתח את אותה והתחיל לשתות.
הבטתי בו לרגע ואז התיישבתי על כיסא פלסטיק. "גאיה מתעוררת שוב" אמרתי
מר ד' הפסיק לשתות וכירון הביט בי במבט לחוץ. "אמה, אנחנו לא משתמשים בשמות של האויבים שלנו כדי לתאר אותם, את יודעת את זה"
"כן, סליחה" אמרתי, "אז.. אמא אדמה מתעוררת והיא שלחה אליי היום חבר למשחק"
סיפרתי את הסיפור בצורה הכי טובה שהצלחתי. כירון הקשיב בריכוז לכל מילה שאמרתי ומר ד' נראה משועמם.
"אני מבין.." כירון נשמע לא מרוצה, "אני אראה מה נעשה. ואמה.. אני מצטער על תומאס. לא ידעתי בעצמי"
"לא ידעת את השם שלו?" שאלתי
"איריס עבדה עליי" הוא אמר, "ו.. אני מבקש שאת תחנכי את תומאס. בבקשה"
"הבנתי. ואני לא עושה את זה בשבילו, אני עושה את זה בשבילך" אמרתי וקמתי ממקומי.
"ואמה?" כירון הביט בי בעצב, "אם תתני לו הזדמנות.. תומאס יכול להיות בדיוק כמו התומאס הישן"