זן אפל 2 נקמת טוראיק- פרק 4

פרק 4
נקודת מבט רייצ'ל
"בוקר טוב" שמעתי את קייטי קוראת לי מהמטבח, הרחתי את הריח של הבישולים שהיא עושה,
"בוקר טוב" אמרתי והתקדמתי לעבר המטבח, היא בכלל ישבה על הספה, ורק בעזרת כוח המחשבה היא בישלה את האוכל,
"מה את עושה? אם יגלו אותנו?" שאלתי ברגע שראיתי את זה,
"אנחנו בחדר, אף אחד לא יכנס לחדר מבלי לדפוק" היא אמרה והעבירה דף בעיתון,
"אנחנו מתחילים ללמוד ב10 יש לנו זמן" היא הוסיפה והסיטה את מבטה מהעיתון אליי,
"מה את מכינה?" שאלתי והתיישבתי על הכיסא,
"חביתה עם ירקות צלויים וכוס חלב מוקצף" היא אמרה, קייטי הזכיר לי את אימא שלי בבישולים, הם היו הכי טעימים שטעמתי בחיים, היא ואימי היו בשלניות מלידה, לעומתי שכל דבר שהייתי נוגעת בו שקשור לאוכל היה נשרף. היא הגישה את האוכל, היא הכינה שתי חביתות, שהיו נראים כמו עיניים, וגמבה שנראתה כמו פה מחייך,
"גם אמנית וגם אופה.. פששש" אמרתי מופתעת ואז צחקנו, היא סגרה את הגז והתיישבה לידי והתחלנו לאכול,
"אז מה.. מתרגשת לקראת הקולג היום?" שאלתי את קייטי,
"אני בת יותר מ200 שנה, ועדיין לא הייתי בקולג, אז כן, מתרגשת" היא אמרה תוך כדי הביס,
"לא יודעת.. יש לי הרגשה רעה לגבי אירוע הפתיחה" אמרתי,
"כן.. הוא משעמם רצח… אבל את מודעת לזה שיש מסיבה ב20:00 בבריכה פה למטה, מסיבת פתיחה" אמרה קייטי,
"כן קיבלתי הזמנה אתמול מהאישה ההיא בדלפק" אמרתי,
"את באה?" היא שאלה אותי ושתתה מהחלב,
"לא יודעת.. נראה" אמרתי ונאנחתי,
"נראה" היא אמרה וחייכה עליי, אחרי שגמרנו לאכול פניתי את הצלחת והתחלתי להתארגן, שמתי ג'ינס לבן עם חולצת בטן ורודה ונעלים לבנות שמתאימות באופן מושלם לג'ינס,
"איך אני?" שאלה קייטי שהייתה בפתח החדר שלי, היא הייתה לבושה בשמלה שחורה צמודה שמגיעה עד הברכיים ונעליי עקב שחורות, והיה לה תיק עם יהלומים ברצועה.
"וואו" אמרתי, הלכתי עליה,
"ואיך אני?" שאלתי,
"איזה יפה את וואו" היא אמרה,
"יאללה בואי נזוז" היא הוסיפה,
"אוקי שנייה, אני יתקשר לתומאס" אמרתי וצלצלתי עליו,
"בוקר" אמרתי,
"בוקר" הוא אמר, התגעגעתי לקול שלו,
"מה אתם עושות היום?" הוא שאל,
"הולכות לטקס פתיחת השנה, בערב יש לנו מסיבת בריכה, רוצה לבוא?" שאלתי,
"לא יודע.. יהיה משעמם ונראה לי שאני יתפרץ על מישהו בגלל שהוא נחתך מאיזה זכוכית" הוא אמר, שמעתי אותו מחייך, אם כמה שזה נשמע הזוי.
"נו בוא.. אם אני יראה שיקרה משהו אני ייקח אותך משם" אמרתי,
"עזבי… פעם אחרת, אני חייב לזוז.. אוהב אותך" הוא אמר,
"בחזרה" אמרתי וניתקתי את הפלאפון,
"יאללה בואי נזוז" אמרתי ויצאנו מהחדר.
נקודת מבט אנני
"דו"ח התקדמות" אמרתי והתקדמתי עם המדען שהיה אחריי על נשק XX,
"הוא פועל טוב, אין סימן להידרדרות בדופק או בנשימה אבל יש בעיה אחת קטנה, הוא כול הניתוח שהכנסנו לו את השבב אמר את השם רייצ'ל, היא כנראה זיכרון חזק שלו" אמר המדען,
"תעשה הכול כדי שהוא ישכח מהשם הזה, אני רוצה שהוא לא יזכור כלום, שיהיה נקי. כמו דף ואז נוכל להתחיל לכתוב לו את החיים, שאנחנו נבנה לו" אמרתי והבטתי בו.