החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 30

נקודת מבט פאר
ארבעתנו ישבנו בסלון, ואף אחד לא אמר דבר.כל אחד היה מרוכז במחשבות שלו.
חיבקתי את ליאור,וליאור חיבק אותי,התחלתי להרגע מעט,הדמעות הפסיקו לרדת,כבר התעייפתי מלבכות.
ואז לפתע דלת הבית נפתחה והעירה את כולנו ממחשבות, כולנו הסטנו את מבטינו לכיון הדלת שנפתחה,ובפתח עמד אבא שלי, או לפחות מי שהיה אבא שלי.
"שלום" הוא אמר בקול רציני.
אף אחד לא ענה,כבר הרגשתי איך הכל מתחיל לחזור אליי, הרגע הזה במועדון של אבא שלי,הרגע שראיתי אותו שם,שגיליתי שהוא שיקר לנו,הדמעות שלי החלו לרדת מחדש.
חיזקתי את החיבוק שחיבקתי את ליאור.
אבא התקרב אלינו, והתיישב קרוב אליי,התרחקתי ממנו,ניצמדתי יותר ויותר לליאור.
"ילדים שלי,אני…" אבא אמר בקול שבור.
"אתה מה?,מצטער?,אז זה ממש לא יעזור לנו" צעק ליאור.
אני לא הייתי מסוגלת להגיב לכל מה שקרה סביבי,הסתכלתי על כל פינה בבית חוץ מעל אבא.
"אני רוצה לספר לכם את האמת" אבא אמר בקול יותר שקט ורגוע.
ליאור ואני החלפנו מבטים אחד עם השניה,ואז העברתי את מבטי לכיון מתן ופריאל.ליאור הביט באבא והנהן בראשו להסכמה,וכך גם מתן ופריאל.
"נו אז אנחנו מקשיבים" אמרתי אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להסתכל על אבא.
אבא נשם כמה נשימות,ואז התחיל לספר לנו הכל.
"זה..זה התחיל מלפני 15שנה,אתם עוד הייתם קטנים מאוד.אני הסתבכתי עם אנשים מהשוק האפור,הם.." הוא עצר לכמה שניות ונשם כמה נשימות.
"הם איימו להרוג אותי,ואת כל מי שקשור אליי,ידעתי שאסור לי לסכן אתכם אז החלפתי לכם את השמות משפחה כדי שהאנשים האלה לא יגיעו אליכם,ובשביל חיות איתכם ולנהל חיי משפחה נורמלים הייתי חייב לשנות גם את השם שלי,בשביל שלא יקשרו אותי אליכם,לא הייתה לי ברירה,תבינו זו הברירה היחידה שהייתה לי לא רציתי לוותר עליכם" אבא אמר בקול שבור.
הרגשתי איך הדמעות שלי לאט לאט הולכות ומתחזקות.
"אתה…אתה שיקרת לנו!, אתה גרמת לנו לחשוב שאתה מישהו אחר,שאנחנו אחרים, כל החיים שלנו הם שקר אחד גדול" צעקתי בקול שבור.
כל מציאות שחייתי בה עד עכשיו אלו בעצם חיי שקר.
"פארי,ילדה שלי,אתם הדבר הכי חשוב לי בעולם" אמר אבא והפנה את מבטו אליי,והחל להתקרב אליי לאט לאט,ואני המשכתי להתרחק.
"אתה מבין בכלל מה אתה עשית לנו, אני לא יודעת מי אני בכלל" אמרתי.
"את בדיוק אותה פאר שהיית,ילדה שלי" אבא אמר בקול עדין.
"אתה מבין בכלל שאני לא יודעת מי אתה,אני לא יודעת מי זה אבא שלי" אמרתי וקולי החל להשבר לאט לאט.

נקודת מבט ליאור
אבא התחיל לספר לנו את כל הסיפור שלו,ראיתי את פאר איך היא לאט לאט מתחילה להישבר שוב מחדש,ראיתי את מתן ופריאל פעורי פה,לומר את האמת הייתי מבולבל,מצד אחד אני כועס עליו,כועס שכל החיים הוא שיקר לנו,אבל מצד שני גם מבין אותו,מבין שהוא עשה את כל מה שהוא עשה בשבילנו.
אחרי הסיפור של אבא,פאר החלה להתקיף אותו בשאלות,והכאב החל להשתלט עליה,ואני..אני הרגשתי שאני צריך את השקט שלי,לא יכולתי להוציא מילה מפי.
רק הבטתי בעיניו של אבא וראיתי כמה שהוא מצטער,וכואב לו לראות אותנו ככה.
אז באותו רגע השתחררתי מהאחיזה של פאר,ונעמדתי במקומי, כל המבטים הופנו אליי,התקדמתי לכיוונו של אבא ופשוט חיבקתי אותו.
"אני אוהב אותך אבא" אמרתי וחיבקתי אותו. כל כך הרבה זמן הרגשתי שאני צריך את החיבוק הזה, כל כך הרבה זמן שאבא שלי היה חסר לי.
פאר הביטה בנו,פעורת פה. האמת שלא היה ממש אפשר לדעת מה היא הולכת לעשות.
"אני..אני פשוט לא מאמינה שאתה סולח לו ככה ,אחרי כל מה שהוא עשה לנו" צעקה פאר בקול שבור.
"פאר,זה אבא שלנו,והוא אוהב אותנו ועשה את כל מה שהוא עשה בשבילנו!" צעקתי עליה חזרה.
"ליאורי.." אמר אמר בקול שקט ורגוע,מנסה להרגיע אותי.
"אני פשוט לא מאמינה עליך ליאור,אל תשכח שהוא איים להרוג את החבר הכי טוב שלך,אל תשכח שהוא שיקר לנו כל החיים!" צעקה פאר,ועינייה החלו להתמלא שוב בדמעות.
לומר את האמת,לא הרגשתי הכי שלם עם עצמי שככה סלחתי לאבא די בקלות,הרגשתי חצוי,מצד אחד הוא אבא שלי והוא את כל מה שהוא עשה בשבילי ובשביל פאר,ומצד שני גם פאר צודקת.
החלטתי לא לענות לפאר,אני את ההחלטה שלי עשיתי,וכבר מאוחר מידי להתחרט.
הבטתי במתן והוא חייך אליי חיוך מנחם, שהוא תומך בהחלטה שלי לסלוח לאבא.
"אתה יודע תעשה מה שאתה רוצה,אני בחיים,בחיים לא אסלח לך!" אמרה פאר בכעס והביטה בי ואבא ועלתה במדרגות לכיון חדרה.

נקודת מבט מתן
ישבנו ארבעתנו בסלון,כל אחד עסוק במחשבות שלו,התחלתי לחשוב עם עצמי מה הולך לקרות עכשיו, איך ממשיכים מכאן, הבטתי בליאור ופאר שניהם היו שבורים, ובעיקר פאר,כל כך רציתי לחבק אותה ולהיות איתה באותו רגע.
ואז רעש של הדלת העירה את כולנו ממחשבות, כולנו הסטנו את מבטינו אל הדלת שנפתחה, ובפתח עמד בן חיים, שהתגלה כאבא של ליאור ופאר.
הוא נכנס והתיישב איתנו בסלון, וסיפר את הסיפור שלו כמו שהבטיח.
האמת שדי הופתעתי מהסיפור שלו, ולחשוב שזה מה שהביא אותו להקים את העסק.
ליאור החליט לסלוח לאבא שלו והם התחבקו, הבטתי בהם, והתחלתי לחשוב לעצמי איך גם אני הייתי רוצה שאבא שלי יהיה כאן לצידי ויחבק אותי, ואז הכל התחיל לחזור אליי, הריב שהיה לי עם אבא, שלא הסכמתי לסלוח לו וגירשתי אותו מהבית ובכלל מהחיים שלי, אני כל כך מתגעגע אליו,וכשהבנתי שעשיתי טעות זה כבר היה מאוחר מידי.
אני שמח שליאור סלח לאבא שלו,אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורנית זה מה שהייתי עושה.
חייכתי לליאור חיוך מרוצה,שאני שמח בהחלטה שלו.
ואז פאר קמה ממקומה ואמרה בחיים היא לא תסלח לאבא שלי.
המשפט שלה כל כך הזכיר לי את עצמי,המשפט הזה רק גרם לי להבין כמה אני מצטער וכמה טיפש הייתי אז.
פאר רצה לחדר שלי בבכי.
"אני..אני אלך אליה" אמרה פריאל בקולה העדין והמתוק.
"אני חושב שהפעם אני אלך אליה" אמרתי לפריאל.
פריאל חייכה אליי והנהנה להסכמה.
עליתי במדרגות לכיון החדר של פאר,עוד חושב מה אני הולך להגיד לה,הבנתי שאני חייב לעצור אותה שלא תעשה את הטעות שאני עשיתי אז.
התהלכתי במסדרון מחפש את החדר של פאר,ואז ראיתי דלת לבנה ועליה שלט 'החדר של פאר הנסיכה' גיחכתי לעצמי,כל כך מתאים לפאר.
דפקתי על הדלת כמה דפיקות עדינות.

נקודת מבט פאר
עליתי לחדר שלי,והרגשתי איך הדמעות מתחזקות יותר ויותר, נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת בטריקה,נשכבתי על המיטה שלי,נותנת לעצמי להתפרק,ולדמעות לרדת לאט לאט.
כל כך כעסתי על ליאור,איך הוא סולח לו כל כך בקלות.
ואז נשמעו כמה דפיקות עדינות על דלת החדר שלי, לא התייחסתי אליהן. המשכתי בשלי, בהתפרקות שלי עם עצמי.
ואז הדלת נפתחה לאט,לאט ובעדינות וראיתי את מתן.
הבטתי בו והוא הביט בי ברחמים, הוא התקדם לכיווני והתיישב על מיטה,וקירב אותי אליו,לא התנגדתי, הבכי שלי התחזק יותר ויותר,ומתן חיבק אותי,ישבנו ככה איזה חצי שעה,אני בוכה ומתן מחבק אותי. הרגשתי כל כך בטוחה בזרועותיו, המגע שלו העביר בי צמרמורת נעימה בכל גופי.
"פאר.." אמר מתן בקול שקט ועדין.
"מממ.." אמרתי והרמתי את ראשי מביטה בו,בעיניו הירקות המדהימות.
"באמת התכוונת למה שאמרת?" הוא שאל.
"אמרתי הרבה דברים לאיזה מהם?" שאלתי.
"שלא תסלחי לאבא שלך לעולם?" הוא אמר.
"לא מגיע לו שאני אסלח לו!" אמרתי
"פאר..תקשיבי.." אמר מתן וליטף את לחיי.
כל כך אהבתי את המגע החמים שלו, את הצמרמורות שהוא העביר בכל גופי,הרגשתי כל כך בטוחה איתו.
"לפני שנתיים,היה לי ריב עם אבא שלי,הוא…הוא בגד באמא שלי, ושאנחנו גילינו את זה כל כך כעסתי עליו,לא רציתי לדבר איתו בכלל,גירשתי אותו מהבית,לא רציתי שום קשר איתו,והוא פשוט עזב,הוא היה המודל לחיקוי שלי,הוא היה לוקח אותי למשחקים,הוא היה זה שעודד אותי לשחק,בזכותו אני מה שאני,אבל האגו שלי היה מה שניצח והפסדתי את אבא שלי,וכשהבנתי שאני מתגעגע אליו,ואני מוכן לסלוח לו למרות הכל,הוא…הוא כבר נעלם,ואני לא יודע איפה הוא" מתן סיפר,הבטתי בו והרגשתי שוב איך עיניי מתמלאות בדמעות,לא ידעתי שלמתן ופריאל אין אבא, ואז התחלתי לחשוב עם עצמי,אני באמת רוצה לאבד את אבא שלי?
"את מבינה פאר,אני לא רוצה שתעשי את הטעות שאני עשיתי,ואז כשתביני שטעית זה כבר יהיה מאוחר מידי" אמר מתן וליטף את שיערי.
הרגשתי שבאמת אכפת לו ממני, הוא ממש לא מה שחשבתי שהוא בהתחלה. והוא ממש צודק אני ממש לא רוצה לאבד את אבא שלי.
"מקווה שתחליטי לעשות את הדבר הנכון" אמר מתן.
"כבר החלטתי!" אמרתי וחייכתי אליו.
"שנרד?" הוא שאל.
הנהנתי בראשי להסכמה.שנינו קמנו מהמיטה שלי.
"את באה?" שאל מתן,כשראה שקפאתי במקומי.
"אפשר חיבוק?" שאלתי בביישנות.
"ברור" הוא אמר וחיבק אותי.
עמדנו מחובקים בחדר שלי,כמה דקות לא רציתי להתנתק מהחיבוק,אני מרגישה כל כך בטוחה ומוגנת איתו.
ואז הנתקנו מהחיבוק והבטנו אחד בשניה,פנינו היו קרובות,קרובות מאוד אפילו,כמו באותו לילה של המסיבה,שמצאתי אותו שיכור בפארק וטיפלתי בו.
קירבתי את פניי אליו,וגם הוא קירב את פניו לפניי, הרגשתי שאני כל כך רוצה בזה.