חצי רגל באדמה – פרק 14

לא נכנסתי הביתה, הלכתי ישר לחצר וחיפשתי את הצינור שלנו. סידרתי לי קשת לא רעה ושלפתי דרכמת זהב.
"איריס, אלת הקשת בענן, קבלי מנחה זו מידיי" אמרתי בשקט, "תראי לי את מחנה החצויים, את כירון"
כירון נראה ברקע ודיבר עם מישהו שלא זיהיתי. כרגיל,כירון היה בדמות הקנטאור האהוב עליי. ואז הוא פנה להביט בי בחיוך.
"אמה" הוא חייך, "מה שלומך?"
"למה אני לא יכולה לחזור למחנה החצויים?" שאלתי והתכוונתי לעמוד על שלי, "אני רוצה ל – "
"אני יודע" הוא הרים את ידו, "את יכולה לבוא. אבל את תצטרכי לבוא מוקדם יותר"
"רגע, מה?" שאלתי, מבולבלת
"אני רוצה שתאספי חצוי בשם אלכס ותביאי אותו למחנה" הוא אמר
"אוקיי. איפה הוא גר?" שאלתי
"צרמט, שוויץ" כירון אמר
"איך אני אמורה – "
"ארגנתי לך ספינה, תגיעי אליו כמה שיותר מהר, הודיעו לי שזה מקרה דחוף"
"אוקי.." מלמלתי, "וכירון רציתי לדבר איתך על…"
"תספרי לי מה שתרצי במחנה, את חייבת לזוז כמה שיותר מהר" כירון אמר, הוא נשמע כאילו זה עניין של חיים או מוות.
"אוקיי, אוקיי" אמרתי "ביי כירון"
אספתי בתיק שלי כמה חפצים שאני כנראה אצטרך ודחפתי את הסכין המיוחד שלי בחגורה. כתבתי לאמא שלי שאני יוצאת מוקדם למחנה כי כירון התקשר והכל בסדר ויצאתי לכיוון הנמל. שם ראיתי את הספינה שחיכתה לי.
"טוב, אלכס. מי שלא תהיה. אני באה למצוא אותך" אמרתי כשעליתי על הספינה.
אחרי שלוש שעות של שעמום בים הגעתי אל חופי שוויץ ואל העיר המוזרה ההיא, צרמט. אתם בטח אומרים. "זאת נסיעה של כמה ימים. איך יכול להיות שעברת אותה בכמה שעות?"
אני מניחה שיש לזה קשר ליכולות שלי במים או לעובדה שאני בת פוסידון. אבל זה פשוט עבר מהר.
מצאתי את הבחור מחכה לי על המזח. היה לו חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס משופשפים ומכל בחינה אפשרית הוא נראה נורמאלי. עד שראיתי את הכובע של מאמ"י על הראש שלו וידעתי שהוא זכה לביקור של האלה איריס.
"היי, אתה אלכס?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "קדימה, תעלה"
הוא עלה בזהירות והתיישב על ספסל פנוי. כיוונתי אותנו לכיוון לונג איילנד ואז התיישבתי לידו. הגלים פשוט הקשיבו לרצונות שלי, לא הייתי צריכה לעשות כלום חוץ מלבקש.
"אז.. איך המחנה?" הוא שאל
"מגניב" עניתי, "אתה תאהב אותו"
"אני לא חושב שאני מתאים להיות חצוי" הוא אמר בזהירות
"כולנו הרגשנו ככה בהתחלה" אמרתי וניסיתי לעודד אותו, "אם תצטרך משהו אתה יכול להגיד לי"
"תודה" הוא חייך
אחרי שעה נוספת הגענו אל המחנה. כמה חצויים קיבלו אותנו בחוף ועזרו לנו לרדת מהספינה.
"אז ברוך הבא למחנה החצויים אלכס" אמרתי בחיוך