חי? פרק 2:אדם טוב לב או שחקן? חלק ראשון
אני מכירה לפחות שלושים דרכים לגזילת חיים, אבל אף לא דרך אחת לעשיית טוב לאחרים.
כבר שבוע שאני עוקבת אחרי פיטר מרחוק, אני יודעת שהוא עובד בחנות קעקועים קטנה ובערבים הוא מתנדב בכל מיני מקומות.
ואני יודעת שהוא עוזר לגדל את הילדים של אחותו האלמנה.
כשספרתי לאקו את המידע הזה הוא אמר שזה לא עוזר לו ושהוא רוצה שאני אתידד איתו ואכיר אותו יותר מקרוב.הוא אמר שדרכו אני אוכל להגיעה לאנשים שהוא מחפש ואולי אפילו לחסל אחד מהם.
אז הסכמתי להיפגש איתו.
פיטר הוא האחראי על המתנדבים בבית החולים העירוני שלנו אז לשם אני הולכת עכשיו.
"אני מחפשת את האחראי מתנדבים שלכם" אני אומרת לאישה שבקבלה והיא ממהרת להתקשר אליו.אחרי חמש דקות הוא מופיע מולנו, גבר בלונדיני עם לא מעט קעקועים.אותו הגבר שנתבקשתי לעקוב אחריו.
"חפשת אותי?" הוא שואל אותי בחיוך מלא שיניים לבנות.
"אמממ…כן." אני אומרת ומרגישה איך הדופק שלי מאיץ, כשאני הורגת אנשים הדופק שלי גם מאיץ אבל כמו עכשיו כשאני רוצחת אנשים זאת הרגשה טובה יותר אבל עכשיו אני לא יודעת למה אני לחוצה כל כך, אני בסך הכל מדברת איתו, אני לא רוצחת אותי.
"אני פיטר, אחראי המתנדבים של בית החולים, בואי נלך למשרד שלנ ונדבר שם"
הוא מוביל אותי דרך מסדרונוצ לבנים ופותח בשבילי את הדלת למשרד שלו.
הוא מתיישב בכיסאו ואני מולו.
"אז את מעוניינת להתנדב בבית החולים שלנו?" הוא שואל בקול חביב.
"כן." אני עונה בקצרה.
"את רוצה לספר לי למה כדאי לי לבחור בך כמתנדבת כאן?"
"כי כל מתנדב חשוב,אבל אני לא מתכוונת לנסות לשכנעה אותך לבחור בי" אני אומרת בפנים יותר מדי רציניות.
"למה לא?" הוא שואל באותה מידה של רצינות.
"כי אני לא מוצר שצריך לשווק,אם אתה מעוניין שאני אתנדב פה תגיד לי עכשיו כן, כי אתה מבזבז לי את הזמן".
אני יודעת זה לא חכם כל כך הדרך שבה אני מדברת אבל לא אכפת לי.
"בסדר" הוא אומר.
"מה בסדר?".
"התקבלת למרות שהגישה שלך לא מוצאת חן בעיניי."
פיטר אומק לנ להגיעה לשם ביום ראשון הבא, היום יום שני מה שאומר שיש לי כמעט שבוע של חופש מבמשימה הזאת.
"אני רוצה שתלכי לעשות קעקוע אצל פיטר" אומר אקו כשאנחנו מדברים בטלפון למחורת.
"למה?" אני שואלת אותו.
"זה יקרב בינכם, אני צריך שהוא ירגיש שהוא לא יכול בלעדייך ואין לנו זמן לבזבז"
"אוקיי, אבל זה תוספת בתשלום" אני אומרת.
"אין בעיה" הוא אומר ומנתק את השיחה.
אני פותחת את דלת החנות והפעמון שמורכב על הדלת מצלצל.
"שלום!" אומר פיטר בקול ידידותי.
"היי" אני עונה.
"קים?נכון?איזה יופי לראות אותך כאן" הוא אומר.
"כן" אני עונה "אני רוצה קעקוע"
"אז בואי ותאמרי איזה תרצי"
"אני רוצה משהו גדול, על כל הגב אבל משנה לי מה זה יהיה" אני עונה ובפעם הראשונה אני כנה איתו.
"טוב,תורידי חולצה ובואי נתחיל." הוא מחייך חיוך סקסי ביותר ואני מקשיב לו.
הוא מתחיל לקעקעה אותי, המחט יורדת במורד עמוד השידרה שלי, מציירת על גופי העירום ציורים מסתוריים ופתאום הגל משתתק, הוא סיים לצייר ומעביר את ידו על גבי, מעביר בי צמרמורת.
"זה גמור" הוא אומר.
תגובות (0)