ערפל לבן וערפל שחור-פייפר-פרק4

פייפר האליוול נאלצה להיזרק מבית הספר לאומניות הנוורד, שוב. כמה פעמים שהיא רק ניסתה והשקיעה. אף אחד שם לא הסכים לקבל את הציורים שלה.
לא משנה כמה התחננה. משכה בשערות החומות שלה ללא הרף או עצרה את הזמן כדי להתחיל לבכות בלי שאף אחד ישים לב. לא קיבלו אותה. היא חזרה לביתה ונשכבה על הספה הכחולה בסלון.
אמא שלה יצאה מהמטבח. "התקבלת?"
"מה את חושבת?" רטנה פייפר. אמה נאנחה. "זה בסדר מותק, את מכשפה, אל תעשי טובות לבני-אנוש, פשוט תעזבי את זה."
פייפר התיישבה. "איך אני אתעלם מזה?"
"תמצאי עיסוק אחר. שמעתי שמועות שהמכשפה המיועדת כבר כאן. היא זקוקה למורים ולמלווים למסע שלה. תצאי איתם." אמרה אמה. היא הצביעה לכיוון המטבח וסיר בישול גדול ומעלה אדים ומתחתיו להבות ריחף לפניה. כף מכושפת ערבבה את המרק שבתוכו והסיר חזר למטבח.
"זה יכול לעבוד." הרהרה פייפר, "אבל איפה היא נמצאת?"
"אני לא יודעת. אני חושבת שבאיזה כפר נידח בצפון לונדון, אה…"
פייפר קמה מהספה ועלתה במדרגות אל החדר שלה. הוא עוצב בשמנת והתמלא פוסטרים של זמרים ואנשים מוערצים. פייפר חשה נוחות בידיעה שהם תלויים שם.
היא התיישבה אל שולחן הכתיבה שלה וגרדה את ראשו של הנץ שלה. אליוס.
"אתה יכול לשלוח את זה?" שאלה פייפר. הנץ נעץ בה מבט בעיניים צהובות. כאילו אומר-נו דא!-
היא הכניסה למקורו של אליוס פתק קטן ומקופל. "תמצא את המיועדת." פייפר קיוותה שהוא ידע היכן היא. טוב, הוא הרי נץ קסום.
הוא עופף דרך החלון.
פייפר ירדה במדרגות בחזרה לסלון ביתה. אחותה הבכורה מרחה לק על ציפורני הרגליים שלה בעזרת קסם. מניפה נופפה עליה. רוב האנשים היו חושבים זאת למוזר אבל פייפר התרגלה. היא חיה במשך 16.5 שנים יחד עם חמישית מכשפים, כלל היא עצמה. היא התרגלה.
פייפר פתחה את דלת הכניסה ויצאה החוצה. הרחוב סאן אלפים מתושבי העיר יצאו לרחובות.
היא צעדה לעבר בניין הקומות הגבוה בסוף הרחוב ונכנסה בדלת שלו.
היא עלתה לקומה השישית ודפקה בדלת הדירה.
"פייפר?" פנים מזוקנות העלו חיוך כשראו אותה. זה היה סבה. ג'ון. "היי." היא בירכה אותו. סבה חיבק אותה. "הגעת כדי לראות את סבתא, נכון?" שאל. פייפר הנהנה. הוא הכניס אותה.
סבא של פייפר, ג'ון. היה בן אנוש רגיל לכל דבר. סבתא הייתה מכשפה. הם נפגשו באיזו מסיבה.
כשהם התחתנו היא גילתה לו את הסוד.
"פייפר מתוקה," סבתה ישבה על הכורסא בסלון הקטן שלהם. מול הטלוויזיה.
פייפר חיבקה אותה. נושמת את הריח המוכר והמנחם שלה.
"שמעתי שלא התקבלת לבית הספר." אמרה בעצב. פייפר הנידה בראשה לשלילה.
"זה בסדר מתוקה שלי, יהיו לך עוד הזדמנויות."
פייפר חייכה. "אבל שלחתי את אליוס ללונדון. אמא אמרה שהמכשפה המיועדת כבר נבחרה. אני עומדת להצטרף לצוות שלה. "
פייפר אחזה בידה של סבתה. היא הרגישה את האחיזה מתהדקת.
"באמת? זה קצת מסוכן," הזהירה סבתה, היא אמרה זאת כשקולה רועד. "אה…לא סיפור בשביל הנכדה המוכשרת שלי!" היא שינתה את טון הדיבור שלה לשמח ומרוגש.
פייפר הביטה בה בעיניים חומות וגדולות. "בסדר, תודה סבתא."
היא יצאה מהבניין וחזרה לביתה. "פייפר?" שאביה שאל. אבל פייפר עלתה לחדרה. היא מצאה את אליוס ובפיו הונח מכתב. לא זה שפייפר כתבה. היא שלפה את המכתב ופתחה אותו:
פייפר היקרה.
נשמח אם תגיעי לכאן ברגע שתקבלי הודעה זו.
סנדרה המיועדת שלנו עוד לא בדיוק מודעת לעניין המכשפים.
היא תגלה זאת כשנקבל הודעה ממייסדי עולמות המכשפים, אישור יציאה למסע שלה.
אנו זקוקות לעוד כמה שותפים למסע. את השלישית, בעוד כמה ימים אמורים להגיע עוד כמה שותפים.
תודות רבות.
ג'וזפין ואמילי.
פייפר קיפלה את המכתב וארזה תרמיל. היא הכניסה לתוכו כמה בגדים להחלפה, מזון, מים ואת המכתב.
היא ירדה למטבח. "אמא, קיבלתי מכתב ו…"
"אני יודעת, אליוס מסר גם לי אחד. היו לו שני עותקים." אמרה אמה.
"אז, איך אני אגיע לשם?" שאלה פייפר. אליוס עופף במורד המדרגות ונחת על הכתף של פייפר.
הטפרים החדים והזהובים דקרו בבשרה.
"ככה," אמה החוותה בידה. מערבולת בגוונים שחור-סגול וכחול ריחפה במרכז המטבח.
"זה בטוח?" פייפר בלעה רוק. "הכי בטוח שיש." ענתה אמה. פייפר כבר קפצה למערבולת.

המערבולת הופיעה באזור כפרי. למול דלת של בית.
פייפר נקשה. שום קול לא נשמע, היא נקשה שוב, אישה זקנה פתחה לה את הדלת.
"פייפר?" שאלה.
פייפר הנהנה במרץ. "נעים להכיר, ג'וזפין." הציגה את עצמה האישה. היא הורתה לפייפר להיכנס. לא היה נראה ששמה לב לאליוס.
"את יכולה להניח את החפצים כאן." ג'וזפין הצביעה חדר ארונות קטן לצד הדלת.
"לא תודה." פייפר סירבה. "אם כך תעלי לקומה העליונה. שם נמצא חדר השינה החדש שלך, את תזהי אותו." אמרה ג'וזפין בחיוך.
פייפר עלתה ואליוס החל לצווח. "אולי תהיה בשקט, תעוף למעלה!"
אליוס הקשיב לפייפר ונחת על המעקה בקומה העליונה.
אחרי שלוש מאות מדרגות בערך פייפר הגיעה לקומה. המסדרון הואר. אלפי תמונות נתלו על הקירות. רובן ישנות. פייפר ידעה מכיוון שהתצלומים היו בלויים.
רק חדר אחד מבין החדרים בקומה היה פתוח. ישבו שם חבורת נערים. ארבע כפי הנראה.
לאחת הבנות היה שיער שחור ארוך וחלק, עיניים אפורות כסופה. לנער היה שיער חום פרוע וקוצני, עיניים ירוקות כהת עם נגיעות של חום וכחול. לנערה האחרונה היה שיער שטני קצר והעיניים שלה שוטטו בחדר עד שראו את פייפר.
"סליחה, מי את?"