הזאב המוזהב (פרק שביעי- להקה)
פרק שביעי- להקה
ג'קסון גרר אותה לקצה היער, זה היה מקום ליד הקניון עם חנייה ענקית. הוא בדק אותה כמה דקות ואז הוציא הנחת ייאוש. "את מסתובבת כאן גם כשמסתובב רוצח בחוץ? את לא רצינית." אמר, מאיה הרגישה איך המבוכה מציפה אותה, היא לא סתם באה לשם, היא עקבה אחרי ג'קסון וכנראה ללא סיבה מוסברת, זה אפילו נראה טיפשי מהצד. "טוב, כבר בוקר, אני חושב שכדי שאני ייקח אותה הביתה לפני שמקילה תבין שנעלמת." הוא התחיל ללכת, אך משהו נראה מוזר בחוץ. "שארי כאן דקה." אמר, הוא הדף את גופה של מאיה בידו וסרק פעם נוספת את השטח, היה חשוך מידיי, איך יכול היה לראות בכלל את מאיה? מאיה הרגישה בחילה שעלתה בגרונה, ידיה התחילו מעט לרעוד. "יש לך בחילה?" שאל ג'קסון ומאיה נראתה מופתעת. "כן, זה שום דבר…"מלמלה, והרגישה שהיא עומדת להקיא, עוד דבר שלהכניס לרשימת הפדיחות היומיות. חשבה על עצמה בכעס, גוררת את גופה אחרי ג'קסון.
***
ההליכה הביתה לקחה איזה עשרים דקות, מאיה הייתה יותר מידי צמודה לג'קסון, לא מרצונה, משהו נשך לה את הרגל והיא נדהמה שהיא יכולה בכלל ללכת. כל הדרך ליבה פעם לפחות במהירות כפולה מהרגלו, עיניה היו חצי פוקחות והעור פנייה היה חיוור. הם נכנסו הביתה והשנים הופתעו לגלות את מקילה על המדרגות.
"אז מה? דייט לילי ילדים?" שאלה בקול כועס מקילה, הקול שלה היה חד וברור ופניה של מאיה היו סמוקות יותר מאי פעם.
"אני מצטער, זאת אשמתי שהיא יצאה." התגונן ג'קסון, מאיה הביטה בו לרגע קצת מופתעת והחלה להגיד את ההתנגדות שלה, אבל דוד מתיו יצא מהדירה קטנה של מקילה והוא היה כועס.
"דוד מתיו!" אמרה מאיה ורצתה לחבק אותו, אבל מבטו הזועם העביר למאיה ברצינות כי היא הולכת לקבל עונש. "מאיה, את מבינה את ההשלכות של המעשה שלך?" שאל, למראה ההפתעה הוא לא היה כועס. "אני יצאתי כי כבר הרגשתי חנוקה בבית…" שיקרה מאיה, היא העבירה מבט חד בג'קסון, זה כנראה לא הפריע לו כל כך. "טוב, אני לא רוצה לכעוס יותר, אני סוף סוף יכול לקחת אותך הביתה בלב שלם." אמר דוד מתיו ומאיה לרגע קפאה. "מה?" שאלה בבהלה. "מצאנו אותו מאיה, מצאנו את הרוצח. כמה שוטרים של FBI עזרו לחוקרים שלנו." אמר דוד מתיו והכל נהיה בהיר יותר למאיה. "היא חיבקה את דוד מתיו והרגישה שהיא הולכת לבכות. למה אני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא ברגע הזה? תהתה בליבה ודוד מתיו התחיל לעזור לה לארוז את כל החפצים שלה.
***
חניקה, זה מה שמאיה הרגישה כשרובין, היילי ואיתן באו לראות אותה לאחר שבועיים של המתנה. "אני כל כך התגעגעתי, אני באמת חשבתי שאני עומדת להתחרפן!" רובין המשיכה לחבק את מאיה ונשימותיה הקצרות הבהירו לה שהיא כנראה בוכה. "גם אני ממש התגעגעתי!" אמר מאיה והשיב חיוך לעברם. "נו, ספרי! איך זה היה לחיות עם ג'קסון מקלייר באותו בית?" היילי ישר רצה לפרטים, היא הייתה אחת הבנות שתמיד מתערבות בעניינים שלא קשורים אליהם, והיא גם למדה עם מאיה בערך בכל השיעורים המוגברים שלקחה, כך שהיא הייתה שמחה כשהיא הביא אתה את כול השיעורים שחסרה בהם.
"אין מה לספר, הוא פשוט חיי שם…" איתן התרחק, מאיה התחילה לראות את המוכה בפניו. "תעשי לי טובה, אם אני הייתי עם היצור הזה באותו בית לפחות שעתיים, לא הייתי אומרת" 'הוא רק גר שם.' תעשי לי טובה מאיה! למה הוא פשוט הורס!" היילי כהרגלה התחילה עם החפירות של 'חתיך, 'לא חתיך' ומה אל תעשה עם 'חתיך' לבד. "לא רוצה להישמע מגעיל אבל אולי נפסיק לדבר על ג'קסון ועל 'קוביות שוקולד'?" איתן התפרץ כשהיילי התחילה את הכינויים שלה לג'קסון.
"אוי, בחייך איתן! קצת רכילות!" התעקשה היילי ומאיה עדיין הרגישה כאילו היא עומדת להקיא. זה לא יגמר טוב עבורה. "טוב, תקשיבי, מתי את עומדת לחזור לבית הספר? " רובין הציצה מעבר לכתה של היילי והמשיכה לסרוג משהו לא ברור. "תאמת אין לי מושג, אבל אני מניח שכמה שיותר מוקדם…" מאיה ניגבה זעה ממצחה, והרגישה שראשה מסתובב. "את לא נראית טוב, עדיף שנעזוב…" איתן כבר השתעמם כנראה מכל משחקי האססין של מאיה והתחיל לשחק עם הדיסק בידו. "הי, אל תיגע בגבר שלי." העירה מאיה ולקחה את הדיסק מידו, איתן צחק והתחיל לחפש משחק מחשב אחר. "אני בטוח שהדמות ממשחק מחשב לא שייכת רק לך." אמר איתן ואז מאיה הביטה בו במבט זועף. "אתה מערער במערכת יחסים שלי לשל המשחק שלי?" אמרה מאיה לעברו, מנסה לרומם את מצב רוחו. "לא הייתי אומר מערער, אבל שהיה." אמר איתן נכניס את המשחק DMC לתוך המחשב. "אל תיגע בדנטה, הוא של רובין." העירה לעברו מאיה ורובין פתחה את עיניה בשם 'דנטה.' "דנטה!" צעקה רובין והתחילה להביט במשחק שעלה. "אל תשחק לי בגבר!" צעקה עליו רובין לוקחת את השלט ומתחילה לגרום לדמות להסתובב. "אבל בשביל זה המשחק!" הגן על עצמו איתן ורובין החמיצה מפנים בכעס. "אני לא רוצה אפילו לחשוב שאתה תשחק לי בגבר. " אמרה ומיד איתן קם להגנתו. "תקשיבי, לא אישי, הוא פשוט לא הטעם שלי, ובכלל אני מעדיף נשים." אמר והיילי צחקה. "איתן חומד, אתה באמת מעדיף נשים? אתה מבלה יותר ממחצית חייך בחברת נשים." העירה לו ואיתן העביר לה מבט מלא זעם ועלבון. "היילי, לאיתן היו יותר חברות מאשר לך ביחד, לא אישי." מאיה שנאה כשהיילי תמיד ירדה על איתן בגלל שהוא תמיד בסביבת נשים. והכלל היילי לא הייתה קשורה אליהם, היא רק הייתה צריכה להביא למאיה את שיעורי הבית, אבל נשארה כדי לשמוע רכילות על ג'קסון, שלדעת מאיה היא הייתה מאוהבת בו קשות.
"מאיה, מה שתגידי. אני חושבת שאלך." היילי נפגעה, אבל זה לא הפריע לא למאיה ולא לאיתן שחייך לעברה במין צעקת 'תודה.'
***
"אני חושב שהיה נחמד, לא?" דוד מתיו סידר את השולחן אחרי שאיתן ורובין הלכו, איתן נראה מוזר, הוא נראה חולה אפילו יותר ממאיה וזה הציק לה, גם רובין לא נראתה טוב אבל היא בכל זאת נראתה יותר טוב מאיתן. הוא אפילו לא אכל, ולמזלו כי האוכל של דוד מתיו היה יכול להחליף את העינויים אצל הצבא הרוסי. "כן, רק אל תבשל יותר…" אמרה מאיה והרגישה שהיא עומדת להקיא שוב, אבל הפעם היה לה את מה. "אני חשבתי לעשות מתכון חדש, לא יצא טוב?" שאל ומאיה רצה לשירותים, הקיא הכול והרגישה היא נהייתה יותר ויותר כבדה מרגע ורגע. "כנראה שלא יצא טוב…" מלמל דוד מתיו והחזיק את נשימותיו. "אני ממש מצטער, כנראה שמתי משהו לא נכון…" אמר להגנתו דוד מתיו והתחיל לרוץ להביא למאיה מים. "אני בסדר, כנראה זה היה עוד ממיקודם…" אמרה והורידה את המים.
מאיה הלכה לחדרה, לוקחת בדרך מדד חום, ואת כוס המים. הווילון התנפנף באוויר והריח מוכר עבר שם, ריח של אדמה לחה. אני לא פתחתי את החלון, חשבה לעצמה והביטה סביב, בודקת בדיוק אם הכול הוא כמו שהשאירה אותו לפני. אומנם טפסו את הפסיכוטי אשר עשה הכול אבל עדיין הייתה אווירה מוזר באוויר. היא גלגלה את עיניה והתכוונה לתת לעצמה איזה סטירה קטנה אבל וויתר על הרעיון כשהרגישה גל של בחילה נוסף שהציף אותה כעת. היא שחררה את אחיזתה במדד חום ודחפה אותו אל השידה, היא בלעה את רוקה, מנסה להינע מטעם הקיא שעולה בגרונה. היא הכניסה את מדד החום לפיה, שומעת אחרי כמה שניות צפצוף, היא מוציא את מדד החום מפיה. ארבעים ושמונה? הוא כנראה שבור… אמרה לעצמה והתרוממה שותה מכוס המים ומרגישה טעם מתכתי בפה. היא בולעת את המים ורואה משהו תוסס בכוס המים. "מה זה?" לחשה בקול, היא הביטה בכוס המים וראשה הסתובב, היא קמה, אבל נפלה בחבטה על הרצפה, גופה רתח, היא התחילה לרעוד, היא התחילה לבכות, אפילו שלא רצתה. משהו עמד מולה דמות שחורה כשלרגע אלפי עיניים נפתחו מולה. היא לא רצה לעצום את עיניה אך הן נסגרו. היא התחילה לצעוק, היא התחילה לצעוק לעצמה להילחם בשינה שטרפה את גופה. לעזאזל
תגובות (5)
ממש לא משעמם מעוד אהבתי ואשמח עם תגיבי על הסיפור החדש שהתחלתי אני רוצה לשמוע מה אנשים חושבים
אני יקרא עוד שנייה! תודה רבה לך! :)
מתי תמשיכי???? ומה את מציעה לשפר?
אמ, שוב אנגלית לא שפת האם שלי ובגלל זה אני א ממש יודעת מה להגיד לך. חוץ מזה הפרק הבאה יעלה מחר !
או.קיי חחחחחח