ערפל לבן וערפל שחור-יוגי-פרק3

יוגי רץ במעלה הרחוב. שוטר שעט אחריו, לא כל כך טוב.
הוא החזיק שני שקי זהב בידיים שלו. הוא עדין לא האמין שאחיו שלח אותו למשימה הזאת.
למזלו הוא היה מכשף והשוטר אנושי.
יוגי החווה בידו והשוטר נעצר. יוגי גרם לו לראות את עצמו רץ לכיוון השני, השוטר מיהר אחרי הכישוף של יוגי .
הוא חלף על פני המקום המאוכלס היחיד באזור. חנות הבשמים של אמילי. אבל לא, האותיות היו מכושפות הן השתנו במוחו של יוגי למילים:
חנות הכשפים של אמילי.
נהדר, המקום שהוא צריך בדיוק. מקום מכושף.
יוגי נכנס פנימה. החנות הייתה ריקה מלבד קופאית צעירה שישבה מאחורי דלפק עץ. היה לה שיער חום בהיר והיא קראה עיתון ושתתה קפה בספל עם הכיתוב:
רכוש חנות הכשפים.
יוגי כחכך בגרונו. הקופאית השליכה את העיתון מידה ודחפה את ספל התה הצידה. "אתה לא בחנות הנכונה או…?"
"אני כן בחנות הנכונה, בעיקר כשהיא חנות כשפים." השיב יוגי. הקופאית בחנה אותו בקפידה.
"נהדר, במה אתה מתעניין, יש לי מגוון של חיות מחמד, מה דעתך על עורב או ינשוף, אולי קרפדה? חתול?" שאלה המוכרת. יוגי שם לב שעל בגדיה מוצמד תג שם עם הכיתוב. אמילי וייף.
"לא תודה, אמילי." אמר יוגי. הוא הניח את שקי הזהב על הרצפה. "יש לך במקרה, אבקת שיתוק או משהו?"
אמילי הנהנה במרץ. היא הושיטה לו בקבוקון אבקה, הוא נראה כמו בקבוק של טלק.
יוגי ניסה להתיז אותה על אמילי אבל הבקבוק היה סגור. אמילי מלמלה משהו והבקבוק עף לידה.
"אף אחד לא מנסה לנוב ממני, שמעת ילד?"
לפתע כל החלונות והדלתות נסגרו בטריקה. אמילי שלחה מבט מהיר אל מסך המחשב שבדלפק והדלתות נפתחו. אל החנות נכנסו זוג נערים. לבת היה שיער שטני עד הכתפיים ועיני טורקיז נוצצות. לנער לידה שנראה בערך בן שש-עשרה הייתה רעמת שיער קוצנית וחומה.
שניהם נעמדו ליד הקופה. אמילי מיהרה לצאת מהדלפק ולסגור בידה את החלונות.
אחד מהם לא ידע על היותה מכשפה.
יוגי פתח את פיו אבל הוא נסתם בעזרת קסם. עם כל הכישופים הוא לא יכול היה להתגבר על מכשפה מנוסה.
"סנדרה ,חומד." אמילי אמרה ברכות. היא נעצה בנער מבט והצביעה על יוגי. הנער הנהן ופנה אליו.
"מי אתה? ומה אתה עושה כאן?" דרש לדעת. יוגי ניסה להזעיף פנים אך לא הצליח.
"לי אמר שדי כיף לרכוב בהרים, אני אוכל ללמוד שם ו…" אמרה הנערה. יוגי שיער ששמה סנדרה.
"בטח חומד, רק תבטיחי שתיזהרי, אני מפקידה אותך בידי, לי."
סנדרה הנהנה. היא העיפה מבט לאחור והבחינה ביוגי. "מי זה?" שאלה. "זה לקוח, הוא בדיוק רוצה לקנות עכשיו את הטלק," לחשה אמילי חרישית.
"את יכולה להשאיר כאן את לי לכמה דקות, גשי לג'וזפין היא עובדת עם הפרות, היא כנראה מוכרחה לקבל עזרה." אמילי צחקקה. סנדרה גיחכה ויצאה מהחדר.
כשהיא נעלמה מהעין הדלת והחלונות שוב נסגרו.
"אז- מי אתה ילד?" אמילי הסירה את הכישוף. "יוגי." הוא אמר. אמילי הזעיפה פנים. כאילו נעלבה לשמע שמו.
"יוגי, למה זה מוכר לי? אתה אחיו של הרוצח הזה…"
"כן." יוגי נאנח. "תעוב את המקום הזה ואל תחזור, מובן?" לי איים. "ושלא תתקרב לסנדרה, רק מילימטר אחד!" הוא זקף אצבע.
בסדר…" אמר יוגי. הוא השתחרר מאחיזת הפלדה של לי שלפת לו את הזרועות.
"אני רק חייב להגיד שהיא ממש לא תנצח עם המורה "הזה!" את הקיסר."
"איך אתה יודע?" שאל לי. "טוב, שמעתי אותך ואת ג'וזפין מדברות אתמול בערב על זה, אז חשבתי לעזור לכם." הצהיר יוגי.
"למה שניתן לך לעזור. אתה גנב." אמר לי. "אבל אני מומחה בקסם, היא זקוקה להדרכה, ואני המושלם לזה."
"תסתום!" פרץ של אש נורה על יוגי שהתגלגל הצידה. הוא התנשף בכבדות.
כל גופו התמלא תחושה מסוימת. הוא קפא במקום, הראש שלו היה עדיין מחוץ לקרח. אבל הוא החל לעלות עוד ועוד.
"אם אתה באמת רוצה לעזור, תצטרך לעזוב את הפשע." אמרה אמילי. טונה היה מאיים ומתוק בו זמנית.
"אני נשבע! מבטיח! אני יכול לנדור, בבקשה תשחרר אותי!" אמר יוגי.
לא נראה לו שהיה ברור ללי שהוא יכול לפוצץ את הקרח ולהימלט.
הקרח נמס ויוגי עמד במרכז שלולית מים.
"בסדר, אבל עם תעז לבגוד!" אמר לי. יוגי הנהן ופנה ללכת. הוא נטל את שקי הזהב. הם נקרעו והזהב נעלם. "זה חזר למקום הנכון, חזור לכאן מחר בשעה עשר, ואל תאחר."
זה היה המשפט האחרון ששמע יוגי לפני שהסתלק.