אזור 51- פרק תשיעי

בבוקר ליזה קמה ראשונה. היא קמה מהריצפה וניקתה את שיעררה מהעפר. היא והיילי לבשו את הבגדים שלהן כבר לפני שנרדמו, אך הבנים נהנו מתחושת החופשיות הזאת ונשארו ללא חלק עליון. היא נעמדה והסתכלה על אנדי הישן. הוא כלכך יפה. היא התבוננה בו, בולעת כל פרט שקשור אליו.
\"נהנת?\" פקח אנדי את עיניו ופיהק תוך כדי התיישבות ושיפשוף עיניו בעייפות. ליזה נבהלה מזה שהתעורר, אך נרגעה כעבור שנייה והינהנה באיטיות כשחיוך קטן נסוך על פניה. הוא הניח את ידיו מאחוריו ונשען עליהן, מביט בה בחיוך.
\"מה?\" היא שאלה וצחקה.
\"כלום.\" הוא אמר והמשיך לחייך.
\"טוב,\" היא ציחקקה. \"אני הולכת למצוא לנו משהו לאכול\" היא אמרה והצביעה לכיוון העצים שהקיפו את המקום המדהים שבו בילו את הלילה.
\"אני יצטרף אלייך\" הוא אמר וקפץ על רגליו, מנקה את אחוריו מהעפר.
היא חייכה ושניהם החלו ללכת לעבר העצים.
\"תעזור לי לעלות\" ביקשה ליזה. אנדי הינהן והתכופף, והיא עלתה על כתפיו בגיחוך. היא החלה להתעסק בעץ, מזיזה עלים כדי לראות מה יש מאחוריהם.
\"אנדי מה אתה עושה?\" שאלה ליזה כשאנדי החל לזוז, מתרחק מהעץ.
\"אנדי!\" קראה ליזה בפניקה ותפסה בראשו. היא שמעה אותו צוחק ואז היא הייתה באוויר. אנדי קפץ למים.
המים ניתזו על עורה, והיא עזבה את רגליה הכרוכות סביב צווארו והחלה לשחות כלפי מעלה. היא הוציאה את ראשה מהמים, וראתה אותו צוחק לידה, מסובב את ראשו כדי לייבש את שיערו הבלונדיני, ומתיז עליה מים תוך כדי.
\"אתה דפוק! אני לא מאמינה שעשית את זה!\" צעקה ליזה והשפריצה עליו. הוא צחק ואז צלל שוב ועלה מהתנופה והתיישב על שפת האגם, מסית את שיערו שוב מעיניו. חולצת הטריקו האפורה שלבש נצמדה לעורו ומים נטפו מסנטרו ומפיו המחייך.
היא שחתה מולו, פניה הזועפות התרככו מעט. הוא נעמד ועזר לה לצאת מהמים.
\"מה אני אלבש עכשיו?!\" היא שאלה והגיבה במכה לזרועו, כשהביט בחולצתה הלבנה והרטובה שנדבקה לגופה ושיקפה את חזייתה הסגולה. היא שילבה את ידיה על חזה והזעיפה את פניה.
\"כנראה שלא תלבשי. את צריכה לתת לבגדים להתייבש לא?\" הוא אמר וחייך ואז הוריד את חולצתו באחת והסתובב, מתחיל ללכת לעבר היילי ולוגאן שעדיין ישנו על הריצפה.
היא הביטה בו בשקט, ואז גיחכה לבסוף. הוא הסתובב לעברה בחיוך, \"נו?\" שאל אותה.
\"וואי אתה מחרפן אותי\" היא אמרה, נשמה נשימה עמוקה, ואז הורידה את חולצתה באחת. \"אתה לא אמור להנות מזה\" היא הוסיפה ואז הלכה ותלתה את החולצה שלה על אחד העצים.
הוא הרים את ידיו כאילו נתפס בפשע, \"לא עשיתי כלום\" וחייך.
\"אתה דפוק. ובכלל לא הבאנו אוכל בסוף. בוא\" אמרה ליזה ונעמדה מתחת לעץ. הוא התכופף שוב והיא עלתה על כתפיו.
\"ובלי שטויות הפעם\" היא הזהירה אותו והוא צחק.
\"יואו יש פה בננות!\" קראה ליזה בשמחה והחלה למשוך באחד הענפים, ולהפיל תוך כדי בננות לריצפה.
\"מה קורה כאן?\" נעמד לוגאן לידם, מביט מופתע בליזה חסרת החולצה, שיושבת על כתפיו של אנדי חסר החולצה.
\"אני מורידה בננות\" אמרה ליזה בתמימות ואנדי צחק. היא בעטה בו והוא רק צחק יותר.
\"הפלתי אותה למים\" הסביר אנדי ולוגאן הינהן, \"גאוני…\" הוא מילמל ואז ניגש לארבע בננות שהיו על הריצפה, פירק אותן מהחיבור שלהן וקילף לו בננה צהובה, והחל לאכול ממנה בתאווה. ביטנה של ליזה קירקרה והיא קפצה מגבו של אנדי, מרימה לעצמה גם בננה ואוכלת. היא, אנדי והיילי לא אכלו כלום מאתמול בבוקר. ברגע שטעמה את הבננה רעבונה השתחרר והיא טרפה בננה אחרי בננה במהירות.
היילי בינתיים גם קמה, וארבעתם התיישבו על הריצפה עם הרגליים במים ואכלו את הבננות שלהם. היילי לא אכלה את הבננות שלה בתאבון רב.
\"היילי את לא מתה מרעב?\" שאלה ליזה, מקלפת בננה רביעית.
היילי הנידה בראשה, \"אני בכללי לא אוכלת הרבה, אז אני רגילה לזה כבר.\" היא חייכה ואז קמה, \"כאילו, כדי להשאר רזה\" אמרה והרימה את חולצתה כדי לחשוף את בטנה השטוחה והשזופה. היא הייתה מעוצבנת מהחיוכים המבוישים בין אנדי וליזה, שנעלמו כשחשפה את ביטנה. היא חייכה. ליזה הייתה חמודה, אבל היילי הייתה הורסת. ליזה ידעה את זה, והמחשבות של הבנים אישרו את זה.