LOVE:)
תודו שהופתעם לגלות שבן חיים זה האבא של פאר וליאור.. לומר את האמת אני לא כל כך אהבתי את הפרק,פרק קצת עצוב הייתי אומרת,ואולי אפילו קצת משעמם. אבל מקווה שאתם אהבתם. אז מי אתם חושבים שהגיע לבית?

החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 29

LOVE:) 11/07/2014 2144 צפיות 6 תגובות
תודו שהופתעם לגלות שבן חיים זה האבא של פאר וליאור.. לומר את האמת אני לא כל כך אהבתי את הפרק,פרק קצת עצוב הייתי אומרת,ואולי אפילו קצת משעמם. אבל מקווה שאתם אהבתם. אז מי אתם חושבים שהגיע לבית?

נקודת מבט פאר
הקול הזה, הקול ששמעתי מבעד לדלת קול כל כך מוכר. זה הקול של אבא, אבא שלי.
באותו רגע לא חשבתי הרבה,רק קמתי ממקומי ופתחתי את דלת המשרד, רק מתפללת בליבי שזה לא הוא, שזה לא אבא שלי.
"פאר! בואי הנה!" צעקו ליאור ופריאל, אבל לא התייחסתי אליהם.
נעמדתי מול הדלת של המשרד של הבן חיים הזה, התלבטתי עם עצמי כמה שניות.
"פאר!" צעק לי ליאור,ואז פתחתי את הדלת.
פתחתי את הדלת,ומבטיהם של מתן,ושל אבא שלי הופנו אליי.
רגע, אמרתי אבא שלי?!
"פאר? מה את עושה פה?" שאל אבא.
"אבא?" שאלתי והתעלמתי מהשאלה ששאל.
כבר הרגשתי את הדמעות עומדות בעיניי, לא האמנתי למה שראיתי, אבא שלי זה בן חיים, אותו אדם שאיים להרוג את מתן.
ואז ליאור ופריאל הגיעו גם הם בריצה, ואז גם ליאור ראה את אבא.
"אבא?" ליאור שאל.
התפללתי בליבי שכל זה רק חלום רגע ושאני הולכת להתעורר ממנו בעוד כמה דקות.
כולנו היינו המומים ואף אחד לא העז להוציא הגה מפיו.
"אבא..בבקשה תגיד לי שזה לא נכון" אמרתי לאחר דקות ארוכות של שתיקה.
אבא הסתכל עליי ועל ליאור במבט חסר אונים ולפי מבטו כבר הבנתי את האמת.
"אתה שקרן!,אתה פשוט שקרן!" צעקתי והדמעות שזולגות מעיניי רק ממשיכות לרדת.
"פארי,אני מבטיח להסביר הכל כשאחזור הביתה" אבא אמר בקול שקט.
"אין צורך אבא,הכל כבר מובן" אמרתי.
ליאור לא אמר כלום,הוא היה המום.
מתן ופריאל הסתכלו עליי במבטים מרחמים.
"אני מחכה לכם באוטו" אמרתי ויצאתי וטרקתי אחריי את דלת המשרד בחוזקה.
התיישבתי על הדרכה מחוץ לפאב, ובכיתי את נשמתי,כל כך כאב לי. כל השנים האלו,החיים המושלמים בעצם היו חיי שקר. איך הכל מתפרק בשנייה אחת.
"פרי,אני..אני מצטערת" שמעתי את קולה של פריאל, היא התיישבה לידי על המדרכה וחיבקה אותי.

נקודת מבט ליאור
מתן נכנס למשרד של הבן חיים הזה ואני נשארתי בחוץ לשמור על פאר ופריאל שלא יעשו שטויות.
ואז שמעתי מבעד לדלת קול מוכר.
פאר ואני הסתכלנו אחד על השניה.
"זה לא הקול של.." אמרתי,ולפני שהספקתי לגמור את המשפט פאר נעמדה והתקדמה לכיון המשרד של הבן חיים הזה.
"פאר! בואי הנה!" צעקתי,ואני ופריאל רצנו אחריה,ידעתי מה היא הולכת לעשות.
פריאל הצלחנו להשיג את פאר,ראינו אותה נעמדת של יד דלת המשרד של בן חיים.
"פאר לא!" אמרתי בחצי צעקה אבל היא לא הקשיבה והיא פתחה את הדלת.
שמעתי שקט, החלטתי גם אני להיכנס למשרד,פחדתי שקרה לה משהו.
עמדתי בפתח המשרד ולא האמנתי למה שראיתי.
"אבא?" שאלתי וקולי רעד.
מה אבא שלי עושה במקום הזה, ומאיפה הוא מכיר את מתן?
הבטתי בפאר, עינייה התמלאו דמעות, לומר את האמת הייתי המום לא הבנתי מה קורה פה.
"בבקשה תגיד לי שזה לא נכון…" אמרה פאר וקולה היה חנוק מדמעות.
הסתכלתי עליו במבט מתחנן, קיוויתי שיגיד שזו טעות ושזה לא מה שאני חושב…
"אני אסביר הכל בבית מבטיח" אמר אבא.
"אתה שקרן! זה מה שאתה שקרן!" אמרה פאר בקול שבור.
כל כך רציתי לצעוק עליו,להוציא עליו את כל מה שאני חושב, אבל מרוב הלם פשוט נעלמו לי המילים.
"אני מחכה לכם באוטו" אמרה פאר ועזבה את המשרד של אבא בבכי.
פריאל רצה אחרי פאר, ואני מתן ואבא נותרנו במשרד.
לאט לאט התחלתי לחזור לעצמי וההלם החל להתפוגג.
"אתה שיקרתי לנו!, אנחנו חשבנו שאתה מישהו אחר, שאני אבין זה העסק הכל כך סודי שלך?" שאלתי בצעקה.
"ליאורי.." אמר אבא ברכות.
"תענה לי!" הטחתי בו, והכיתי בשולחן.
הוא לא ענה,רק הנהן בראשו והשפיל מבט.
"אתה שקרן,זה מה שאתה,כל השנים האלו האכלת אותנו שקרים,גרמת לנו לחשוב שאתה מישהו אחר,שאנחנו אחרים" אמרתי בקול שבור.
"ליאורי,אני מבטיח להסביר הכל אם רק תתנו לי הזדמנות" אמר אבא בקול מתחנן.
"בשביל הזדמנות תצטרך להתאמץ עוד קצת, בוא מתן אין לנו מה לעשות במקום המגעיל הזה" אמרתי.
מתן ואני עזבנו את המשרד של אבא שלי בטריקת דלת חזקה,ויצאנו מהפאב למכונית.
"שמע אחי,אני..אני לא יודע מה להגיד" אמר מתן,כשהיינו בדרך לאוטו.
"אני פשוט לא מאמין,שאבא שלי המודל לחיקוי מתגלה כמאפיונר,וכל השנים הוא אותי ואת פאר שקרים על איזה עסק סודי שהוא מנהל" אמרתי בעצב.
ואז הגענו לאוטו פאר ופריאל ישבו על המדרכה ליד האוטו, ופאר בכתה,בחיים שלי לא ראיתי אותה כל כך שבורה.
התקרבתי אליה וישבתי לידה מהצד השני, וחיבקתי אותה חזק.
"די, אחותי יהיה בסדר אני מבטיח" אמרתי וקירבתי אותה אליי.
"איך? ,איך יהיה בסדר בדיוק?" היא אמרה בקול שבור לאחר שהיא התנתקה מהחיבוק,היא הסתכלה עליי וראיתי את כל העצב והכאב שהיו בעיניה.
"אני רוצה הביתה!" אמרה פאר.
ואז כולנו נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה.

נקודת מבט מתן
הנסיעה הביתה היתה שקטה למדי, לומר את האמת אני עדיין המום, המום לגלות שבנאדם שעשה לי את המוות בחצי שנה האחרונה הוא אבא של החבר הכי טוב שלי.
ראיתי את ליאור מתאמץ שלא להישבר ליד פאר, שכבר הייתה מרוסקת לאלף חתיכות.
כל כך כאב לי לראות אותה ככה,בחיים שלי לא ראיתי אותה ככה, פשוט רציתי לחבק אותה ולא לעזוב, להיות שם איתה.
הגענו לבית של ליאור ופאר, פאר ישר רצה לחדר שלה והסתגרה שם,ופריאל רצה אחריה.
ליאור ואני התיישבנו בסלון,ליאור קבר את ראשו בין ידיו,מנסה עדיין לא להתפרק.
ישבנו בסלון ושתקנו, כל אחד עם המחשבות שלו.
לחשוב שבגללי, כל המציאות שליאור ופאר היו רגילים אליה התנפצה, באיזשהו מקום הרגשתי אשם.
יכול להיות שאם לא הייתי מספר להם ,הם לא היו מגלים את האמת.
"שמע אחי אני..אני מצטער" אמרתי לאחר השתיקה הארוכה ששררה בחדר.
"אתה מצטער? אני מצטער שהיית צריך לעבור את זה" אמר ליאור
"אני רוצה שתדע שאני כאן בשבילך" אמרתי וחייכתי אליו חיוך מעודד.
"תודה אחי" אמר ליאור,והתחבקנו חיבוק של גברים.
האמת שלא הפסקתי לחשוב מה קורה עם הבנות למעלה, עם פאר אם היא בסדר, וואו הכל בסדר איתי? אני דואג לפאר?

נקודת מבט פאר
נכנסנו הביתה ורצתי להסתגר בחדר שלי,ופריאל בעקבותיי.נכנסתי לחדר שלי ונפלתי על מיטתי והרשתי לעצמי להתפרק,להתפרק יותר ממה שכבר הייתי.
ואז דלת החדר שלי נפתחה ופריאל עמדה בפתח.
"אפשר להיכנס?" היא שאלה בקולה העדין.
לא עניתי הנהנתי עם ראשי להסכמה.
התיישבתי במיטה שלי ובכיתי את כל נשמתי ופריאל יושבת מצידי ומחבקת אותי.
לחשוב שכל השנים האלו, כל מה שחייתי בו וגדלתי בו היה שקר.מי היה מאמין שביום בהיר אחד כל החיים שלי יתפרקו ברגע אחד.
אחרי שעה וחצי שבכיתי כבר התעייפתי מלבכות.
פריאל ישבה לידי והמשיכה לחבק אותי, במשך שעה וחצי פריאל ישבה לידי וחיבקה אותי,והכי חשוב סבלה את היבבות שלי.
"פרי את חייבת לאכול משהו" אמרה פריאל וקטעה את מחשבותיי.
"אני לא רעבה" אמרתי.
"אז בואי סתם נרד למטה,ליאור צריך אותך עכשיו" היא אמרה.
האמת שפריאל צודקת,ליאור צריך אותי ואני צריכה אותו.
הנהנתי בראשי להסכמה.ניגבתי את שאריות הדמעות שהיו על לחיי וירדנו למטה.
ירדנו למטה,לסלון ומתן וליאור ישבו על הספה שמבטיהם מוסתים לכיון הטלוויזיה, אך שירדנו מבטיהם הוסטו אלינו.
"פאר..את בסדר?" שאל מתן.
"אני אהיה בסדר.." אמרתי,למרות שלא האמנתי למה שאמרתי.
התיישבתי ליד ליאור,לא אמרנו דבר,רק חיבקתי אותו והוא חיבק אותי חזרה,שתיקה ארוכה שררה בחדר,עד שפתאום דלת הבית נפתחה והפרה את השלווה ושברה את השתיקה, מבטינו הופנו לכיון הדלת שנפחתה.


תגובות (6)

ממש יפה מה ישלך? תמשיכייייייי

11/07/2014 15:40

עאעאעא ממממההמם!! תמשיכיייי

11/07/2014 15:45
s~s

עצוב ?אולי… ,אבל לא משעמם!!!!!!!!
זה היה פרק מושלםםםםםםםםםםם
תמשיכי!!
אוהבת,שיר ♥♥♥

11/07/2014 15:58

מושלםםם תמשיכיי מידד!!

11/07/2014 18:19

וליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מידדדדדדדדדדדדד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

11/07/2014 23:27

העלתי פרק אשמח שתקראי !!
ותמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייי כבר

12/07/2014 13:53
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך