לא כל המלאכים מושלמים פרק 6

פרק שישי: יום חמישי ללחימה.
למחרת בבוקר נאלצתי לספר לרבקה, היילי ואשלי את הכל. זה לא שלא נהניתי להשוויץ בעובדה שהכרתי בן שלא יורד עלי כל שנייה, אבל הצעקות של היילי ואשלי טיפה הרסו את החוויה.
"את צריכה לתת לו כינוי." אמרה היילי.
"שלא יחשוב שלא אכפת לך ממנו ושאת רואה אותו כמובן מאליו." הסכימה רבקה.
"טוב, אבל איזה כינוי?" שאלתי.
"לא יודעת. אמרת שקוראים לו.. דין אית'ן וולטר?" שאלה אשלי.
"כן."
אמממ… הוא ג'ינג'י?" שאלה אשלי.
"כן."
"תקראי לו ג'ינג'י." היא סיכמה.
"אבל זה לא מושקע מספיק! זה צריך להיות משהו מגניב, וג'ינג'י יכול עוד לפגוע בו!" צעקה היילי.
"בסדר, מה את מציעה, בוגדת?" שאלה אשלי.
"אהה… אין לי מושג. את יודעת איזה מוזיקה הוא אוהב?" שאלה היילי.
ניסיתי להיזכר.
"נראה לי… לא יודעת."
"אוף. אוקי, יש לו איזה סימן היכר חשוב?" היא שאלה שוב.
"הוא מסתורי מאוד. כאילו מסתורי מאוד. הוא תמיד מספר רק חצי מהאמת, אבל זה לא יעזור לנו להמציא לו כינוי מגניב." אמרתי.
"דין הרוצח?" הציעה אשלי.
"אפשרי."
"מר מסתורין." אמרה היילי. צחקנו והנהנתי.
"אפשרי."
"דין מסתורין?"שאלה דודה רבקה.
"זה נחמד מאוד. אני אוהבת את זה." אמרתי.
"לדעתי זה צריך להיות קצר יותר וקולע יותר. נגיד- מלאך, פדופיל. כינויים הם תמיד מילה אחת." אמרה אשלי.
"פדופיל!" צעקתי.
"את תקראי לחבר שלך פדופיל?" שאלה היילי בגבה מורמת.
"הוא הידיד שלי בינתיים. כשהוא יהיה חבר שלי…נראה." אמרתי.
"בסדר." אמרו כולם והתפנו חזרה לעניינים שלהם.
רק אני חייגתי לדין.
"מלאך."
"פדופיל."
"זה הכינוי שמצאת לי?!" הוא שאל בזעזוע מסוים.
"לא אוהב?"
"מת על זה! זה מדהים!" הוא צעק.
"איזה כיף. היו לנו כל כך הרבה רעיונות, בסוף בחרנו את זה." אמרתי.
"האמת שקיוויתי שתקראי לי מיסטר הייד, אבל זה יותר טוב. אנחנו עדיין נפגשים בעשר?" הוא שאל.
"עשר בקניון, ליד המילקשייקים?" שאלתי. לא ידעתי איפה זה, אבל בפעם הקודמת שהייתי בקניון היילי הציעה לי ללכת לשתות מילקשייק, אז בטוח יש שם.
"לי אין בעיה עם זה, אבל חשבתי שתעדיפי שאני אפגוש אותך בכניסה." הוא אמר בהתחשבות.
"זה יהיה מאוד נחמד."
"אז עשר, ליד הכניסה לקניון… ונדבר כבר, מלאך שלי." הוא אמר.
"נדבר, פדופיל." אמרתי. שנינו צחקנו.
אחרי שנרגענו היו עוד כמה שניות של שתיקה נעימה על הקו, ואז הוא ניתק.
ואז התחילה היסטריה כוללת.
"את מבינה שזה דייט ושאת חייבת להתלבש יפה, נכון?" שאלה היילי.
"אבל כבר התלבשתי הכי יפה שלי אתמול, אין לי בגדים יפים יותר!" צעקתי.
"חכי שנייה, אני אנסה לראות אם המידות של החולצות שלי יתאימו לך." אמרה דודה רבקה שנותרה בבית כדי לעזור לי להתארגן.
"אני אנסה לראות מה אפשר לעשות לך בשיער." הציעה היילי והתחילה לעשות לי דברים מסובכים עם השיער.
"אני אאפר אותך." אמרה אשלי ורצה לחדר שלה. היא חזרה אחרי חמש דקות עם שלוש ערכות איפור שהגיעו כמעט עד השמיים.
רבקה מצאה בינתיים חולצה ירוקה עם ציור של חמנייה שנקשרה מאחורי הצוואר ונראתה מעולה. היא הייתה ענקית על רבקה ומצוינת בשבילי, אז לבשתי אותה מיד.
שמתי את המכנסיים הצמודות השחורות שקניתי בחנות של גוון השחורה, והיילי סיימה להפוך את השיער שלי למשהו לא ברור שהיא קראה לו צמה צרפתית, רבקה אמרה שהיא מאחרת לעבודה ונעלמה ואשלי סיימה לפזר על הפרצוף שלי איפור בכמות תעשייתית.
היילי נתנה לי נעלי בובה ירוקות.
"יש לך נעלי בובה… בכל צבע? כאילו לכל חולצה נעל אחרת?" שאלתי אותה.
"לא, זה לכל מכנס נעל אחרת. או חצאית. אף פעם לא מתאימים לחולצות. אבל קדימה, רוצי. ייקח לך כמעט שעה להגיע לשם." אמרה היילי.
"אז אני יוצאת."
"תצאי."
"יצאתי."
"זוזי כבר!" צעקו אשלי והיילי ואני קפצתי מחוץ לדלת והתחלתי לרוץ בלי להתחשב בעובדה שכל התסרוקת מתפרקת.
הגעתי לכניסה לקניון עשרים דקות מוקדם מידי. אז התיישבתי והמתנתי.
"הפעם הקדמת." הוא הופיע משום מקום.
קמתי מיד וחייכתי חיוך עקום.
"בואי, נלך לחנות המילקשייקים? על חשבוני?" הוא שאל.
"על חשבונך? אם אתה מתעקש." אמרתי.
"אני מתעקש ואפילו מאוד, תתלווי עמי לדוכן המילקשייקים הקרוב לכוס מילקשייק תות קריר?" הוא שאל באבירות והשתחווה מעט.
"בסדר, אם אתה מתעקש, אדוני. הבא נלך." אמרתי ואחזתי בידו. הלכתי לידו באצילות וצחקנו.
נכנסנו לקניון ועשינו את דרכנו לחנות המילקשייקים.
התיישבנו ליד הבר. הוא הזמין לשנינו מילקשייקים זהים בטעם תות בכוס הענקית ושילם.
השיחה שוב הייתה מרתקת. גיליתי שאני נהנית מאוד לדבר איתו.
הכרתי אותו אפילו יותר טוב. הוא לא היה מעצבן הפעם וביקש ממני להמציא בשבילו דברים, אלא שמח לספר על התחביבים שלו ועל סוג המוזיקה שהוא אוהב.
התברר שהוא אוהב מאוד לצייר ולשיר, ואוהב להקות רוק ישנות שמעולם לא שמעתי עליהם אבל הבטחתי לו לשמוע כמה שירים שלהם.
"ומה התחביבים שלך?" הוא שאל. הסמקתי.
לא היו לי תחביבים. החיים שלי סבבו סביב מחשב ואוכל.
אז חשבתי על מה שאבא שלי לימד אותי לפני שהוא מת. ניסיתי לחשוב על מקצוע שממש אהבתי.
"אני אוהבת ללמוד על ארצות ומדינות שונות. אני אוהבת מקומות רחוקיים ושפות משונות ואני מאוד אוהבת שבטים אפריקאיים מוזרים ומתבודדים וללמוד על המנהגים שלהם." אמרתי, חשבתי כמה שניות ואז הוספתי, "ואני הייתי רוצה, כשאני אגדל, לטייל בכל העולם. למצוא מקומות משונים ורחוקים, כמו שוניות אלמוגים מוזרות ופלאי טבע מדהימים."
"זה נשמע מרתק. גם אני אוהב גיאוגרפיה." הוא אמר.
"אני מעדיפה לא לקרוא לזה ככה." אמרתי.
"אז איך את קוראת לזה?"
"אממ… אני קוראת לזה… הרפתקנות." אמרתי.
"שיעור הרפתקנות. נחמד…" הוא אמר. חייכתי ואז בלי שום סיבה התחלנו לצחוק.
המשכנו לדבר. צחקנו על כוכבים בהוליווד, חשפנו אחד בפני השני את הדעות הפוליטיות שלנו. הוא סיפר לי על כמה ספרים שהוא אוהב והבטיח להשאיל לי, ואני סיפרתי לו על סרט שאני מאוד אוהבת.
הוא הבטיח שהוא יוריד את הסרט ובהזדמנות הראשונה נבוא אליו ונראה ביחד.
"בסדר." אמרתי לו, והוא המשיך לספר לי על סדרה של ספרים שהוא סיים לקרוא לו מזמן ועל העיבוד הקולנועי הנוראי שעשו לזה.
"סרטים תמיד גרועים יותר." אמרתי.
"לרוב… אל תכלילי. יש סרטים מדהימים." הוא אמר.
"לרוב." הסכמתי.
בקושי נגעתי במילקשייק כי הייתי עסוקה בלדבר, אז כשנפרדנו אחרי שש שעות של שיחה עדיין נותר לי חצי מילקשייק תות בכוס הענקית של דוכן המילקשייקים.
"דרייה, היה לי לעונג לבזבז איתך שש שעות מחיי." הוא אמר כשיצאנו מהקניון.
"גם לי… תאמין לי." אמרתי.
"אני מאמין." הוא אמר ופנה שמאלה, אני פניתי ימינה.
חזרתי הביתה ברגל, והפעם הלכתי די מהר.
כנראה שאושר גורם לך להיות ספורטיבי. הרהרתי לעצמי אם אושר גם מרזה. מעניין כמה אוכל להרזות אם אהיה מאושרת.
אלו היו מחשבות מטופשות, אבל מצחיקות.
כשחזרתי הביתה היילי ואשלי חיכו לי. רבקה ישבה לידן על הספה.
ברגע שנכנסתי הביתה הן קפצו עלי, הושיבו אותי על הספה ודרשו ממני לספר הכל.
אז סיפרתי.
זה היה כיף להשוויץ בפגישה שלי, והן הקשיבו מצוין והשמיעו 'אווווו' ו'אההה' בדיוק במקומות הנכונים.
"טוב, יש לך חבר." אמרה אשלי בסוף.
"הוא רק ידיד שלי." אמרתי בכעס.
"ממש לא. הוא הזמין אותך לראות איתו סרט ושילם לך על מילקשייק, הוא חבר שלך." אמרה היילי.
"ואת צריכה להיות מאושרת. אני מאושרת בשבילך." אמרה רבקה.
"אמא, תמצאי בהתחלה מישהו בשבילך ואז תהיי מאושרת בשבילה." אמרה אשלי.
"אל תדברי אלי ככה!" צעקה עליה רבקה.
הן התחילו לריב ואני הלכתי להתקלח ולהוריד את האיפור.
ואז נשכבתי לישון.