זאת אני פרק 14

׳מה זאת אומרת גם אתה היית כמוני ?׳ אמרתי בהפתעה.
׳כשהייתי ילד , מאז שאני זוכר את עצמי הייתי במוסד מגעיל , היו מלא ילדים , אותי לא אימצו. יום אחד כשכבר התבגרתי פגשתי אדם שטען שהוא רוצה לעזור לי למצוא אותם. הייתי כבר אחרי צבא והשקענו מאמצים רבים למציאתם. כשמצאנו זה כבר היה מאוחר מדי. הוריי נפטרו שנה קודם, ואני לא הכרתי אותם. עד עכשיו הסיבה העיקרית שזה כל כך משמעותי עבורי זה שאני בחיים לא ידעתי ובחיים לא אדע מדוע הוריי נטשו אותי למוסד המגעיל הזה, וכמו שאותו איש עזר לי , אני רוצה לעזור גם לך…׳ הוא אמר ודמעות עלו בעיניו. ׳לפחות לך יש הורי אומנה׳
׳אני .. כן … לא ידעתי.. ׳ אמרתי והשפלתי את פני.
׳אף אחד לא ידע. בעצם, אני לא יודע למה, אבל את הראשונה שאני מספר לה את זה . ׳
׳באמת ? ׳ שאלתי והוא הנהן בראשו.
׳טוב קדימה , יש לך שיעור ללכת אליו והאמת ׳ הוא הביט בשעונו ׳שאני צריך ללכת לישיבה של כל המחנכים בשכבה שלכם . יאללה שלא תאחרי.'
׳ביי׳ הסתובבתי ללכת ואז נעצרתי והסתובבתי בחזרה. ׳תודה׳ אמרתי וחייכתי .
׳אין על מה .׳ הוא אמר וחייך אליי גם הוא . נפרדנו לשלום וחזרתי לכיתה .
׳כל הזמן הזה היית עם יאיר ?׳ שאלה אותי לינוי כשחזרתי לכיתה.
׳מה ?? כאילו נדלקת על יאיר ?!׳ שאלה מאי מאחורה.
׳תירגעו יש לי חבר..׳ אמרתי אך מאי קטעה אותי באמצע
׳כאילו הוא צעיר, נראה לי בן 32, אז הוא כן זקן.. אבל הוא איזה 17 שנים מעלינו..׳ היא עצרה לרגע ׳ יש לו עיניים יפות..׳
׳יפה , חשבון מהיר..׳ הצטרפה דנה לשיחה
׳נראה שאת זו שמפנטזת על יאיר לא אני !׳ עניתי. ׳ חוץ מזה , אני חדשה, הפסדתי חומר ומבחנים והוא תיאם איתי איך אשלים את הכל, זה לוקח קצת זמן .. ׳
׳אהה׳ הם אמרו
׳הוא בן 32 .. מה חשבתן ? ׳
אז המורה נכנסה לכיתה וכולנו השתתקנו , מאי ודנה חזרו למקומם ואני ולינוי ירדנו מן השולחן וישבנו על הכיסא
׳שלי . צאי מהכיתה ׳ אמרה המורה.