ים כחול עמוק 2 – פרק 2 – ׳הבואה במראה׳

אני מסובבת את פניי מבואתי החיוורת, פותחת את הברז הכסוף ונותנת למים שקופים לזרום מבעדו.
אני מכמרת את כפות ידיי, ממלאה בהם מים קרירים ושוטפת את פניי, משפשפת את עיניי בחוזקה, אולי בעקבות כך, שקיי השינה יעלמו מעל עורי.
אבל זאת רק משאלה מטומטמת שלא תתגשם, כשהמים התייבשו מעל פניי, שקיי השינה יתנוססו מתחת לעיניי, ברורים יותר ממקודם, ברורים יותר מתמיד.
אני ממשיכה לשפשף, חזק כל כך עד שעיניי שורפות מהמאמץ, אז אני מתייאשת… מפסיקה.
מרימה את המגבת הלבנה התלויה על המתלה, ומנגבת את פניי החיוורות להחריד, סופגת כל טיפת מים בודדה מעל עורי הבהיר.
אני שוב מיישרת את מבטי אל המראה, עיניי הכחולות-ירוקות, נראות כל כך רע, רואים שעבר עליהם לילות רבים ללא שינה, דמעות רבות זלגו מבעדיהן.
אני חוזרת על עקבותיי, איני יכולה להביט כל כך הרבה זמן במראה מבלי להישבר, מבלי לבכות.
אני צועדת על המרצפות הקרות, בחזרה אל החדר הגדול והפרטי שלי.
על הארון, מוכנה כבר כמה ימים השמלה השחורה שסקיי קנתה לי, היא התחננה לקנות לי אותה, היא אמרה לי שהוא יאהב אותה, שהיא מחמיאה כל כך לקימוריי גופי.
אני גם מקווה…
למרות שלא רציתי שהיא תבזבז עלי כסף כשהיא בעצמה זקוקה לו, היא התעקשה כל כך לקנות לי אותה.
לא יכולתי להתווכח איתה, היא עקשנית כל כך, כמו ג׳ייסון .
הורדתי אותה מעל קולב הברזל הלבן, מניחה אותה פרוסה ומסודרת על המיטה המבולגנת שלי.
שכל כך מושכת אותי אליה, להכנס אל בין המצעים, ולא לקום משם, לעולמים…
אבל אני חייבת לצאת.
אני מסירה מעל גופי את הפיג׳מה הקצרה והקיצית, למרות החורף, אני לובשת אותה תמיד בלילות.
גופי נשאר עירום, פרט להלבשה התחתונה, נשארתי עם תחתון וחזיה תואמים מתחרה שחורה.
השחלתי על גופי בעדינות את השמלה היקרה, שמלה שחורה חלקה עם שרוולים ארוכים, שגבה פתוח, ואורכה מגיע עד אמצע הירך.
הסתובבתי אל המראה, השמלות האלה, הם כל כך לא מתאימות לי, זה לא הסגנון שלי, ועוד הצבע הזה…
ובעזרת אצבעותיי הארוכות אני מברישה את שערי השטני-בלונדיני שינוח מסודר על כתפי.