החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 28

נקודת מבט ליאור
כעסתי,כל כך כעסתי על פאר, מה פתאום היא עוקבת אחרינו בכלל,מה היא חשבה לעצמה.
האמת שמבחוץ היה אפשר לראות שאני כעסתי עליה אבל עמוק בתוכי זה היה מדאגה. פחדתי שיקרה לה משהו,פחדתי לסכן אותה.
אבל כנראה שמה שהשתלט עליי באותו רגע היה הכעס שגבר על הדאגה שהייתה בי.
ומה שקרה שבאותו רגע לא הייתה לי שליטה על הדברים שאמרתי לה.ופגעתי בה כל כך.
מבין כל הכעסים והדאגות הרגשתי כמו מן צביטה כזאת בלב לראות אותה בוכה,בכל זאת היא אחותי הקטנה וידעתי שהכוונות שלה טובות.
הסתכלתי על פאר בוכה, הנחתי את כפות ידיי על פניי ולא עשיתי כלום,פשוט הרגשתי שלא כדאי להתקרב אליה עכשיו,שלא אפלוט בטעות עוד מילים שעלולות לפגוע בה.
כי אחרי הכל היא לא באמת אשמה,נכון שפאר יכולה להיות מעצבנת לפעמים,לפעמים? כל הזמן היא מעצבנת,אבל..אבל היא באמת רצתה לעזור.
ואז שמעתי צעדים מתקרבים אלינו, והם העירו אותי ממחשבות,הסרתי את כפות ידיי מפניי וראיתי את מתן ופריאל.
"הכל בסדר?" שאלה פריאל וניגשה לפאר.
פאר העיפה בי במבט ואז הפנתה שוב את מבטה לפריאל.
"יהיה בסדר" היא ענתה.
"אל תכעס עליה" אמר לי מתן בשקט.
"איך לא,אתה יודע כמה מסוכן זה היה יכול להיות" אמרת,ניסיתי להישאר רגוע.
"החלטתי לספר להן" אמר מתן.
"אתה רציני?" שאלתי.
"כן,הבנתי שאני לא יכול להסתיר את יותר מפריאל" אמר מתן.
"אם זה מה שאתה רוצה אני איתך" אמרתי.

נקודת מבט פאר
המילים שליאור אמר שלי פשוט חדרו עמוק ללב שלי,כל מילה שהוא אמר הרגשתי כמו סכין שנכנס לי ללב, הוא כל כך כעס שממש פחדתי ממנו באותו רגע,ניסיתי כמה שיותר להתרחק ממנו.
באותו רגע כבר לא ממש עניין אותי העניין של מתן, הראש שלי רק משחזר את המילים שליאור אמר לי.
ליאור לא התקרב אליי, ככה עדיף.
ואז מבין כל הדמעות שהיו בעיניי ראיתי את מתן ופריאל מתקרבים אלינו.
"הכל בסדר?" שאלה פריאל כשהבחינה בדמעות שהיו בעיניי.
העפתי מבט בליאור,ואז החזרתי את המבט לפריאל.
"יהיה בסדר" עניתי וחייכתי חיוך מזוייף.
מתן וליאור עמדו ודיברו,ככה שיוצא שהם היו מרוחקים ממני ופריאל בכמה מטרים קטנים.
"את בטוחה שהכל בסדר?" פריאל חזרה על השאלה שלה.
"כן,הכל בסדר,מה איתך את בסדר, מתן סיפר לך הכל?" שאלתי תוך כדי שניגבתי את פניי מהדמעות.
"הוא רצה לספר לי הכל.אבל אמרתי שאני לא מוכנה לשמוע את כל האמת בלעדייך" אמרה פריאל.
הבטתי בה וחייכתי אליה.
"אני אוהבת אותך" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אני יותר,את החברה הכי טובה ואמיתית שהייתה לי" אמרה פריאל.
המילים שלה כל כך ריגשו אותי.
"את בכוח רוצה שאני אבכה שוב נכון?" שאלתי.
"אם את מתעקשת" אמרה פריאל. ואז התחבקנו
"אוף עכשיו תראי מה עשית גם אני בוכה" אמרה פריאל.
צחקקתי לי,תוך כדי שהדמעות זולגות מעיניי.
"אהמ.. אפשר להפריע" שמענו קול,פריאל ואני התנתקנו מהחיבוק,וראינו את מתן וליאור.
"מה החוכמה לשאול אם אפשר להפריע,אחרי אתה כבר מפריע" אמרתי בהתחכמות.
"סבבה,אז אני מבין שאת לא רוצה לדעת בשביל מה בכלל את ופריאל עקבתן אחרינו" אמר מתן.
רגע מה הוא היה רציני עכשיו? הוא באמת הולך לספר לנו?
הסתכלתי על פריאל ואז על ליאור,ליאור חייך אליי ואז העברתי את מבטי למתן.
"אתה…אתה רציני?" שאלתי.
"כן,אני החלטתי לספר לכן הכל" מתן אמר.
"אם ככה אז אני מקשיבה" אמרתי ושלחתי אליו חיוך.
"אבל לפני זה יש משהו שמישהו צריך לעשות" אמר מתן והסתכל על ליאור.
הסתכלתי על ליאור בסקרנות, ליאור התקרב אליי.
"פרי אני מצטער,אני מצטער על כמה שאמרתי לך אני יודע שפגעתי,אבל זה היה מדאגה,אני דאגתי לך,טוב נו וגם קצת כעסתי עליך שבאת לפה,אבל אני באמת מצטער" אמר ליאור.
וואו אני מכירה את ליאור שש עשרה שנה והוא בחיים לא התנצל,זה רגע היסטורי.
לא אמרתי כלום,פשוט חיבקתי אותו.
"גם אני מצטערת,אני חייבת התנצלות לשלושתכם.אני מודה שאני באמת לפעמים קצת חטטנית" אמרתי.
"אז את מודה בזה אפילו" אמר ליאור וחייך חיוך מתגרה.
"ליאור זה שסלחתי לך פעם אחת לא אומר שאני אסלח פעם שנייה,חבל…" אמרתי בציניות.
"פעם הבאה לא תהיה התנצלות" אמר ליאור וחייך חיוך ממזרי.
"אנחנו עוד נראה" אמרתי.
"מצטערת שאני קוטעת את הוויכוח הטיפשי הזה,אבל למתן יש משהו לספר לנו" אמרה פריאל.

נקודת מבט מתן
ליאור ופאר התחילו להתווכח,שוב… אין בחיים שלי לא ראיתי אחים כאלה רק השלימו לפני דקה וכבר רבים שוב.אני בטוח שאם היה מקצוע כזה בבית ספר-ויכוחים ליאור היה מקבל מאה.
"מצטערת שאני קוטעת את הוויכוח הטיפשי הזה,אבל למתן יש משהו לספר לנו" אמרה פריאל וקטעה את הוויכוח.
ואז כולם השתתקו וכל שלושת המבטים היו מופנים אליי,נשמתי עמוק, חשבתי עם עצמי לכמה שניות איך בדיוק אני הולך לעשות אז זה,ואז זה קרה,האמת יצאה לאור.
פאר ופריאל פערו את פיהן,בעיקר פאר.
"אחותי תיזהרי שלא יכנס לך זבוב לפה" אמר ליאור לפאר.
הייתה שתיקה של כמה דקות,אף אחד לא אמר דבר,נתתי להן לעכל את מה שהרגע סיפרתי להן,בכל זאת זה לא קל.
"אתה חייב לקחת את הכסף הזה!" אמרה פאר בצעקה,ושברה את התיקה ששררה.
"אןי מצב,אני לא אקח מכם כסף!" אמרתי.
"אבל מתי אתה חייב,אם לא הם יהרגו אותך ואני אשאר לבד,תיקח את הכסף!" התחננה פריאל.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,קברתי את ראשי בין ידיי,אני לא יכול לקחת מהחברים שלי סכום כל כך גדול של כסף אבל אני גם לא יכול לקחת סיכון ולתת למטורף הזה להרוג אותי,אני חייב לחשוב על פריאל.
אחרי חשיבה ארוכה עם עצמי החלטתי,לקחת את הכסף הזה.
"בסדר,אני נכנע,אני לוקח את הכסף,אבל שיהיה לי אני מבטיח להחזיר הכל!" אמרתי.
"ידעתי שתעשה את הדבר הנכון" אמר ליאור וחייך אליי.גם פאר ופריאל חייכו אליי,ופריאל חיבקה אותי.
"תודה מתי" לחשה לי פריאל.
"אני אוהב אותך קטנה שלי" אמרה וחיזקתי את החיבוק.
"טוב אז,אני צריך ללכת" אמרתי לאחר שהתנתקתי מהחיבוק עם פריאל.
"מה לאן?" שאלה פריאל.
ואז הרמתי את המעטפה "לסדר עניינים" אמרתי.
"אני בא איתך!" אמר ליאור
"סבבה בוא" אמרתי
"אז גם אני באה איתך!" אמרה פריאל.
"לא פרילי את הולכת עכשיו הביתה עם פאר" אמרתי.
"לא אנחנו לא!" אמרו פריאל ופאר.
"אתן הולכות הביתה וזהו!" אמר ליאור בכעס.
"אתה לא אבא שלי אתה לא תגיד לי מה לעשות!" אמרה פאר לליאור
"טוב אתן יכולות לבוא אבל אל תצאו מהאוטו" אמרתי.
פאר ופריאל חייכו לעצמן חיוכים מרוצים.
נכנסנו ארבעתנו לאוטו ונסענו, אחרי נסיעה של חצי שעה בערך הגענו לשם.
"שלא תעזו לצאת מהאוטו" אמרתי ושלחתי לעברן מבט אזהרה,בעיקר לפאר,למה היא מסוכנת זאתי.
"בסדר..אבל תעשו את זה מהר" אמרה פאר.
ליאור ואני יצאנו והתקדמנו לכיון הפאב.

נקודת מבט ליאור
מתן ואני נכנסנו לפאב,הוא היה חשוך ונשמעה מוזיקה רועשת,והיו הרבה זוגות מתנשקים,ואנשים מתאספים סביב שולחנות ומשחקים פוקר.
"מרציאנו איזה כבוד,מי היה מאמין שנראה אותך כאן שוב" איזה אחד אמר למתן.
מתן חייך אליו חיוך מזוייף.
"ומי אתה?" לאחר מכן אותו אחד פנה אליי.
"זה חבר" אמר מתן.
"איפה בן חיים?" שאל מתן את ההוא.
"במשרד" ההוא ענה.
"אז תגיד לו שאני רוצה לראות אותו" אמר מתן.
"הוא עסוק" ההוא ענה.
"אתה לא מבין מה מדברים איתך,אמרו לך לקרוא לו אז לך תקרא לו!" אמרתי בעצבים.
מה הוא לא מבין עברית.
"אני בטוח שיש לו כמה דקות בשבילכם" אמר ההוא.
ואז הוא הוביל אותנו לחדר שלו של הבן חיים הזה.

נקודת מבט פאר
"אוף כמה זמן זה לוקח להם" אמרתי בייאוש.
"כן אה..שיגמרו עם זה כבר" אמרה פריאל.
"אוף וממש חם לי כאן,מה נראה להם שהם תוקעים אותנו באוטו והולכים,ועוד להרבה זמן" אמרתי.
"פאר..הבטחנו להם שלא נצא מהאוטו" אמרה פריאל.
"ממש מעניין אותי מה הבטחנו להם,הם הבטיחו לנו שהם יחזרו מהר ועברו כבר עשר דקות!" אמרתי.
ואז שיחררתי את חגורת הבטיחות
"פאר מה את עושה?" שאלה פריאל.
"אני לא מתכוונת לשבת באוטו בזמן שהם נהנים להם שם" אמרתי.
"הם לא הלכו להנות,רק לסדר עניינים" אמרה פריאל.
"טוב לי נמאס לשבת פה" אמרתי ויצאתי מהאוטו מתקדמת לכיון הפאב.
"פאר!" צעקה לי פריאל ורצה אחריי.
נכנסתי לפאב מחפשת את ליאור ומתן ולא ראיתי אותם.
"מחפשות מישהו בובה?" שאל איזה אחד.
"כן איפה נמצא בן חיים?" שאלתי.
"פאר מה את עושה?" לחשה לי פריאל.
ואז הוא הראה לנו את הדרך למשרד שלו.
"מה אתן עושות כאן,אני חושב שהיינו מספיק ברורים שאמרנו לכם להישאר באוטו" אמר ליאור.
"ואני חשבתי שאמרתם כמה דקות ואתם בחוץ" אמרתי.
"אתם יכולים להיכנס" אמר אותו אחד שהראה לנו את הדרך למשרד.
"את לא זזה ממני" אמר ליאור והצמיד אותי אליו,ואחזתי בידה של פריאל.
מתן נכנס למשרד שלו ואנחנו חיכינו לו בחוץ.
"אז מה מרציאנו במה זכיתי לכבוד?" שמעתי איזה קול,האמת שהקול הזה היה לי מוכר,מוכר מאוד אפילו,ליאור ואני הסתכלנו אחד על השני
"לא זה לא יכול להיות…" אמר ליאור
ואז לא יודעת מה קרה לי קמתי ממקומי ופתחתי את הדלת
"פאר בואי הנה!" צעקו לי ליאור ופריאל אבל לא הקשבתי להם.
פתחתי את הדלת של המשרד שלו.
"פאר? מה את עושה פה?" הוא שאל.
"אבא?" שאלתי.
ואז ליאור ופריאל הגיעו גם הם.
"אבא?" שאל ליאור.