צוחק מי שצוחק אחרון 4

"שיין!" שיין שכבה על מיטתה כששמעה את רוזה קוראת לה מלמטה "בואי לבריכה" רוזה עמדה בחדרה של שיין כשמלת בד ירוקה לגופה "אני לא יכולה אני עסוקה" שיין אמרה והמשיכה לבהות בקיר "את בוהה בקיר" רוזה התקדמה אל שיין ושמה את ידה על המצח "מוזר,אין לך חום" היא אמרה בבלבול "כי אין לי מה לעשות" שיין גיחכה ואמרה לרוזה עם חיוך "נוו אז בואי לבריכה" רוזה אמרה ותפסה בידה של שיין "אני לא יכולה!" שיין אמרה במהירות "וכי למה זאת?" רוזה שאלה בהתעניינות "כי.. אני צריכה..לעשות.." שיין משכה את המילים בכדי למצוא תירוץ במהירות "פעילות!" היא קפצה ואמרה בחיוך "אני צריכה לעשות פעילות ל..כיתות הנמוכות?" שיין שאלה "את שואלת אותי?" רוזה שאלה את שיין בחזרה בשילוב ידיים "לא,אני קובעת עובדה!" שיין אמרה ושילבה את ידיה בהחלטיות "אז רוצה לשמוע עוד עובדה?" רוזה התקרבה לאט לאט לשיין עם חיוך תחמני על פניה "אם את לא תרדי לבריכה בעוד כ.." היא התחילה לומר ובדקה בשעונה הכחול "חמש שניות,אני מגלה לכולם מה היית עושה כשהיית קטנה" רוזה חייכה כשהסתכלה על שיין המבולבלת "מה עשיתי כשהייתי קטנה?" שיין שאלה "זוכרת את היום הזה שנפלת מהמדרגות?" רוזה שאלה מתהלכת בחדר האורחים שבו שיין ישנה "לא!" שיין הסתכלה בהלם ובכעס על רוזה "אז את יודעת מה.." רוזה אמרה ויצאה מהחדר "נראה אם הם יודעים משהו על היום הזה" רוזה צחקה וירדה במדרגות במהירות "רוזה לא!" שיין רצה אחריה עם המכנסון הקצר והחולצה הקרועה שהיא קנתה בניו יורק עם קישוטים מגניבים וגופייה לבנה מתחת "רוזה!" שיין צעקה כשהייתה בחצי מגרם המדרגות "אז בואי" רוזה אמרה במבט תחמני ונגעה קלות בדלת "לא!" שיין אמרה "אז כנראה שנצטרך לשתף אותם!" רוזה צעקה ויצאה מדלת השקופה של הקיר זכוכית הענקי שהתפרס על צד שלם של הבית "רוזה! בוגדת!" שיין צעקה ורצה במהירות אל עבר הדלת "רוזה" שיין צעקה והשתתקה כשראתה את כל הנערים שבגילה,חלקם היו בבריכה וחלקם עמדו מחוץ לבריכה עם בקבוק בירה ביד ושיזוף שמבליט את גופם החטוב "רוזה" שיין צעקה שוב והתקדמה לעבר רוזה המחייכת "או או" רוזה מלמלה וניסתה לברוח משיין "שיין,תכירי את אחיין שלי…ניקו" רוזה אמרה ותפסה בחור שזוף ומשכה אותו אל מול שיין "רוזה" שיין אמרה והמשיכה לאחר כמה שניות עם חיוך "את בת יחידה!" היא צעקה ופנתה להסתובב "נו באמת שיין תנסי ליהנות פעם אחת" רוזה צעקה מאחוריה של שיין המבוישת "איך אפשר ליהנות עם גוף כזה?" שיין שמעה את שלי מאחוריה וכמה גיחוכים לאחר מכן "שלי.." ליאם לחש אל שלי המחויכת "מה?" שלי שאלה בחיוך "אני אומרת רק את האמת" שלי חייכה שוב וגרמה לשיין להסתובב "היי" שלי חייכה אל שיין עם בגד הים הצבעוני שלה וחיוך מאוזן לאוזן "שלי" שיין אמרה וחייכה מעט "רוצה לשמוע משהו?" שיין שאלה והמשיכה בלי לחכות לתשובתה של שלי "אני כבר מזמן הפסקתי לשים עלייך,אז אם את רוצה להמשיך לחיות באשליה שאת 'מלכת הכיתה' שכולם חולים עליה…אני לא אנפץ לך אותה רק אגיד לך משהו..תפסיקי-להיות-כזאת-כלבה!" שיין אמרה לשלי והתקרבה אליה כך שהסתכלה עליה מלמעלה "סיימתי את דברי" שיין חייכה והסתובבה כשהשאירה את כל הסובבים לה עם פה פתוח,שיין נכנסה אל תוך הבית עם חיוך מאוזן לאוזן,היא עלתה אל חדרה כשהיא מקפצת במדרגות בשמחה,דולי ישבה שם בוהה בשיין העליזה,היא התקדמה אל עבר דולי וליטפה אותה ברכות "את היצור החי היחידי שמבין אותי בעולם הזה" היא הוציאה אנחה מפיה ואמרה "חוסר התחשבות! זה מה שיש לאנשים פה,חוסר התחשבות! לא הספקתי לפרוק את המזוודה וכבר הם גורמים לי להתעצבן! ..כדי שאני אלך לישון איזה שעה שעתיים" היא נישקה את דולי על פרוותה והוציאה מתוך הארון מכנסי פיג'מה ירוקים וגופייה לבנה "לילה טוב דולי" שיין חייכה ושכבה על מיטתה כשמיכת צמר דקה מכסה אותה…
"מה זה לעזאזל הרעש הזה?" שיין צעקה כששמעה שירי מטאליקה באמצע שנתה "ק-צ-ת התחשבות!" היא צעקה בשנית והסתכלה על דולי שנצמדת אל הכוך שבנתה לעצמה מכמה בגדים ישנים של שיין "זה ליאם?" היא שאלה את דולי "אלוהים אדירים" היא קמה מהמיטה בעצבים ויצאה מהדלת הישר אל חדרו שהיה ממוקם בסמוך לחדרה,'למה אתה קיים? למה?' היא חשבה ועצרה לפני הדלת כאשר דפקה עליה בכוח "תנמיך את הרעש הזה!" היא צעקה ולאחר כמה דקות ליאם פתח את החדר עם חיוך מאוזן לאוזן "צהריים טובים!" ליאם אמר לשיין ונישען על צירי הדלת "נרגעת קצת?" ליאם שאל שוב כשניצוץ של שובבות בעיניו "ליאם?" שיין הסתובבה וראתה את שלי עם חיוך מפלרטט על פנייה "בוקר טוב" שלי אמרה בקול ילדותי ודביק "בוקר אור!" ליאם צעק וחייך כשהוא מסתכל שיין ההמומה "אני חושב שאת יותר יפה ממנה" ליאם לחש לשיין באוזן "ליאם.." שיין חייכה והעבירה את מבטה אל ליאם וחדרה את עיניה בשלו "בפעם הראשונה בחיים שלי אני מקנאה בחרשים שלא יכולים לשמוע את הרעש הזה" היא אמרה ברוגע והסתובבה ללכת לחדרה "אני לא רוצה לדעת מה עובר עלייה" שיין עצרה בפתח חדרה ומלמלה בעודה מסתכלת על שלי שבוהה בשיין במבט אטום "אלוהים אדירים" שיין ישרה את מבטה ונכנסה אל חדרה כשהיא טורקת את הדלת מאחוריה "ואתה עדיין הולך להנמיך את הרעש הזה!" היא הוציאה את ראשה מהחדר ואמרה לליאם עם מבט מאיים "עוד נראה בקשר לזה" ליאם חייך ונכנס אל חדרו "לילה טוב" הוא אמר לשלי וסגר את הדלת "לפני רגע זה היה בוקר טוב" שלי אמרה ונכנסה גם היא לחדרה "ליאם!" שיין שמעה את קול חברו של ליאם עולה במדרגות "מייק?" שיין שאלה את עצמה ונצמדה אל הדלת בכדי לשמוע את שיחתם "מייק" ליאם פתח את הדלת וחיבק את חברו "מה קורה?" מייק שאל כשנפרדו "מה רצית?" מייק שאל בשנית כשראה את חיוכו של ליאם "פספסתי משהו?" מייק שאל והסתכל לכיוון מבטו של ליאם "יש מישהו שם?" מייק בא לדפוק על דלת חדר האורחים כאשר ליאם דחף אותו משם וירד ביחד איתו במדרגות "אתה זוכר את שיין?" ליאם נעצר בחצי מגרם המדרגות ושאל את מייק שיורד בקלילות "שיין? נשמע מוכר,למה?" מייק סובב את פניו כשהבעה מבולבלת במבטו והסתכל על ליאם המהורהר "לא משנה" ליאם המשיך לרדת ושם את ידיו בכיסיו "ליאם" רוזה קראה לליאם כאשר עברה במסדרון "הנה אתה" היא חייכה והתקרבה לעברו "איפה תרצה לאכול את ארוחת הצהריים שלך?" רוזה שאלה בחיוך "נראה לי ש..בחוץ?" ליאם הסתכל על מייק ולאחר מכן הנהן להסכמה ואישר רשמית "בחוץ" הוא חייך ופינה את דרכו של מייק לכיוון הדלת שמובילה לבריכה כאשר רוזה חייכה בנימוס ופנתה ללכת לכיוון המטבח "רוזה?" שיין לחשה מהמסדרון "רוזה!" שיין נצמדה אל הקיר ומתחה את ראשה בכדי לראות את ליאם ומייק "רוזה.." שיין לחשה וכעבור כמה שניות אזרה אומץ ורצה לכיוון המטבח עם המכנסונים הקצרים שלה "אחי" מייק תפח על הזרוע של חברו והצביע לכיוון המטבח עם פה חצי פתוח "מה?" ליאם הסתובב וחיפש במבטו את הדבר בכל כך מיוחד שהימם את חברו "מי זאת הייתה?" שאל שוב והביט בציפייה בליאם "מי זאת הייתה מי?" ליאם לגם מכוס התפוזים הטרי שלו והביט בחברו "על המלאך שהרגע קיפץ אל עבר המטבח שלך עם מכנסי פיג'מה קצרים" מייק נשאר עם פיו פתוח ובהה במסדרון המוביל למטבח "אולי זאת שלי" ליאם לגם עוד מכוס התפוזים "לא,לא,לא,לשלי אין תלתלים שחורים ומושלמים כל כך " ליאם נחנק מהתפוזים והתחיל להשתעל "מה?" הוא ניסה לומר אך ללא הצלחה "אתה בסדר?" מייק החל לתפוח על גבו של חברו "עזוב" ליאם התרחק ממנו קצת והסתכל על המטבח…
"אני אומרת לך זה הוא!" שיין נשענה על השיש של המטבח והעבירה את מבטה לאן שרוזה הלכה "אז מה זה היה מזמן ואת צריכה להמשיך בחייך" רוזה אמרה ופנתה בעודה מנגבת את ידה במגבת שעל כתפיה אל המחבת ושמה עוד כמות של מלית הפנקייקים המיוחדים שלה "אני כן המשכתי בחיי! עד שהוא הגיע!" שיין אמרה בכעס "שיין!" רוזה הסתכלה באחת על שיין והמשיכה "להמשיך בחיים שלך איתנו! המשפחה שלך! ואין לך מה לדאוג את יותר טובה ממנו!את השתנית,את התייפת,את נהיית מושלמת" רוזה התקדמה אל שיין ושמה את ידיה על כתפייה החשופות
"רוזה" שיין גיחכה והורידה את ידיה של רוזה מכתפיה "אני יודעת שאני יותר טובה ממנו" שיין חייכה אליה כמובן מאליו "אוקיי הזעקת שוויצריות" רוזה חייכה ופנתה להפוך את הפנקייקים "רוזה!" שיין שמעה את ליאם מתקרב אל עבר המטבח כשהוא חוזר על שמה של רוזה בלופ "רוזה! את פה?" ליאם שאל שוב "לא היא לא פה זו הרוח שמכינה פנקייקים!" שיין אמרה לעצמה וירדה במהירות מהשיש כשהסתכלה על רוזה המחייכת "רוז!" ליאם נכנס אל המטבח ובתנופה בדיוק כששיין פתחה את דלת המקרר הרחבה והתחבאה מאחוריה "שיין התעוררה?" הוא נשען על השיש כשידיו משולבות מתחת לזרועותיו החסונות והבעה מבולבלת על פניו אממ.." רוזה החלה לומר כשהסתכלה לראות מה שיין מסמנת לה "לא היא עדיין ישנה..נדמה לי" רוזה העבירה מהר את מבטה משיין ואמרה לליאם החושד "אהה אוקיי" ליאם קם מהשיש שנשען עליו ופנה ללכת אך מבטו לא יכל לפספס את דלת המקרר הפתוחה כבר כמה דקות "מי זה שם?" הוא שאל כשמבטו עדיין בוהה בדלת המקרר "אממ גב' רובינס!" רוזה אמרה ומיהרה לעמוד ליד דלת המקרר "גב' רובינס?" ליאם שאל והתקדם לעבר רוזה המתוחה "זה מוזר..חשבתי שבשעות כאלה היא בחדר הכושר" ליאם אמר שוב במבט מבולבל על פניו "אוי ליאם מה דעתך להפסיק לדבר עליי בגוף שלישי?" ליאם שמע את קולה של גב' רובינס "גב' רובינס?" הוא שאל בתדהמה "כן?" שיין עלתה אל מעלה דלת המקרר כשפנייה מרוחים בממרח אבוקדו מאתמול "אממ.." ליאם ניסה למצוא את המילים הנכונות לומר "אני בקטע של דיאטת ירוקים" שיין דיברה בשחצנות יתרה והעיפה את שיערה לאחור..למזלה של שיין היא קיבלה את סגנון השיער של אימה,תלתלים שחורים ומלאי ברק טבעי אך כולם תמיד אמרו שלשיין היו תלתלים טיפה יותר טובים מאשר של אימה "הא.." ליאם ניסה להסתיר את חיוכו כמו רוזה ושילב את ידיו בדיוק כמו שעשה כאשר היה נער כשפקפק במשהו "אתה לא מאמין לי?" שיין שאלה והזיזה את ראשה לאחור בתדהמה "לא,לא,לא" ליאם אמר והמשיך עם חיוך מתפרס על פניו "אני רק באתי לבדוק אם ארוחת הבוקר מוכנה" הוא הסתכל על רוזה המחויכת והחזיר את מבטו אל שיין "הארוחה תהיה מוכנה עוד מעט.." שיין אמרה והמשיכה "למה שלא תחזור לחבר שלך..נראה לי יבשת אותו מספיק!" היא אמרה וסגרה את דלת המקרר כשליאם התהלך לאחור כשפניו מופנות אל עיניה של שיין והסתובב ללכת למייק "אלוהים אדירים!" שיין אמרה ולקחה מן השיש את שקית הדוריטוס שהייתה מונחת על השיש "קשה להיות מושלמת!" שיין אמרה בציניות וניגבה מן פרצופה את ממרח האבוקדו באחד מן הדוריטוסים "אוי שיין" רוזה טפחה בגבה של שיין והעבירה אליה את המגבת "לא השתנית בכלל" היא אמרה והוציאה הנחה "הלוואי שהייתי יכולה לומר את אותו הדבר עלייך" שיין אמרה והסתכלה על רוזה ההמומה "כי אז את היית יודעת מתי הפנקייקים נשרפים!" שיין אמרה ויכלה לראות את רוזה מחזיקה בראשה "אוי לא!" היא רצה אל עבר הפנקייקים והתחילה לנשוף עליהם "רוזה!" שיין צחקה והתקרבה אל עברה כשהיא מנגבת את האבוקדו מפניה "בימינו פשוט מכבים את הגז!" שיין חייכה וכיבתה את הגז "זה היה קרוב!" רוזה הוציאה אנחה ונשעה על האי שהיה ממוקם במרכז המטבח "אני רעבה" שיין אמרה ונשענה ליד רוזה "אבוקדו?" רוזה שאלה ושניהן צחקו..
"חומד" רוזה ושיין קמו בעייפות מהשיש ועמדו למול הדלת "הנה את!" אימה של שיין עמדה בפתח הדלת עם בגדים ספורטיביים ובקבוק מים בידה "אבא הרגע דיבר איתי והוא חושב לערוך לך פה מסיבה..היום" היא חייכה והסתכלה על בתה המבועת מעצם המחשבה שהיום תהיה פה מסיבה בשבילה "נו..מה את אומרת?"אימה של שין הייתה נלהבת ולא ניסתה להסתיר זאת "אממ.." שיין גמגמה והעבירה את מבטה אל רוזה והחזירה אל אימה לאחר כמה שניות "לא יודעת..אמא לא..לא חייב..אני אין לי בעיה" שיין חייכה והמשיכה "מצידי נוכל לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בסרט" שיין התקדמה אל עבר אימה ויכלה לראות את השמחה שכובה בעיניה,היא בהתה בה וחשבה לעצמה,היא עשתה להם מספיק סבל כשלא הגיעה אל הבית במשך חמש שנים..היא יודעת שבמקרה הזה היא יצאה אגואיסטית ולא טרחה לחשוב על הרגשות של בני משפחתה כך שהפעם היא תשמח אותם גם אם זה אומר להתלבש כמו בת שישים ולהחזיק במשך כל הערב משקה תפוחים מוגז כדי שלא תדאיג את הוריה בכך שתשתה שמפנייה,מצדה שהיד שלה תקבל את הצורה של הכוס הפעם היא תשמח את הורייה "את יודעת מה.." שיין חייכה והמשיכה "בואו נעשה את זה" היא חייכה וראתה את אימה קופצת משמחה "את לא תצטערי על זה!" אימה של שיין חיבקה אותה חזק והמשיכה לאחר שעזבה אותה "בואי נלך לקנות שמלות!" היא שמחה ולאחר מכן המשיכה "תני לי חמש דקות אני הולכת להחליף בגדים ונצא,טוב?" היא חייכה ושיין הנהנה לאימה במבט מוזר על פניה "לצאת לאן?" שיין שמעה את שלי מאחורי אימה "אממ לקנות בגדים למסיבה היום" אימה של שיין אמרה בשמחה ולאחר מכן הציעה את הדבר שגרם לשיין לשמוע אותו בהילוך איתי "רוצה-לבוא-איתנו?" היא יכלה לראות את אימה מתקרבת אל שלי בהילוך איטי "בכיף" שלי ענתה לאימה ושניהן התחבקו "רוזה.." שיין אמרה לרוזה עם חיוך מוזר על פניה "תצילי אותי" היא אמרה לה וסובבה את מבטה אל רוזה "אל תסתכלי עליי" רוזה הרימה את המגש של הפנקייקים ועשתה את דרכה אל עבר הבריכה "אוי בואי רונה אני יעזור לך" שלי חייכה בתמימות ותפסה את המגש של רוזה "רוזה..זה השם שלי..רו-זה..שתי הבהרות פשוטות" היא חייכה והסתכלה על שלי שמסדרת את השפתון בעודה מסתכלת על השתקפותה בכפית "וואטאבר רונה,דרך אגב..הכפיות לא נקיות" היא הניחה את הכפית על הצלחת ותפסה את המגש "תני לי רק הזדמנות אחת להרוג אותה ואני אהיה יצירתית" שיין לחשה לרוזה והרגישה את ידה של אימה מושכת אותה אל עבר המדרגות "אני בן אדם את יודעת" שיין אמרה לאימה והלכה אחרי באי רצון…