מר פופולארי ואני פרק 11

"חושב שהוא יכול לעשות ממני מטומטמת!" עמדתי מול השדה תעופה ומלמלתי לעצמי מסדרת את התיק על כתפי. "אידיוט. מה מצאתי בו בכלל?" התחלתי להיכנס אל השדה כשעל פניי עדיין הבעה מעוצבנת. "הייתי צריכה לתת לבחורים האלה להרוס לו את המקום עד שכל הזונות שלו היו בורחות ממנו" נעמדתי מול הקבלה והפקידה חייכה אליי חיוך גדול. "שלום גברתי,במה אוכל לעזור לך?" היא שאלה בזמן שהוצאתי את הדרכון שלי והרמתי את פניי אליה. "למה את מוכרת לי?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי לא מבינה. "טוב לא משנה..מתי הטיסה הבאה לישראל?" חיכיתי בזמן שהיא בדקה במחשב את זמני הטיסות. "מצטערת..הטיסות לישראל נדחו עכב סופות" היא אמרה במבט מתנצל ואני רק בהיתי בה. "ארבעים מעלות חום בישראל..איזה סופות בראש שלך?" שאלתי אותה כמעט צועקת. "סופות חול" היא חייכה חיוך מוזר והחזירה לי את הדרכון. "הבא!" זזתי הצידה מהתור ובהיתי בה בהלם. "אני רוצה לדבר עם האחראי!" צעקתי לה והיא קפצה בבהלה בכיסאה. "האחראי בהפסקה" היא אמרה לי בחיוך וחזרה לדבר עם הבחור שטיפלה בבקשתו. "זה נראה לך בית קפה מזוין?" שאלתי אותה מקרבת את פניי אליה. "האחראי. עכשיו." אמרתי לה וכמעט תפסתי בחולצתה. "מיד גברתי" היא אמרה בקול רועד מפחד. "תודה" חיקיתי את החיוך שלה וזזתי אחורה.
"יש בעיות?" ישבתי באחד המושבים שהיו מפוזרים בשדה עם אוזניות באוזניי ועיניים עצומות. פקחתי עין אחת והסתכלתי על הגבר הנאה עד מאוד שעמד מולי. "אתה ישראלי?" שאלתי אותו מתכרבלת עם הסוודר שלי. "הו לא" הוא צחק צחוק מתגלגל ואמר לאחר מכן,"חבר לימד אותי עברית. עכשיו מה הבעיה?" הוא שאל בחיוך לבן. "הפקידה שלך לא מסכימה להביא לי כרטיס טיסה חזרה לישראל" אמרתי לו עדיין חצי שכובה על הכיסא. "אני בטוח שהייתה אי הבנה. בואי אני אבדוק מה אפשר לעשות" הוא הושיט את ידו ואני הבאתי לו את התיק שלי. "בוא נבדוק את האי הבנה הזאת!" אמרתי והלכתי אל עבר הדלפק. "מה מצחיק?" שאלתי אותו לא מבינה כשהוא בא מאחוריי עם חיוך ענקי על פניו. "כלום גברתי" את התיק הוא הניח על הדלפק והחל לבדוק במחשב את הטיסות. "אני.." הוא העביר את מבטו אל הפקידה שהסתכלה עליו כאילו מנסה להעביר לו משהו בטלפתיה. "מה נסגר?!" שאתי אותם מעבירה מבט בניהם. "אה כלום" הוא חייך אליי ולאחר אמר,"הטיסות לישראל אכן מבוטלות לעת עתה." הסתכלתי עליו במבט מזהיר. "מה?" שאלתי אותו בזהירות והחיוך שעל פניו גדל בכמה סנטימטרים. "מה נסגר איתך בארני?! חזרת לעונה חדשה או שהדינוזאורים הסגולים כבר נכחדו?!" הרמתי את קולי בעצבים והרגשתי צמרמורות בגבי. "את רוצה אולי שאני אזמין לך מונית? אני מכיר בית מלון מעולה לא רחוק מפה" הוא הרים את הטלפון ואני תפסתי את ידו. "אני נראית לך משועשעת מהמשחק החולני שלכם? אם אתה לא רוצה ללמוד עוד כמה מילים בעברית אני מזהירה אותך,תחזיר. את הפאקינג. טלפון." עזבתי את ידו והוא החל לצחוק. "כמה זמן לוקח לך להגיע אחי? פחדתי שהיא כבר תברח לך" הסתכלתי עליו במבט מוזר והורדתי את ראשי למטה,"אהה אחי. לי אין את מה שיש לך וטוב שכך אז תוציא את הכרטיס טיסה המזורגג הזה לפני שאני.." הסתכלתי על היד שהושטה מעבר לכתפי. "תודה ששמרת עליה." רוי אמר ועצמתי את עיני בחוזקה. "זה לא קורה לי עכשיו.." מלמלתי וידו השנייה תפסה את התיק שהיה על הדלפק. "מה נראה לך שאת בורחת ככה בלי שום הסבר או סיבה מספיק טובה?" הוא תפס בכתפיי בשתי ידיו והתכופף טיפה בכדי להיות בגובה העיניים איתי. "מריחים את השפתון שלה מהצוואר שלך" מלמלתי בעוקצנות ושילבתי את ידיי. הוא העביר את מבטו אל הבחור שהיה מאחוריי הדלפק ואמר בצחוק, "רואה עם מה אני מתמודד?" רוי שאל אותו ושתיהם צחקו. "רגע.." הסתכלתי על הפקידה שהייתה לידו "אז מי את?" שאלתי אותה לא מצליחה להיזכר מאיפה היא מוכרת לי. "אני אגיע לסט מחר בשמונה רוי" הרגשתי כל כך מטומטמת באותו רגע. איך לא שמתי לב ששניהם נראו כאילו יצאו מאופרת סבון. "אין בעיה" הוא חייך אליה וקרץ לה. "הלו" נתתי לו מכה בחזה. "רוצה לעצבן אותי עוד?" שאלתי אותו והוא החל לצחוק. "תצחק בלב" אמרתי לו ושילבתי את ידיי. "נטלי תכירי.." הוא שם את ידו על גבי ולחש לי בחיוך,"מרקו,בן דוד של חואן" הסתכלתי על מרקו בריכוז ולאחר אמרתי,"אני עדיין שונאת אותך" העברתי את מבטי אל רוי והלכתי משם. "קודם תסבירי לי מה נכנס בך לעזאזל" הוא תפס בידי כשהיינו מחוץ לשדה. "תעיף את היד" אמרתי לו מנסה לא להתפרץ עליו. "תעני לי אז" ההוא התקרב אליי ולחש לשפתיי. "אתה לא אמור להיות כאן." תפסתי את התיק מידו והתקדמתי לכיוון המונית הראשונה שראיתי. "נטלי" הוא תפס בידי שוב. "לך תזדיין!" צעקתי ומבטי כולם הופנו אליי. "אני שונאת אותך. מתי תבין את זה כבר? אין ביננו שום דבר! אפילו לא שכבנו! תפסיק להיות פתטי ותחזור למציאות..חברה שלך מחכה לך. ולצערי.." החתי לבכות ואת שלושת המילים האחרונות אמרתי כשקולי כבר גווע. "זאת לא אני" נכנסתי למונית וטרקתי את הדלת. הסתכלתי עליו בוהה בי בהלם ואני פשוט התפרקתי.
רוי:
"נו,איפה היא?" נכנסתי אל תוך הבית וחואן הגיח מלפני "הלכה" אמרתי לו באדישות והתקדמתי אל כיוון המטבח. "מה?" הוא שאל לא מבין ותפס בכתפי. "היא הבהירה טוב מאוד מה היא מרגישה. איפה סופיה?" שאלתי אותו והתרחקתי ממנו. "בדרך לחור שממנו היא באה?" הוא שאל כמובן מאליו ואני רק צחקתי. "טוב מאוד. בלי נשים בזמן הקרוב." תפסתי בקבוק וויסקי ופתחתי אותו. "תקשיב אחי,לפעמים יש לך התקפי טמטום והתפקיד שלי זה להגן עלייך מפניהם ומפני רוצחים" חואן לקח ממני את הבקבוק ושבר אותו על הקיר. "אתה מנקה את זה אחר כך" אמרתי לו והחלתי לפתוח את כפתורי חולצתי. "אז ככה אתה מוותר על האישה שאתה אוהב?" הוא שאל אותי כשעליתי במדרגות ואני רק חייכתי חיוך איטי. "ממתי אתה מכיר אותי טיפוס וותרן?" שאלתי אותו והמשכתי לעלות במדרגות.