היום האחרון.

היי.
אני לא אכתוב קטע ספרותי, עם דמיות שחיות בללה-לנד.
אני רוצה לשתף אתכם ביום האחרון שלי.
כידוע, מאז מבצע עמוד ענן, לא הגיעו הפגזות כאלה לאזור שלי (לא שעכשיו הגיעו, בזכות כיפת ברזל {הכיפה האדומה שלי ♥}.
ולמרות ששמעתי אזעקה רק 6 פעמים במשך היומיים האלה.
זה הרגיש לי כמו סיוט, ואני יודעת שזה כלום לעומת חיים אחרים.
אבל זה גרם לי להבין, כמה אני רוצה לחזור לשגרה.
וכמה כיף להיות בשגרה, לא משנה כמה משעמם לי.
את הלילה בכלל לא הצלחתי לישון, מכל רעש פשוט התעוררתי והסקתי שאולי זאת
אזעקה.
אני נשמעת כמו דרמה-קווין, וכן. אני באמת דרמה קווין.
אני מתחילה להיבהל מכל שטות, ואני ממש שונאת את זה.
אני רק מקווה שנחזור לשגרה ומהר, שכולם יהיו בריאים ושלמים.
(ומבלי להיכנס להתקף פא(ק)ניקה רק בגלל רעש של משאית-דאמאט).