לעמוד למול הגורל-פרק17-צ'נדלר.

הבריכות נראו לצ'נדלר רגילות לחלוטין. היא הרגישה טוב שמייק נמצא בטווח ראיה. היא הרגישה בטוחה יותר כשנבחר נוסף לצידה.
היא טבלה אצבע במים, הטמפרטורה הייתה רגילה. לפתע, צץ ראש מתוך המים. זה היה צב. היא הושיטה יד ללטף אותו.
הוא פער את פיו. היו לו שיניים חדות כתער. ומהענבל שלו השתלשל. מפתח בצורת תלתן.
הם לא הגיעו לחפש את המפתח אבל הסקרנות שלה גברה עליה. היא הייתה חייבת לקחת אותו. צ'נדלר תפסה ענף שנח לצידה ונגעה בצב. הוא פער את פיו וצ'נדלר תקעה את המקל בין החניכים שלו. היצור נאנק בכאב. היא שלפה את המפתח ושחררה את הצב.
"סליחה…" לחשה.
היא רצה אל מייק שהתיישב על סלע קטן ונח. "תראה." היא נופפה מול פרצופו עם המפתח.
עיניו של מייק הפכו שחורות-אדומות כבזלת. "המפתח, אני צריך אותו!"
הוא התנפל על צ'נדלר.
היא חמקה מבין זרועותיו ורצה אל היער.
צ'נדלר נתקלה במשהו וקרסה. זו הייתה אנאל. היא חייכה אליה.
"מה את עושה כאן?"
"מייק, רודף אחרי . מפתח…" צ'נדלר התנשפה.
"מייק רודף אחריך ומנסה להכות אותך עם מפתח?" אנאל הרימה גבה.
"לא! ממש לא! הוא, אני, הראתי לו את זה." היא הרימה את המפתח למול אנאל.
גם העיניים שלה נהפכו אדומות.
אוו-קיי,צ'נדלר החליטה שהיא לא הולכת לניקיטה עכשיו.
היא רצה בין העצים. אנאל ומייק מאחוריה. מה יש למפתח הזאת?
צ'נדלר טיפסה על עץ ברוש והתיישבה על ענף, מוסוות בידי העלים שלו.
"איפה היא? ברגע שאמצא אותה השרשרת תהיה שלי!" מייק צרח.
"היא תיהיה שלי קודם!" טענה אנאל. הם התנפלו האחד על השני.
צ'נדלר ירדה ורצה אל המקדש. "הנה!" אנאל קראה אחריה. מייק תפס במפרק ידה, הוא אחז בה באחיזת ברזל.
"עזוב אותי!" צ'נדלר פגעה בראשו עם המפתח.