סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק שמיני

* הודעה קצרה לפני *
למרות התקופה הקשה בה ארצנו היקרה נמצאת, החלטתי בכל זאת להמשיך ולעלות פרקים לאתר.
אסור לנו לשקוע בעצב , או בחוסר תקווה וחייבים להמשיך את השגרה.
והנה הפרק –

סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק שמיני
—-
שכבתי על המיטה בחדרי.
כבר יומיים שאני לא הולכת לבית הספר ומציגה את עצמי חולה בפני אלירן, רק מפני הנשיקה שלי ושל מתנאל.
אני פשוט לא מסוגלת לראות אותו, הוא גחך לי, אחרי שהחלפנו רוק!
דפקו על דלת הבית, בלעתי את רוקי וירדתי לסלון, נעמדתי מול הדלת ופתחתי אותה.
~ נקודת מבט של מתנאל ~
היא פתחה את הדלת ונעמדה מולי, יפה כתמיד.
מתנאל, שתוק!
היא באה לסגור את הדלת בחזרה, אך שמתי את רגלי ועצרתי בעדה.
כוסאמק מה יש לה?
אני דואג לה, בא עד לכאן, לראות מה שלומה, והיא סוגרת לי את הדלת בפרצוף?
ואני עוד חשבתי שנוכל לשחזר את הנשיקה מלפני יומיים…
כוסראבק מה קורה לי?!
אני לא אוהב נשיקות –
אני אוהב זיונים.
רוני נאנחה ונכנסה לבית, אני נכנסתי אחריה.
למה מה קרה שאני אשאר בחוץ?
היא התיישבה על הספה והדליקה טלוויזיה, מתחילה לצפות באיזה סרט קיטשי.
חשבתי כבר שהיא תגיד איזו הערה מתוחכמת או משהו, אבל הילדה דג, שותקת.
התיישבתי לצידה והנחתי את ידי על רגלה.
ואאלה מעבירה בי זרמים בכל הגוף נשבע!
"בימנו זאת נחשבת הטרדה, תזיז ת'יד."
היא מלמלה בקול רגוע, הידקתי את ידי על רגלה עוד יותר.
"דפוק, תפסיק!" היא צעקה והנחיתה מכה על כתפי.
אחח חזקה הגמדה.
הרמתי את ידיי אל פניה, ואחזתי בהן בעדינות.
היא נרגעה תחת מגעי, מה היא חושבת אני דפוק?
ברגע אחד ובתנועה חדה הצמדתי את שפתיי לשפתיה.
ההרגשה הייתה, איך אומרים?
אלוהית.
היא רעדה מתחתיי, אוחח קטנטונת שלי.
יד אחת שלי לטפה את שיערה ויד אחת אחזה במותניה.
היא התנקתה ממני קצת בקושי, שמתי לב .
"מתנאל…" היא לחשה, כמנסה לסדר את דבריה בראשה.
ליטפתי את לחייה במגע עדין, מפחד לפגוע בה.
"תפסיקי לחשוב יותר מדי, קטנטונת שלי." אמרתי בהיסח דעת שהייתי מרוכז בעינייה הנוצצות ובפניה היפות.
הבעת הפתעה עתה על פניה.
זין, אני לא מאמין שאמרתי לה 'קטנטונת שלי' !
מה עובר עליי בזמן האחרון?
אני נהיה יותר כוסית מיום ליום.
~ נקודת מבט של רוני ~
הוא קרא לי… קטנטונת שלי?
אולי… בכל זאת יש משהו מאחורי כל החזות של הערס הדופק והזורק…?
אולי.. אולי הוא מרגיש את אותם הדברים אשר אני מרגישה, ואפילו לא יודעת להסביר במילים?
אני שואלת כל כך הרבה שאלות, ואין לי אפילו תשובה אחת שמספיק מספקת אותי.
"בואי נהיה ביחד." לפתע הוא אמר, והרגשתי את לחיי מסמיקות והופכות לאדומות יותר ממה שהן.
"מה…?" שאלתי בשקט, כמסרבת להאמין.
"בואי נהיה ביחד. אני… אני לא יודע מה אני מרגיש אלייך, אני אומר לך בכנות, אבל אני מרגיש שזה לא משהו שכדאי שנפספס." הוא אמר ב… חוסר בטחון?
מה יש? העולם השתגע?
"אוקיי." לחשתי לבסוף, וישר הרגשתי את שפתיו על שפתיי בנשיקה שהרטיטה את ליבי וגרמה לגופי לרעוד מהתרגשות.
כמו בכל פעם ששפתיו נגעו בשפתיי , ונעו ביחד בהרמוניה מושלמת.