לא כל המלאכים מושלמים פרק 4

פרק רביעי: יום שלישי ללחימה.
למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם אבל לא פקחתי עיניים.
ידעתי שדודה רבקה, אשלי והיילי עוד בבית.
איך ידעתי? הצעקות.
"אבל אני הייתי בטוחה שאת לא תבואי! את אמרת לי שאת לא תבואי! ובגלל זה באתי!" שמעתי את היילי צועקת.
"לא נכון! סיכמנו בדיוק את ההפך!" צעקה אשלי.
"איזה שטויות." מלמלה היילי.
"בנות, זה לא משנה מה סיכמתן, הקטע הוא שזה לא הצליח ועשיתן שתיכן פס סגול בשיער, כמו שרצינו." אמרה רבקה. שתיהן נשפו אוויר בכעס.
"אני לא רציתי עוד סימן שיוכיח שאנחנו דומות." אמרה היילי.
"אני לא רוצה שום קשר אליה." אמרה אשלי.
"זה לא נתון לבחירתכן, ויש לכן שעת אפס שכבר פספסתן. אז קדימה לבית ספר. דרייה גם רוצה לישון." אמרה רבקה.
"אוי נו, אל תערבי אותה עכשיו. היא ממש לא קשורה." אמרה אשלי.
"היא יותר טובה ממך." אמרה היילי.
"את אומרת שהכלבה השמנה הזו יותר טובה ממני?!" צעקה אשלי.
"בתור אחות, בתור חברה, בתור בן אדם, היא הרבה יותר טובה ממך בהכל." אמרה היילי.
"זה לא הזמן לריב! בית ספר!"צעקה רבקה.
ואז הצעדים שלהן התקרבו. הן ניגשו לדלת ויצאו החוצה כשהן ממשיכות לקלל.
נשארתי לשכב ככה עוד כמה דקות ואז הבטן שלי השמיעה קרקור חזק כל כך עד שכמעט נפלתי מההספה.
קמתי וניגשתי למקרר.
הוצאתי החוצה שלושה גזרים וטוסט. חיממתי את הטוסט ואכלתי את הגזר אחרי ששטפתי אותו
לא היה לי מושג שצריך לקלף אותו.
ירקתי אותו החוצה בגועל.
"גזר מקולקל…" מלמלתי לעצמי בטיפשות והלכתי לאכול את הטוסט.
אחרי הטוסט יצאתי לריצה טיפה ארוכה יותר ממה שעשיתי עם היילי ועם הרבה יותר הפסקות.
אחרי הריצה הלכתי ישר לאגם.
שחיתי די הרבה, ואז מאוד התעייפתי.
גררתי את עצמי למים הרדודים וקרסתי שם על הגב. הבטתי בשמיים מבעד לצמרות העצים.
חשבתי לעצמי שזה טיפשי שאני מקנאה בהיילי. ובאשלי. לכל אחד יש את היופי שלו, ואני לא צריכה לשאוף ליופי שלהן.
ועדיין לא יכולתי להגיד שלא רציתי להיראות כמוהן.
ואז צל הסתיר את השמש הנעימה.
קפצתי במהירות ממקומי והבטתי בנער החמוד ביותר שראיתי אי פעם.
היה לו שיער ג'ינג'י לוהט ומבולגן יחסית. לא יכולתי להצביע על כיוון אחד שהוא סורק בו, הוא פשוט נראה כאילו סורק להרבה כיוונים שונים ואיכשהו זה נראה עליו מדהים. היו לו עיניים כחולות עמוקות והוא היה חיוור מאוד. היו לו נמשים בכל מקום, אבל הם היו כמעט בלתי נראים. הוא היה ממוצע בגובה ולא שרירי אבל גם לא שמן.
הוא לא נראה חתיך בקנה מידה עולמי אבל אהבתי משהו במראה שלו, הוא נראה יותר טבעי ואמיתי.
"ש…שלום…" מלמלתי.
"היי. מה קורה?" הוא שאל והתיישב לידי. הוא הוריד את החולצה השחורה שלו ונשאר בבגד ים ירוק זרחני.
"בסדר… מי … אתה?" שאלתי בגמגום לא מחמיא. אבל נראה שזה הצחיק אותו.
"את בוחרת מי אני. אני יכול להיות כל דבר." הוא אמר.
"סליחה?"
"אם את רוצה שאני אהיה פדופיל, אני יכול להיות פדופיל. אם את רוצה שאני אהיה הנער החמוד שבא לעזור לעלמה במצוקה, אני יכול להיות גם זה. אם את רוצה שאני אהיה סתם נער משעשע שאין לך מושג מאיפה הוא הגיע, אני יכול להיות גם זה." הוא אמר וכשראה שאני עדיין מבולבלת הוסיף, "אני מנסה להתחיל חיים חדשים, ואני מתלבט כבר המון זמן איזה שם לבחור לעצמי. אז אולי את תוכלי לעזור לי."
"אתה נותן לילדה שכרגע הכרת ואתה אפילו לא יודע את שמה לבחור לך שם?!" שאלתי בהפתעה.
"אהה… מה שמך?" הוא שאל.
"דרייה אנגלוס."
"זהו , רואה? אני כבר מכיר אותך. את בטח גם ממקסיקו או משהו באזור, נכון?" הוא שאל.
"כן."
"יופי. עכשיו תעזרי לי לבחור שם ונשחה קצת." הוא אמר.
"אהה… מה היה השם הקודם שלך?"שאלתי.
"לא היה לי."
"טוב. יש לך רעיונות לשם?" שאלתי.
"אני אוהב את השם אית'ן, ונייתן גם חביב עלי. לעומת זאת אני מחבב את השמות ווילי וגם וולטר, וגם את השם דין ואד. עכשיו תבחרי אחד." הוא אמר.
"אני די אוהבת את השם ווילי. אבל הוא כזה מסובך עם המון ו'…" מלמלתי.
"אז לא צריך אותו." הוא אמר.
"אני אוהבת גם את השמות דין ונייתן." אמרתי.
"אני מחבב אותם מאוד."
"אז תבחר אחד מהם." אמרתי.
"אני לא בטוח את איזה מהם אני אוהב יותר."
"אתה חייב להמר לפעמים בחיים. תמיד תוכל להחליף שם."
"אז אני אוהב את… דין." הוא אמר.
"יופי. עכשיו אני יודעת איך קוראים לך אבל אני לא יודעת מה השם משפחה שלך, בן כמה אתה ואיפה אתה לומד וגר." אמרתי.
"אה… אני לא יודע. מה השם משפחה שלי?" הוא שאל.
"אתה יכול לעשות שאחד מהשמות שאהבת יהיה השם השני שלך, ועוד שם שאהבת יהיה השם משפחה." אמרתי.
"איך?" הוא שאל.
"נגיד: דין נייתן וולטר." אמרתי.
"או: דין אית'ן וולטר. כן, ככה אני רוצה." הוא אמר.
"אוקי, עכשיו, בן כמה אתה?" שאלתי.
"בת כמה את?" הוא שאל.
"חמש עשרה." אמרתי.
"אז גם אני."
"מצוין, איפה את לומד?" שאלתי.
"איפה שאת לומדת."
"אני עדיין לא לומדת. אני חדשה בעיר הזו." אמרתי.
"אז גם אני חדש. בכל אופן, אני רוצה לשחות קצת. להמציא לעצמי חיים חדשים זה דבר מעייף." הוא אמר וקפץ למים.
"שאלה אחת: למה אני לא שוחה, ושאלה טיפה יותר חשובה: למה לעזאזל עזרתי לילד שאני לא מכירה ויכול להיות פדופיל מטורף או רוצח סדרתי להמציא לעצמו דמות חדשה?!" שאלתי את עצמי בקול שקט.
"אני מבטיח לא להיות פדופיל או רוצח אם לא תבקשי ממני." הוא אמר לפתע.
"אתה מפחיד אותי."
"תודה, אני משתדל."
"אני נכנסת לשחות רק אם תשבע שלא תרצח אותי."
"אני לא."
"בסדר." אמרתי ונכנסתי לשחות.
שחינו עד שעה מאוחרת מאוד. לא הייתי נשארת בחורשה כל כך הרבה זמן אם הוא לא היה איתי, אבל בגלל שידעתי שיש איתי עוד מישהו הרשיתי לעצמי להישאר אחרי שהשמש שקעה.
אפילו שהמישהו הזה… היה ילד לא מוכר.
לא היה לי שמץ של מושג למה אני בוטחת בו כל כך.
רק בשעה שמונה וחצי שירכנו את עצמנו מחוץ לחורשה כשאנחנו רטובים לחלוטין.
"ייכעסו עלי בבית!" התלוננתי.
"את יכולה לבוא לישון אצלי." הוא אמר.
"השתגעת?!" שאלתי אותו. "אני אולי יכולה לבלות איתך באגם יום שלם, לספר לך דברים על עצמי ובאותו הזמן להמציא לך זהות חדשה אבל אני ממש לא באה לישון אצלך."
"טוב, אז לכי הביתה." הוא אמר.
"נדבר." אמרתי.
"איך?" הוא שאל.
"אתה הגבר, ומחובתך למצוא דרך לאתר אותי ולשמור איתי על קשר." אמרתי.
"מה שתגידי ילדה." הוא אמר ופנה ימינה, אני פניתי שמאלה ופתחתי בריצה לעבר הבית.
למזלי הספקתי בערך להתייבש בארבעים הדקות שלקחו לי להגיע עד הבית.
"איפה היית?! כל כך דאגנו לך!" צעקה עלי רבקה ברגע שנכנסתי. אשלי הביטה בי בעיקר בכעס, והיילי ישבה מאחוריהם על הספה וחייכה אלי.
היא קרצה לי, וקרצתי חזרה.
"אני מצטערת. רק יצאתי לקניון שוב ולקח לי כל כך הרבה זמן למצוא את הדרך לשם… ובסוף נהיה כל כך מאוחר שלא הספקתי לקנות כלום והלכתי לאיבוד גם בדרך חזרה ו…" מלמלתי.
"זה בסדר, את עוד תתמצאי בעיר שלנו. אני הולכת להתקלח." היא אמרה ונכנסה לאמבטיה.
"אני הולכת לישון." אמרה אשלי.
התיישבתי ליד היילי ופרצנו בצחוק.
"את רטובה מידי בשביל אחת שהלכה לקניון." היא אמרה.
"אכן. הלכתי לאגם, ופגשתי שם…" לא הצלחתי להמשיך מרוב התלהבות.
"פגשת בחור?!"
"אכן."
"איך הוא נראה?" היא דרשה לדעת. אז סיפרתי לה. תיארתי לה אותו, היא לא הכירה אותו ונראתה די מודאגת כשאמרתי לה מה הוא אמר לי.
"אבל הוא לא נראה לי כמו פדופיל או רוצח. כלומר, היו לו כל כך הרבה הזדמנויות…" אמרתי.
"לפעמים הם אוהבים לגרום לקרבן לתת בהם בהתחלה אמון." אמרה היילי.
"היילי, הוא בסדר גמור. אני אומרת לך." אמרתי.
"בסדר. אם את אומרת." היא אמרה.
"הוא יאתר אותי?" שאלתי.
"אין לי מושג. תקווי שכן." היא ענתה. התחלתי להרגיש מנומנמת.
"היילי…" אמרתי.
"מה?"
"יש לי רק דבר אחד להגיד לך." אמרתי כבר בעיניים עצומות למחצה. גם היילי נראתה די עייפה.
"מה?"
"הגזר שלכם מקולקל."אמרתי ונרדמתי.